100 יום לבחירות זה תאריך יפה, לשמו התכנסו כאן, אבל למען האמת, יותר משלושה חודשים לפני פתיחת הקלפיות, ולא מעט זמן לפני סגירת הרשימות, זה קצת מוקדם מידי לעשות באמת סדר במערכת הבחירות הזו, החמישית במספר.
גם במפלגות עצמן לא כולם יודעים כבר מה יהיה הקמפיין שלהם, אם בכלל ואיך בכלל ירוצו. לכן לא באמת נספר לכם כאן מה יהיה הקמפיין הסופי של כל מפלגה, כן ננסה לתת כיוון לאיפה כל מפלגה, כרגע, הולכת מבחינה ציבורית.
קמפיין הפקת הלקחים
כשמדברים על הליכוד, המפלגה הגדולה בישראל, בפער של יותר מעשרה מנדטים, צריך לחלק את זה ל-2. היו"ר, והמפלגה. במפלגה יש בוקה ומבולקה, הקרב על הפריימריז בקושי התחיל, והצדדים השונים כבר נגררים לבית הדין המפלגתי בכדי להכריע איך בכלל הן ייערכו, והתאריך שכבר נסגר הפך פתאום ללא סופי.
היו"ר מנגד מתנהל בעולם אחר. בהיעדר מועמד מולו, ועדת הבחירות המפלגתית אישרה בשבוע החולף את היותו יו"ר המפלגה לקדנציה הבאה, ומועמדה לראשות הממשלה. לא פלא שהוא ניצל את הזמן לטוס לחצי שבוע ללונדון, להצטלם קצת עם שועי עולם, ולהזכיר לציבור שיש כאן מדינאי בסביבה. אל תדאגו, המזוודות שלו לא אבדו.

ביחס ל-4 מערכות הבחירות הקודמות, הפעם זה יהיה קל. הפעם זה כבר לא יהיה אזהרות, אלא ההיפך, מה שהזהרנו קרה, עכשיו בואו נתקן. קמפיין הבחירות יתמקד בעיקרו בלתקוף את הממשלה היוצאת, ש"נשענה על האחים המוסלמים" (כלשון סרטון הקמפיין שיצא לאור ביום שישי האחרון).
לצד זאת יעבדו בלצייר את ראש הממשלה המכהן, יאיר לפיד, כאיש שמאל כושל, שלא יכול להקים ממשלה בלי הרשימה המשותפת. האתגר יהיה עם מפלגת הכלאיים החדשה בראשות בני גנץ, כלת"ח (כחול לבן התקווה החדשה) שנחשב לפחות מאיים מצד בוחרי הימין.
את הקמפיין, כפי שכבר ניתן לראות ניצנים ראשונים שלו, יתבלו גם בזעקת יוקר המחיה. עם שר אוצר שנוא כמו אביגדור ליברמן, וממשלה כושלת מול משק שכולו מתייקר, המלאכה לא תהיה קשה במיוחד.
קמפיין ראש הממשלה
יש עתיד תנהל הפעם את קמפיין הבחירות מהפוזיציה הנוחה ביותר שיכלה לחלום, לשכת ראש הממשלה. לראשונה מזה למעלה מעשור, קמפיין הבחירות יתנהל כשבנימין נתניהו לא בתפקיד, אלא יאיר לפיד, שנכנס ללשכה רק לפני זמן קצר.
מדובר ביתרון עצום, שטעימה ממנו קיבלנו במהלך ביקורו בישראל של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. לראש הממשלה יש השפעה דרמטית על סדר היום, גם במובן הפוליטי, אמירה של ראש הממשלה מקבלת באופן אוטומטי במה כפולה ומכופלת בתקשורת, וגם במובן המדיני-ביטחוני, בו הוא יכול לעשות דברים שישפיעו על תדמיתו הציבורית.

על פי המסתמן, לפיד גם ינאם בעצרת הכללית של או"ם תקופה קצרה לפני הבחירות, שם על הדרך יוכל לפגוש שורת מנהיגים מהעולם, ואם יתמזל מזלו גם יקבל עוד פוטו-אפ עם הנשיא ביידן. אלבום מצולם ממרתון פגישות עם כל המי-ומי בשולי עצרת האו"ם, פלוס התמונה המוכרת על דוכן הנואמים עם השיש הירוק ברקע, הוא לא דבר של מה בכך שבועות לפני פתיחת הקליפות למועמד שרק לפני חודשים בודדים נכנס ללשכה הראשונה.
האתגר של יש עתיד יהיה המספר הנגדי – אין ליאיר לפיד ממשלה בלי הרשימה המשותפת, והציבור הישראלי די בטראומה מממשלה עם רע"מ. בנאום בחירות ראשון שלו לפני הבחירות דיבר על ממשלה בלי הקיצוניים, כלומר בלי המשותפת ובלי בן גביר, שזה יפה לנאום, לא מסתדר על לוח המשחקים הפוליטי.
המועמד השלישי
למרות שהוא כרגע מדשדש על פחות מ-15 מנדטים, בני גנץ יעבוד קשה, מכסא שר הביטחון, לשכנע אותנו שהוא-הוא המועמד האמיתי לראשות הממשלה. שללפיד אין ממשלה בלי רע"מ והמשותפת, שלנתניהו אין ממשלה בלי 61, ורק הוא יכול להביא את החרדים.
ככל וזה תלוי בו, הוא ישתדל לצמצם את כמות הסינקים בו הוא מתחייב לא לתת לנתניהו את ראשות הממשלה ברוטציה, בידיעה שלא בטוח שאם ייתן הבטחה כזו, יקיים אותה. (אם כי הוא עדיין לא יהיה הפוליטיקאי הראשון (או השני, השלישי או העשירי) שהפר הבטחת בחירות.

הימין הממלכתי והמרכז הביטחוני, הסלוגן המשונה שהשיק שותפו למרוץ גדעון סער בנאום האיחוד, יהיה המסר המרכזי שלו בתקופה הקרובה. אם ישמור על מרחק בטוח מעל הדו-ספרתי, ישמור על מעמדו, אם אפילו בסקר אחד ייפול אל מתחת לעשרה, יהיה לו קשה מאוד להתאושש והוא כנראה ייאלץ להחליף דיסקט, לא משהו שמומלץ לעשות באמצע קמפיין.
עוקפים מימין
אם נתעלם, ורק לרגע, מהפוליטיקה הפנימית, מצבה של מפלגת הציונות הדתית טוב, טוב מאוד אפילו. הוא מתייצבת בסקרים על עשרה מנדטים, מספר שרק לפני שנה היה נראה לצד סמוטריץ'-בן גביר כחלום. הצמד, שסומן כקיצוניים שבקיצוניים, הם היום המיינסטרים של הימין.
אבל בינתיים הצמד רק הולך ומתרחק מסגירה שקטה וחלקה של המשך האחדות ביניהם. בסוף השבוע האחרון בצלאל כבר לא התאפק ותקף את איתמר, כשהוא מאשים אותו בפלונטר הפוליטי שהוביל את הימין לאופוזיציה.

עד שלא יסתיימו את הפריימריז במפלגת הציונות הדתית, והקרבות בין צמד המנהיגים, לא באמת יהיה אפשר לדבר על קמפיין. תוסיפו לזה שהמפה בגזרה עוד לא ברורה, האם איילת שקד עוד תרוץ בהרכב כלשהוא, עם הבית היהודי או בלעדיו, מה שישפיע כמובן על הקמפיין.
לאחרונה ניסה סמוטריץ' לעשות קולות של בנט, לפנות לקהל דתי-לייט, בירך על הצטרפות חבר מפלגת התעוררות הירושלמית לפריימריז, פרגן לארגון 'צהר' שנלחם ברבנות, ומהציר שלא ינהל מלחמות דת. אם בן גביר בסוף יתפצל ממנו, הקו ברור, אם לא, אולי הוא מיותר.
יוקר המחיה ורק ביבי
לצד קמפיין ביבי צריך אריה חזק, אותו ש"ס ניהלה בהצלחה במערכות הבחירות הקודמות, ושהיו"ר אריה דרעי לא מתכוון לסטות ממנה בשום אופן, אפילו לא ברמז, בש"ס הוסיפו לארגז הכלים את קמפיין יוקר המחיה.
מול אטימות הלב של שר האוצר איווט ליברמן, ואנשי מפלגתו, דרעי ישחק חזק על ליבם של תושבי הפריפריה, עליהם הוא גם ככה אהוד, ויזכיר להם מי אשם במצבם הכלכלי שהורע בשנה האחרונה. קמפיין, שדרעי כבר התחיל עוד לפני פירוק הממשלה, יקבל תוספת כוח במהלך מערכת הבחירות.

לצד זאת, כאמור, דרעי לא יזנח את המחויבות לנתניהו. בכדי לקבל קולות מפריפריה, שאולי ישתכנעו מקמפיין יוקר המחיה, הם יצטרכו להיות בטוחים שבפתק לש"ס זה בפתק לביבי. "חברי הכנסת של ש"ס נאמנים יותר לנתניהו מחברי הכנסת של הליכוד", יבטיח להם.
קול קורא ושבת
ביהדות התורה רחוקים שנות אור מקמפיין. למרות שכמו בכל פעם שיוצאים למערכת בחירות הח"כים מתחייבים שהפעם הם יתחילו מוקדם, גם הפעם יתחילו ברגע האחרון. גם הפעם יריבו בין הסיעות השונות, גם הפעם גדולי ישראל בסוף יכריעו בכל מקרה, ולכן הררי המלל מיותרים.
הבייס של המפלגה הוא כמובן ה'קול קורא', דבר גדולי ישראל, המתפרסם ביומונים החרדים בערב שבת שלפני הבחירות, ועל בסיסו מתייצבים מאות אלפי המצביעים הנאמנים לרבותיהם ומכניסים בגאווה יחידה את הפתק ג', לא בשביל הפוליטיקאים, בשביל גדולי ישראל.

לצד זאת, המפלגה תנסה גם לנהל קמפיין שכנוע, שייתן גם טעמים גשמיים להצבעה. זה לא מורכב במיוחד אחר שנת הגזרות, המעונות, החד פעמי, השתיה המתוקה, התחבורה הציבורית, ועוד. ויהיו גם התחייבויות, בעיקר בתחום דיור.
מי שעל פי ההסכמים אמור לעמוד בראשות המפלגה, נציג חסידות גור יצחק גולדקנופף, ינסה לדבר על הנושא הקרוב לליבו, השבת. לדבריו, הדבר יכול להביא למפלגה עוד מנדט או יותר, מציבור שמוקיר את השבת.
השמאל היציב
בעבודה כבר סיימו חצי ממשוכת הפריימריז, עם היבחרה של מרב מיכאלי לראשות המפלגה. מדובר במיני-היסטוריה, כשלראשונה מאז שהמפלגה החלה לבחור את העומד בראשה במסגרת פריימריז, אותו אדם נבחר פעמיים ברצף לתפקיד.
על משק כנפי ההצלחה הזו, ועם סקרים שמעריכים שפחות או יותר תשמור על כוחה, מיכאלי תנסה להביא את השמאל, המעט שנותר ממנו, לראות בה כותבת מרכזית. מול לפיד שבעיקר עסוק בלהיבחר לראשות ממשלה ויגיד מה שצריך בשביל זה, ומול מרצ שנלחמת על חייה, היא תרצה לייצג את השמאל היציב, יציב מאז הקמת המדינה.
קמפיין הישרדות
במרצ, שוב, ייאלצו לנהל קמפיין הישרדות. למרות שבפעם הקודמת קיבלו מספר נאה של 6 מנדטים, הם שוב לא בטוח עוברים את אחוז החסימה. לפני זה יש קרב סוער על ראשות המפלגה, בין הגנרל יאיר גולן שהצטרף זה מכבר למפלגה, מול היו"רית לשעבר זהבה גלאון שחושבת שהתפקיד מגיע לה בלי ההליך הטרחני בו המתפקדים מגיעים לקלפי.

גם במפלגה, וגם בגוש, חושבים שהם צריכים להתאחד עם העבודה, כדי לחסוך את החשש באובדן קולות. אבל מרב מיכאלי מבהירה מעל כל במה שהדבר לא בא בחשבון מבחינתה. נראה האם תעמוד בלחצים עד יום סגירת הרשימות.
קרב ערבי
זה עוד לא סגור, אבל ככל הנראה המפלגות הערביות ירצו כמו בהרכב הנוכחי. רע"מ מחד, והרשימה המשותפת מנגד.
רע"מ תנסה לשכנע את היהודים והערבים שהניסוי לא נכשל, שהם הצליחו להביא בכל זאת הישגים, שיש מקום להזדמנות נוספת. בדרך לשם עבאס יעבוד כדי לסדר לעצמו רשימה עם גורמים מתונים יחסית, כמוהו, שלא יאיימו על יציבות הממשלה כל יומיים.

במשותפת ינהלו נגדו קמפיין חריף, שמכר את ערכיו תמורת הכסא. כמו הימין, הם ינסו לשכנע שהניסוי כן נכשל, שהדרך היחידה לניצחון היא עמידה על העקרונות הערביים והפלסטיניים, גם אם זה אומר לשבת באופוזיציה עוד עשור.
קמפיין שנאה
אחרי קדנציה כושלת ויקרה כשר אוצר, אביגדור ליברמן לא חושב שישכנע אנשים חדשים להצביע לו, אבל זה כנראה לא מדאיג אותו. עם 4 מנדטים של יוצאי ברית המועצות, ועוד מנדט או שניים על אוטו-אנטישמיים, הוא רגוע שיהיה בכנסת הבאה.
הוא אמנם ינסה לרכך את הזעם עם קצת כלכלת בחירות כמו הורדת מס הדלק בעוד חצי שקל, ועוד צעדים קטנים שהמשפטניים יתנו לו לעשות באמצע קמפיין, אבל זה כנראה לא יביא לא הרבה קולות, זה פשוט יקל על מי שיצביע לו בכל מקרה, ועל הגוש שלו.

כדי לתחזק את מצביעיו יקצין מידי פעם את דברים, כדי להסיר מעל לכל ספק שהוא השונא חרדים הבכיר ביותר בגזרה, ושאיש לא ינסה להתחרות בו. אם בפעם הקודמת זה היה מריצות, הפעם הוא יחפש טרמינולוגיה עוד יותר אנטישמית.
מלחמה על האחוז
מתחת לאחוז החסימה מתייצבים שורה מכובדת של אנשים, שבטוחים שאם רק יתנו לאזרחי ישראל את ההזדמנות, הם בוודאי ירצו לו בהם חברים של כבוד בממשלה הבאה.
יש שם את איילת שקד, שבעד ונגד הממשלה היוצאת, יש שם את מתן כהנא שעוד דבוק לנפתלי בנט, יש שם את הצמד יועז הנדל וצביקה האוזר ששוב מחפשים בית, אבל לא מוותרים על אג'נדת "רק לא ביבי", יש שם את אלי אבידר שבטוח שבקרב מפגיני בלפור מתחבאים 4 מנדטים, את חגית משה שמאמינה שהבית היהודי מספיק שווה כדי לוותר על תפקיד יו"ר הרשימה לראש עיריית גבעת שמואל, ואולי עוד כל מיני אישים ומפלגות שיצוצו בתחתית הסקרים.





















אהבתי מאוד את מה שכתבתם על המריבות בדגל, שבסוף גדולי התורה יכריעו, אז באמת למי זה טוב כל המריבות והאיומים הללו??
או שמה שאומרים כל הזמן שהכל בהכרעתם של גדולי הדור זה סתם ח"ו…….
מחכים לביבי בראשות הממשלה הבאה
מי שיגאל אותנו זה רק המשיח
מסכים איתך במאה אחוז!
מה פתאום? אם הוא לא יהיה חסיד של ביבי, מי יסתכל עליו בכלל