אי אפשר באמת לפתוח שיעור על פרשת בלק בלי דבר התורה המוכר על אותו אדמו"ר שאמר פעם אחת לחסידיו כי בלק ראשי תיבות ואהבת לרעך כמוך. שאלוהו חסידיו: והרי בלק מתחיל עם ב' ואילו ואהבת מתחיל עם ו'. בלק מסתיים עם ק' בניגוד לכמוך שמתחיל עם כ'?
ענה להם האדמו"ר: וכי אנו מצווים לאהוב רק כשמסתדר לנו? גם כזה לא מסתדר עלינו לאהוב את עם ישראל.
***
סיפורו של בלעם הרשע, יכול למלאות בקלות ספר רומן טראגי בן מאות עמודים. הנביא הגדול שיכול היה לנצח מלחמות מתגלה כמי שאפילו כדי להילחם באתון הוא זקוק לחרב ואין כוחו בפיו, האיש שמאכזב את מי ששכר אותו, ובסוף הוא מת על חרבו עם הכינוי 'הקוסם'. נביא הוא כבר לא היה.
בספרי רבותינו ז"ל, אנו מוצאים דווקא התייחסות נרחבת מאוד לדרגת נבואתו הגבוהה של בלעם. לפי המדרש על פרשתנו, בישראל לא קם עוד נביא כמשה רבינו – אך באומות העולם קיים נביא כמוהו, הלא הוא בלעם, הגיבור של הפרשה.
בפרקי אבות מקדישים משנה שלמה להסברת ההבדלים בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. "עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע".
כיצד ייתכן שבלעם הרשע זוכה להשוואה מול משה רבינו ואברהם אבינו? ובעיקר, סיפורו הרי לא מופיע בספרי סיפורים אלא בתורה הקדושה, תורה מלשון הוראה. מה אנחנו יכולים ללמוד לחיים האישיים שלנו מהמקרה של בלעם הרשע?
***
ראשית, בואו ננסה להבין איך בריה שפלה כמו בלעם זוכה לנבואה.
המדרש במקום, כבר מבהיר כי יש הבדל בין הנבואה של משה רבינו לנבואה של בלעם, אותו משווים לטבח זוטר העובד אצל המלך. הוא אמנם יודע מה התפריט, "יודע דעת עליון", באיזה רגע בדיוק מלכו של עולם זועם – אבל הוא לא מצליח לראות את התמונה הגדולה, בניגוד למשה רבנו, עליו נאמר "בכל ביתי נאמן הוא".
הרמב"ן מביא הבדלים נוספים בין נבואת משה רבינו לבלעם הרשע. דרגת הנבואה לא הייתה דומה ביניהם. משה רבינו זכה להתגלות אלוקית שלא ראה ילוד אישה חוץ ממנו – וראיתם את אחורי. אך בדרגת הבנת הנבואה, זכה בלעם הרשע לאותה בהירות כמו משה רבינו, אך רק בפרק הזמן הקצר בו ביקש לקלל את ישראל ונמצא מברך.
הבדל נוסף מביא הרמב"ן, כי משה רבינו היה מוכן בכל עת לנבואה, בניגוד לבלעם הרשע שהיה צריך להכין את עצמו לקבלת הנבואה, ולא היה בכל רגע בדרגה הגבוהה לזכות להתגלות נבואית.
הרמב"ם מביא בהלכות יסודי התורה את הקוד, דרך הפעולה של האדם הרוצה להיות נביא – תוך שהוא מדגיש כמובן כי לא כל מי שהולך בדרכים אלו יזכה לנבואה.
"אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקב"ה כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו מיד רוח הקודש שורה עליו ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים".
בלעם הרשע כמובן לא עמד במדרגות אלו, ולכן אכן כפי שכותב הרמב"ן הוא לא היה ראוי לנבואה כל הזמן, אלא רק לעיתים מזומנות.
מדוע בכל זאת זכה בלעם הרשע להתגלות נבואית, ללא שיהיה ראוי לדרגה זו?
כותב המדרש תנחומא בפרשתינו, "לא הניח הקדוש ברוך הוא לאומות העולם פתחון פה לעתיד לבא לומר, שאתה רחקתנו ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם. העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה. העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה".
***
בספרי חסידות, מסבירים הבדל נוסף ומשמעותי בין הנבואה של משה רבינו לבלעם הרשע.
הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב כותב בספרו 'קדושת לוי', "כוונת רבותינו ז"ל, לא שהיה בלעם במדריגת משה, אבל כוונתם שהיה במדריגה זה לעומת זה משה בקדושה ובלעם בקליפה". כידוע, הקב"ה ברא את העולם עם כח הבחירה. לכל אחד מאיתנו יש את הכח והאפשרות בכל רגע מחדש לבחור בטוב ובחיים, או חלילה להיפך.
ומה ההבדל העיקרי בין משה לבלעם? בואו נתבונן במעשיהם ובסגנון נבואותיהם. משה רבינו פועל כל העת על מנת להגן על עם ישראל ולמנוע חרון אף, עד כדי כך שהוא מוסר את נפשו למענם – "מחני נא מספרך".
להבדיל, בלעם הרשע, בשביל מעט כבוד, כסף וכוח יוצא להשמיד בהבל פיו אומה שלמה ולנסות להכחידה מתחת שמי הארץ.
ובלשונו של הקדושת לוי: "חילוק גדול ביניהם שמשה רבינו כל ימיו השפיע טובות לעולם שכמה פעמים מסר נפשו להצלת ישראל מאף וחימה. ובלעם היה ההיפוך שכל ימיו הביא יללה ופרעניות לעולם שמעשיו היו רק בקללה".
אז היכן ההשוואה ביניהם? מסביר הרה"ק מברדיטשוב כי גם משה וגם בלעם התאמצו להוריד ממקום גבוה השפעות לעולמנו הגשמי. אך בעוד משה רבינו התאמץ להוריד משם טובות לעולם – בלעם הרשע התאמץ להוריד משם יללה לעולם.
כנראה, כדי להוריד רוע לעולם אין צורך להיות בדרגה רוחנית מאוד גבוהה ובכל המעלות הנפלאות שמונה הרמב"ם, כדי לזכות להיות נביא בדרגה נמוכה יותר ממשה רבינו. כדי להוריד רוע אפשר להיות יצור שפל כמו בלעם, ועדיין להצליח להגיע למקום גבוה.
***
כדי להשפיע טוב על עם ישראל, גם כשלא מסתדר עם ראשי התיבות או עם המציאות, לא כל אחד יכול. לכן אנו מצווים על כך במיוחד. מנגד, להפיץ רוע ושנאה, גם בלעם יכול.
וזה ההבדל המובא בפרקי אבות. מי שאינו מתגאה ויש לו עין טובה, אחד כזה שלא שייך למידות הרעות והמגונות – הוא מתלמידי אברהם אבינו. יש לו את סימני ישראל האומה הקדושה. וההיפך, ח"ו, מעיד כי אתה שייך חלילה לתלמידיו של בלעם הרשע.
כעת, בואו ננסה להיכנס מעט יותר לעומק, ונבין: הרי לכל אחד מאיתנו יש מידות שאינן מתוקנות לחלוטין. האם הדבר אומר שנגזר גורלנו? אנחנו תלמידיו של בלעם הרשע?
***
הרה"ק רבי מנחם מנדל מויטבסק מסביר השבוע בספרו 'פרי הארץ' את הדרגות המובאים בחז"ל כדי לזכות לרוח הקודש – על ידי ענווה. והנה, מי שאין בו כלום והוא לא שווה מאומה, וודאי כי הוא לא עניו, שכן במה יתגאה? אדם שהוא חכם, עשיר וגיבור – הוא יכול להיות עניו.
ר' מנדל'ה מסביר את מעלת משה רבינו עליו השלום על פני שאר הנביאים. דווקא משום שעל פי טבע היה אמור להיות שקוע בתוך תאוות העולם הזה והוא התגבר על מידותיו וזכה להתדבק בשכינה – הגיע לדרגה של 'פה אל פה אדבר בו'.
בלשונו בספה"ק פרי הארץ: "כידוע מפי ספרים שמרע"ה היה מוטבע בתכלית המדות רעות וכבש את מדותיו לתכלית הטוב האפשרי והיה בעל מעלת האפשרי באדם והיה עניו מכל האדם וזהו שהשכינה שורה עליו שהרי הוא משרה שכינתו ית' בכל הארץ ובכל השפלים מתכלית העומק עד שמי רום רום".
אדם שנולד עם טבע חיובי ורצון לקיום תורה ומצוות, הרי כשהוא לומד ומקיים מצוות אין בכך משום חידוש. אדם שיש לו מידה רעה ומגונה והוא גובר עליה והופך אותה למידה טובה, בכך הוא ממלא את הייעוד של בריאת העולם, נתאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים – דווקא במקום נמוך.
"מי שהוא מוטבע בתכלית מדות הרעות והתגבר על יצרו ונגלה כבוד ה' זהו תכלית בריאת העולם שאמר ונעשה רצונו אפי' בגשם היותר תכלית והתגלות האפשרי בתכלית", כותב הרה"ק מוויטבסק.
***
ננסה איפה להתגבר על המידות המפריעות לנו לראות את הטוב באנשים שסביבנו, להשתדל לאהוב כל יהודי גם כשזה פחות מסתדר לנו, ונזכה להיות מתלמידיהם של אברהם אבינו ומשה רבינו, ולא חלילה מקושרים לבלעם הרשע.





















יפה מאוד, כמו כל שבוע. מאמר חשוב, מחזק ואקטואלי