מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע – מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים
פרשת ויקהל – פרה
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם (לה, א)
אמר הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע: איתא (אבות פ"ב מי"ג) ״אל תהי רשע בפני עצמך״ – אם אתה ח"ו בבחינת רשע, לכל הפחות אל תהיה בפני עצמך, אלא תנהג על פי מאמרם ז״ל (סנהדרין צג.) – ״תרי אודי יבישי וחד רטיבא אוקדן יבישי לרטיבא״, [שני אודים יבשים ואחד רטוב שהיו באש הדליקו היבשים את הרטוב[ כי על ידי אהבת חברים, יתקנו אותך וטובים השניים מן האחד.
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָם (ויקהל לה, א)
הרה"ק ר' אלעזר מקוז'ניץ היה בצאנז, אמר לו הרה"ק מצאנז [בעל ה"דברי חיים"] שיאמר תורה, פתח הרה"ק מקאזניץ ואמר: ויקהל משה את כל עדת בני ישראל (שמות לה א), איתא (מג"ע ואתחנן אופן קפ"ו) דישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, ולכן "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" – כשהקהיל משה את כל עדת בני ישראל – אז "ויאמר עליהם זה הדבר אשר צוה ד'", כי בהיקהל כל ישראל יש כל התורה כולה.
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָֽם (לה, א)
הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע אמר 'תורה' לעתים רחוקות. כששאלוהו על זה, השיב: ״מה שאומרים – כי אי אפשר עוד להחזיק״.
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיהוָה כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (לה, ב)
מעשה ביהודי שהיה לו קרוב בעיר לאדז׳ ולא נמנה על כת החסידים. אותו קרוב סייע לו בכל פעם בהרבה כסף. פעם אחת כשבא אליו ללאדז׳ וביקש את עזרתו בהלוואה, השיב את פניו ריקם, באמרו: ״לא בכל שבוע אתן לך״. כיון שיצא מבית קרובו, שמע האיש שחסידים רבים נוסעים לשבת אל הרבי מאלכסנדר רבנו הקדוש בעל 'ישמח ישראל' זי"ע, נכנס שוב אל קרובו וביקשו: "תן לי לפחות רובל אחד, שאני חפץ לנסוע בו לשבת הקרובה לאלכסנדר". ושוב השיב פניו ריקם באמרו: "מה לך ליסע לשבת במחיר רובל, סע ביום ראשון ולא יעלה לך יותר מחצי״. שמע האיש לעצת קרובו והמתין ליום ראשון. אותו אדם לא ידע לכתוב בלשון הקודש. ״ובכן – הציע לו קרובו – אני אכתוב לך את הפתקא לרבי״. וכן עשה. רשם לו פתקא ונתנה בידו.
קם האיש ונסע לאלכסנדר. והנה, תיכף כשבא לאלכסנדר נכנס אל הרה"ק בעל 'ישמח ישראל' זי"ע ומסר את הפתקא לרבי. מיד נטל ה'ישמח ישראל' את פתקתו וקרעה לעיניו לחתיכות, זרקה לצדדים ולא דיבר מאומה. והאיש – נבוך, שכן, הרבי לא עשה כן לשום אדם. יצא האיש החוצה ונשאר לעמוד מחוץ לחדרו של הרבי. והנה מכיון שארכה לו השעה ולא עזב את המקום, ביקש המשמש לסלקו ולא רצה לילך, ושח לו כל המעשה שאירע לו עם הרבי. ניגש אפוא המשמש אל הרבי ושאלו לפשר הענין.
השיב ה'ישמח ישראל': "פתקא שנכתבה בשבת חלילה לי לקרוא, ילך לכתוב לו פתקא אחרת ואקראה״. וכן עשה. כתב פתקא אחרת והרבי קראה וברכו לשלום. חזר האיש ללאדז׳ ומיהר אל בית קרובו לבקש ממנו על הוצאות הדרך שיוכל לשוב לביתו, וסיפר לו, אגב, את אשר אירע לו באלכסנדר. השתומם אותו קרוב והודה לו שכתב את הפתקא בשבת ולא יכול היה להבין מאין ידע זאת הרבי…
סיפר לי הרה"צ ר' מ"מ בידרמן שליט"א [הרה"ק רבי משה מרדכי מלעלוב זי"ע], כאשר נפטר ר' איטשע פלאטניצר ז"ל היה זה בערב שבת קודש בירושלים עיה"ק תוב"א, ובאותו היום כבר הובא לקבורה. בליל שבת קודש אמר זקינו הרה"ק ר' דוד ז"ל, אני מקנא את ר' איטשע פלאטניצר שכבר הוא מקבל שבת אצל אדמו"ר הזקן [הוא הרה"ק ר' אהרן מקרלין זצק"ל].
וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (לח, ח)
במראת הצובאת" – בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן והיה מואס משה בהן מפני שעשויים ליצר הרע א"ל הקב"ה קבל כי אלו חביבין עלי מן הכל שעל ידיהם העמידו הנשים צבאות רבות במצרים (רש"י)
בפרשת פקודי כל מקום שנזכר כיור כתיב כיר חסר ו'. דהנה הנשים הצובאות הביאו המראות ולא רצה משה לקבלם עד שאמר לו הקב"ה וקיבלם ומהם נעשה הכיור (רש"י שמות לח ח). כי המראות הללו היו חרב פיפיות על ירך בשביל היצר הרע שלא לחטוא. והנה תבת כיר הוא חרב בלשון יון עיין רש"י עה"פ (בראשית מט, ה) כלי חמס מכורתיהם, ולכן כתיב כיר חסר ו', כי עד שלא היה להם תורה היה רומז באות ו' שג"כ היו שומרים על ברית והיה להם חרב חדה על ירך להרוג היצר הרע ובזה זכו לתורה.
שבת פרה תשפ"ה
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר (יט, ב)
גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (רש"י)
אמר הרה"ק רבי אברהם יעקב מסדיגורא זי״ע: מוחו של האדם הוא בחינת גג וצריך מעקה, ומה הוא המעקה של המוח? – "במופלא ממך אל תדרוש" (חגיגה יג.).
זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר (יט, ב)
לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל, לומר, מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה (רש"י)
שמעתי בשם הרה"ק רבי יעקב מווידאמע זי"ע, שאמר: איתא (שבת פט:) ״לא בסבא טעמא״, סבא לא צריך טעם. עכלה״ק. [אמר המחבר: הנה השוה הקב"ה כבוד החכמים לכבודו ויש בהם מדעת קונם, לפיכך אין צריך ליתן טעם לדבריהם ואסור להרהר אחריהם].
אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם (יט, ב)
החסיד רבי משה דוד קאמינסקי ז"ל, בא לאלכסנדר אל הרה"ק בעל 'תפארת שמואל' זי"ע לשבת קודש ורצה לשוב לביתו לראש השנה, אולם אחד מידידיו לא הניחו לנסוע. הדבר אירע בערב ראש השנה שנת תרע"א. רבי משה דוד נענה לידידו ונשאר באלכסנדר. בערב ראש השנה, לפני 'זכור ברית' נכנס רבי משה דוד לחדר המשמשים, וראה שרבי שמואל צבי הולך בחדרו של אחיו הרה"ק בעל 'ישמח ישראל' זי״ע אנה ואנה במחשבותיו.
רבי משה דוד אזר עוז, פתח את הדלת ונכנס פנימה. שאלו הרבי: ״מה תבקש?״. אמר לו: ״הלא כבוד תורתו לא הניח לי לעשות מום, והנה, בעוד שלושה שבועות נערך ה'לאס' (מחזור ההתייצבות לצבא) ומה אעשה?״. אמר לו הרבי: "אבי הרבי (הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זי"ע) אמר, כתיב (תהלים קמו, ג) ״בבן אדם שאין לו״ – כלומר, אפילו בן אדם בריא ושלם שאין לו מום – ״תשועה״, גם לו יש תשועה״. וכך הוה: רבי משה דוד שוחרר לחפשי בלי שום מום.
באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות
להערות והארות [email protected]
