תלמידי חכמים מופלגים אשר למדו עמו בישיבה באותם הימים, מספרים על האי כלי מפואר מלא מדע וחכמה אשר היה להם כסמל ודוגמה. כמו גם על עבודת התפלה בה השקיע כוחות עצומים, ברגש רב ובריכוז עצום עד שלא היה מבחין בשום דבר באמצע עבודתו את קונו. די היה בקריאת שמע לבדה, אחריה היה עליו להחליף את כותנתו אשר רטובה היתה מדמעות ומיגיעה עצומה. כמונה מעות היתה נשמעת כל תיבה מהתפלה, ברכת אשר יצר נדמית היתה להם יותר כברכת לשמוע קול שופר. פעמים רבות היה נראה האב הגדול עוקב אחר בנו בעבודת קדשו, ומתמלא שמחה עד כדי דמעות אחר כל הני הרפתקי דעדו עליה בשנות ראינו רעה.
באדמתה החומרית של אמריקה לא היה זה חזיון נפרץ לראות אברך הנוהג בכאלו גינוני קדושה וטהרה כרבינו, שמירת עיניו היתה מן המפורסמות והליכותיו המקרינות יראת שמים עצומה לא היה שייך שלא להבחין בהם.
נערץ בפי קדושים היה רבינו. בשמחת נישואי אחותו תבלחט"א עם חדב"ן הגה"צ מוהר"ר ישראל ארנסטר שליט"א, לא הסיר הרה"ק בעל אמרי חיים מוויזניץ זי"ע את עיניו מהאי פאר מקדושים, כשהוא מפטיר אחריו בשבתו לצד אביו הגדול: רואה אני כאן מלאך גדול ומלאך קטן. גם הרה"ק הבית ישראל מגור זי"ע הפליג בשבחו, ובפנותו אליו קראו "הבן יקיר לי". בתקופת מגוריו באנטווערפן היה הרה"ק מפשעווארסק זי"ע מראה לו אותות חיבה רבים ומקרבו למאד, תוך כדי שהוא מפטיר אחריו מקודש מקודש. שם גם התיידד במיוחד עם הגאון רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, אשר בילה עם רבינו שעות ארוכות של טיול בכל מרחבי התורה, כשהוא מפליג בשבח עומק עיונו ורוב חכמתו של רבינו, אותו ואת תורתו חיבב והעריץ.
גם על עמוד העולם השלישי לא פסח רבינו כל ימיו, אשר היו חטיבה אחת של מסירות לזולת עד לקצה אחרון. משפחות שלמות חבים לו את חייהם בהמציאו בעבורם משך שנים רבות "משכורת" חודשית מכובדת ביותר. רבים מהם כלל לא ידעו ועדיין אינם יודעים מי הוא שעמד מאחורי נתינות הגונות אלו. כדרך אבותיו הק' לבית ווארקא-אמשינאוו היתה מידת אהבת ישראל טבועה בו, כאשר בעבור הזולת מאום לא עצר בעדו.
זי"ע ועכי"א…
צדיק, עניו, לא מחזיק טיבותא לנפשיה!
התנהג בפשטות ובתמימות
באמונת אלוקי עולם.