המנוח נולד וגדל בבית של קדושים ותלמידי חכמים בג'רבה שלימוד התורה בעיון היה ראש מעייניהם, משם שאב קדושה צניעות ויראת שמים. בגיל ילדות התיתם מאביו וכבר אז הכירו הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל שדאג לכל מחסורו באותם ימים.
בג'רבה למד אצל התלמידי חכמים. בהגיעו לפרק האיש מקדש, נשא את רעיתו הרבנית הצדקנית זוריה כהן ע"ה שהיתה ביתו של הגה"ק רבי רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל ראב"ד ג'רבה ואגפיה ורבה של מושב ברכיה, בחתונתם הצנועה השתתפו רבנים ודיינים חשובים ובראשם חמיו ראב"ד ג'רבה.
לאחר נישואיו עלה לארץ הקודש בשנת תש"ט דרך קפריסין. שחמיו ראב"ד ג'רבה זצוק"ל עלה לארץ בשנת תשי"ד יחד עם רעיתו הרבנית ע"ה מטוניס לצרפת ומשם הפליג באוניה לארץ הקודש וביום זך' במנחם אב הגיע לחיפה ומשם המשיך בדרכו למושב 'ברכיה'. ראייתו היתה מאוד לקוייה וכמעט לא היה רואה, ראשו היה נטוי לצד, ואף כשהיה כותב חידושי תורה לא היה מביט לכתב, ולמרות זאת הכתב היה נפלא וישר על הדף.
באותם שנים חמיו הרב זצוק"ל היה חולה וזמן קצר לאחר שעלו לארץ ניגש גיסו רבי בנימין הכהן זצ"ל למרן בעל החזון איש זצ"ל ושאל אותו האם כדאי שיעלה לארץ הקודש תוך כדי שציין את מצב בריאותו הרופפת, החזו"א זצ"ל שמע על גדולתו ותורתו של הרב זצ"ל והורה שיעלה לארץ הקודש. ומאז שעלה לארץ הקודש כיהן כרבה של מושב "ברכיה" והתגוררו בבית חתנם שסעדו אותם במסירות מיוחדת עד יומו האחרון.
את סדר יומו החל משעת הנץ החמה כשהיה מעורר השחר והיה מעשרה ראשונים בבית הכנסת הקטן הותיק שמול ביתו במושב, תפילתו היה כמונה מרגליות, היה מתפלל לאט ובנחת ומקפיד לענות אמן וברוך הוא וברוך שמו בקול, בתפילת שחרית היה משגיח שתפילין של ראש יהיו מונחים במקומם המדוייק היכן שמוחו של תינוק רופס, וכשראה כאלו שהתפילין זזו ממקומן בראש, מיד היה קם ממקומו, ניגש אליהם ומסדר להם את מקום התפילין או את הקשר כדי שלא יכשלו. בשנים האחרונות השתדל לשבת בסמוך ביותר לשליח ציבור כדי שיוכל לשמוע ולענות על קדיש חזרת הש"ץ וקריאת התורה. במוצאי שבת קודש לאחר ההבדלה הנהיגו בבית הכנסת לקיים לימוד זוהר בצוותא וכך למעלה משעה היה משתתף את המתפללים ולומדים זוהר יחד.
כל ימיו התנהג בפשטות ובצניעות גדולה וברח מכל ריח של כבוד ואפילו גלימא דרבנן לא הסכים ללבוש, אלא היה לובש בגדים כאדם פשוט. גם שהיה יושב לסעודה נהג בקדושה ובטהרה, בכל סעודה היה מקפיד ללמוד חי' פרקי משניות בנחת כמובא בבן איש חי.
לאחר מכן עד שעות הצהריים היה מוסר שיעור בפני פנסיונרים ומבוגרים מתוך הספר "עין יעקב" והלכות ובדרשותיו תמיד היה מעורר את הציבור בחשיבות לימוד התורה בכל עת ובפרט להמשיך דרך זו לנכדים שהם דור העתיד, שלאחר שמסיימים בית הספר, ימשיכו בלימודם בישיבות קדושות בבני ברק או בירושלים ורק זה מה שמביא נחת ושמחה אמיתית והרב זצ"ל כשנכדיו סיימו את לימודיהם בתלמוד תורה טרח ונסע איתם לישיבות קדושות בבני ברק שיבחנו ולא היה נרגע עד ששמע שהתקבלו לישיבה ואכן זכה שנכדיו תלמידי חכמים ההולכים בדרך ה' וחלקם רבנים חשובים.
חמיו הראב"ד זצוק"ל המרא דאתרא מינה אותו להוציא את כתביו וחידושיו בהלכה בש"ס ועל התורה, וכך קיבל את התואר "יו"ר הוועד להוצאת כתבי הרב זצ"ל". במשך כל יום היה מתעסק במסירות רבה ונאמנה עם פיענוח כתבי היד והיה בקשר ישיר עם המדפיסים בכל פרט ופרט ורק שהספר עובר את ההגהה האחרונה היה מאשר להדפיס. עם השנים זכה להדפיס כמעט את כל חידושיו בספרים רבים בהדפסה מהודרת ובעיקר היה ניתן להשיג את הספרים בהילולא הגדולה בי' שבט, שם היה מגיע מהראשונים כשלפניו שולחן ענק ועליהם מונחים כל ספרי הרב זצוק"ל שיועדו למכירה לאלפים הרבים שהיו מגיעים מכל הארץ.
לאחר שנפטר חמיו הראב"ד זצוק"ל בית "אוהל הרב" נשאר תחת אחריותו ואז פנו אליו נציגים מהמושב ובקשו לרכוש את המקום תמורת תשלום הגון על מנת לקיים בו פעילויות שונות, אך בשום אופן לא הסכים לחלל את המקום, רק מששמע שנכדו הגה"צ רבי חיים כהן זצ"ל פותח את המרכז הרוחני "חוכמת רחמים", שמח שמחה גדולה ומיד נתן בידו את המקום עד עצם היום הזה שהמקום שוקק חיים ובו נשמע קול התורה בכל שעות היום והערב בין תלמידי הישיבה הגדולה "לבנימין אמר". יצויין כי רעיתו הרבנית ע"ה ששמעה על כך, במשך תקופה ארוכה בקשה לקחת את הזכות והיתה מבשלת אוכל לתלמידים והיתה אופה חלות לכבוד שבת קודש מתוך ההערכה הגדולה ללומדי תורה.
היה מקיים סעודת מצוה כל שנה לזכרה של חמותו הרבנית הצדקנית מרת סעדו ע"ה שבמהלכה נשאו דברי תורה. במשך שנים רבות היה טורח במיוחד ומביא למושב תשמישי קדושה, טליתות, תפילין מזוזות וספרי קודש למכור לבני המושב על מנת לזכות אותם.
כל דבר הנוגע לביצור וחומת הדת, הרב זצ"ל היה ראשון לכל דבר שבקדושה. בשנותיו המעטות של חמיו הראב"ד זצוק"ל שהיה כאן זכה להרביץ תורה ונשא דרשות רבות בענינים של חיזוק קדושה וצניעות, בפרט שאז היתה תקופת העליה, וכבר החלו לנשוב רוחות רעות בקרב המחנה של ציבור יראי ה' שעלו זה עתה לארץ. כשרצו נציגים מהממשלה להקים מועדון במושב התנגד לכך בכל תוקף ולא איפשר להם שיבנו. לאחר פטירתו שוב ניסו אינשי דלא מעלי להקים מועדון במושב וחתנו הרב זצ"ל המשיך בדרכו של חמיו זצוק"ל ונלחם בכל כוחותיו לבטל את מחשבתם הרעה, שלא יפתחו מקום ליצנות או מועדונים לצעירים במושב ואז מיד פנה להרה"ג רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל רבה של נתיבות וחבר מועצת הרבנות הראשית שיעלה למרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל שהיה הראשי לישראל שיפעל ויעצור את התכונית הזו. מרן מיד נעתר להגיע לעצרת רבתי שנערכה ברחבת בית הכנסת המרכזי בשנת תשל"ג עם הרבנים וכל התושבים ושם הביעו בקול זעקה ומחאה נגד המועדון ובס"ד הצליחו להדוף את הגזרה, וגם אחרי שנים רבות שבאו אנשים ופתחו את המועדון, הוא מיד נסגר ואמרו שיש קללה רובצת עליו ולא נכנסים לשם אנשים עד היום.
בשנים האחרונות מפאת חולשתו, העביר את הועד להוצאת כתבי הרב זצ"ל להגה"צ רבי ברכאל הכהן ראש מכון "אורח צדיקים" ושמח על כך שנמצא בידים נאמנות וקרא לתלמידי הישיבה לביתו והעביר את כל הספרים שהיו אצלו בעלית הגג למכון "אורח צדיקים" שממשיכים להוציא ולההדיר את ספרי הרב זצ"ל.
מאז חודש אדר האחרון, היה בצער גדול לאחר שנחלש מאוד ולא יכל לצאת לבית הכנסת וביקש מהרה"ג ר' חננאל הכהן ר"י "לבנימין אמר" שיקרא לו את מגילת אסתר ולאחר שקרא ושמע, היה שמח עד למאוד והודה לו.
לפני כשבוע נכנס לבקרו הרה"ג ר' רחמים חי חותיה הכהן ר"י "אורחות חיים" ופניו היו כמלאך כשזקנו הלבן מעטר את פניו המאירות, ותוך כדי הזכיר את שמות הצדיקים שנפטרו מבני משפחתו כאילו שרואה אותם לפניו ושמח לשמוע על הישיבה שפורחת ומצליחה ונפרד ממנו בברכת כהנים כשהוא בחולשה גדולה.
בשבוע האחרון נחלש יותר כשסבל מקשיי נשמה, וביום רביעי בשעות הבוקר השיב את נשמתו בביתו לבוראו כשבני ביתו היו סביב למיטתו כשהם זועקים "שמע ישראל".
מסע הלוויה יצא מבית הכנסת הקטן ששם היה קובע את תפילותיו. שם נשאו הספדים הרבנים הגאונים:
הרב רפאל בנימין הכהן המרא דאתרא, הרב רזיאל כהן נכד הרב המנוח, הרב יעקב אביטן, רב המועצה האזורית חוף אשקלון, רב דוד עידאן אב בית הדין משפט וצדק וראש כולל כסא רחמים, הרב אדיר כהן נכד הרב המנוח, רב חננאל הכהן ראש מוסדות "חכמת רחמים" וראש ישיבת "לבנימין אמר" ברכיה, רבי רחמים חי חויתה הכהן ראש ישיבת "אורחות חיים" ברכיה, רבי ברכאל הכהן מראשי הישיבה, רבי רפאל כהן משפחתו של המנוח, רב אברהם מוצא חתנו של הגר"ח כהן זצוק"ל וממזכי הרבים.
הרבנים כולם ביכו את האבדה הגדולה בסילוקו של צדיק שעבד את קונו מתוך צניעות ופשטות כשהכל נתכוין לעשות נחת רוח לפני ה' יתברך ובקשו, רבי ששון, תהיה שליח ציבור, תחזיק חזק בכסא הכבוד, אתה יודע כמה צרות יש בעם ישראל תעורר רחמי שמים שלא יהיו יותר אנשים חולים, ושהחולים יבריאו ויהיה לנו סייעתא דשמיא להמשיך בדרכך במסירות נפש, בדרך התורה וההלכה ביראת שמים בלי פשרות כפי שנהגת תמיד, אתה כמו כהן גדול בעבודתו בקודש הקודשים ושישלח לנו את משיח צדקנו ויבנה את בית מקדשנו במהרה ויגן על כל המשפחה וכל עם ישראל.
הרב זצ"ל נטמן בבית העלמין במושב 'ברכיה' בחלקת הרבנים לצידם של בני משפחתו ורבנים חשובים.
בכך נחתמו פרקי חייו של דמות עילאית מיוחדת, צדיק וחסיד המלאה בתורה, חסד מצוות ומעשים טובים מתוך צניעות מיוחדת שעבד את קונו באמת ובתמים, המלווים אותו בכתר שם טוב לעולם שכולו טוב.
הותיר אחריו דור ישרים מבורך את שלושת ילדיו בנים ובנות נכדים ונכדות אשר כולם זרע ברך ה' תלמידי חכמים הולכים בדרך התורה והמצוות.
תנצב"ה
תמונות מחייו
מסע ההלויה
