בימים אלו מתקרבת שנת תשפ"ב לסיומה, ויחד איתה עומדת להסתיים גם הזדמנות הפז, החלה פעם בשבע שנים – לתמוך בחקלאים שומרי השמיטה. כעת ניתן להצטרף בפעם האחרונה למצווה זו, ובימים אלו, כפי שמסתבר, זקוקים החקלאים לתמיכתנו יותר מאי פעם.
"מצויים בגירעונות עצומים"
"דווקא כעת, לקראת סוף השנה, אנו מצויים בשלב הקשה ביותר של השמיטה", מסביר רונן חדד, חקלאי מאזור הערבה. "אנחנו נערכים לקראת העבודה בשנה החדשה ויודעים שיהיה עלינו להתאמץ ביתר שאת, כדי להחזיר את הגירעונות שנותרו לנו מהשנה שבה השבתנו את האדמה. העבודה היא אינסופית – הקמת חממות מחדש, השגת פועלים, רכישת שתילים אך ורק ממשתלות עם מצע מנותק, וכמובן – העבודה הפיזית שממתינה לנו בשדה. גם אם נתאמץ ונזרע מיד למחרת ראש השנה, נראה את היבול במקרה הטוב בעוד תשעים יום, ורק אז, אם יהיה יבול טוב ונצליח לשווק אותו, נוכל סוף-סוף להביא רווח הביתה". חדד מדגיש כי למעשה, מדובר בעוד חודשים ארוכים שהחקלאים ייאלצו לחשוק בהם שיניים, מבלי לראות כסף ולהמשיך לדבוק בגבורתם, שהיא זו שגרמה להם לשמור את השמיטה, והיא זו שגורמת להם להמשיך לצלוח גם את ההתמודדויות כיום, למרות שאינן קלות כלל.
"אני מכיר חקלאים שמצויים כעת בגרעון הגדול ביותר של חייהם", מספר דן בשן, בעל כרמי ענבים באזור הצפון. "ישנן משפחות של חקלאים שוויתרו בשנה זו על יציאות משפחתיות בתקופת הקיץ, הן קנו לילדיהם לשנת הלימודים רק את הציוד המינימאלי, ובכלל צמצמו מאוד בהוצאות. ושלא תבינו לא נכון – אלו לא משפחות מהעשירון התחתון באוכלוסייה. להיפך, בימים של שגרה מדובר בחקלאים שמביאים משכורת של 20 אלף שקלים בחודש. אבל בשמיטה הם לא עבדו, וכעת הם עדיין בגירעון. באזור בו אני מתגורר מדובר בעיקר במטעים, לכן כל הלכות השמיטה עדיין נשמרות וגם אחרי ראש השנה ממשיכים הפירות להיות קדושים ואי אפשר למכור אותם. נסו לתאר מה עובר על חקלאי שבמשך 13 חודשים בשל השנה המעוברת, השבית את השדה, וכעת צפויים לו עוד כמה וכמה חודשים עד שיוכל לשוב לשגרה. אגב, חלק גדול מאתנו צריכים ממש לבנות את עצמם מחדש. כי הלקוחות שרכשו מהם בעבר עזבו אותם, ופרויקטים רבים לא ישובו להיות כפי שהיו בעבר".
מצווה נדירה, הזדמנות אחרונה
הרב בן ציון קוגלר, יו"ר קרן השביעית, מציין כי בקרן השביעית מודעים היטב להתמודדות הגדולה שעוברת על החקלאים בימים אלו. "בתחילת השנה הבטחנו לחקלאים שנתמוך בהם, אך עדיין לא ידענו לומר להם מהו הסכום המדויק שהם יקבלו, כיוון שהכסף נאסף מהציבור ולא ידענו כמה יתרמו. החקלאים הסתערו על המצווה מבלי שיש להם מושג כמה כסף הם יקבלו כתמיכה, ועל כל פנים היה ברור להם שהסכום, גם אם יהיה גבוה, לא יכסה להם את כל החובות, אבל לפחות יעזור להם להשאיר את הראש מעל המים.
"כעת הגענו לסיומה של השנה, ועדיין יש חקלאים שמשוועים לעזרה ומצויים במצוקה גדולה. תפקידנו כקרן השביעית הוא להמשיך לתמוך בהם גם בחודשים הקרובים, ולעזור להם גם בתחילת שנת תשפ"ג. זו ההזדמנות האחרונה של כולנו לתמוך בגיבורי הכוח שהחזיקו מעמד לאורך כל השנה, ולהצטרף למצווה הנדירה, שקיומה יתאפשר לנו שוב רק בעוד שש שנים. אין ספק שמדובר בזכות עצומה לקראת יום הדין, כשנוכל לבוא ולהגיד: 'תמכנו בגיבורי הכוח, הגדלנו את כבוד השם בעולם'".
