השיעור השבועי: פרשת פנחס • הרב נתנאל אביסרור

ערב שבת שלום ומבורך

על הפסוק באיכה א כל רודפיה השיגוה בין המצרים אומרים גדולי החסידות שאפשר להשיג ולהתעלות בעבודת ה יותר מזמנים אחרים ופרשו כך את הפסוק שכל רודפי ה' משיגים אותו דווקא בבין המצרים אפוא שיש מצרים וגבולים והעלם והסתר אפשר להגיע מעלה מעלה ברוחניות כי מן המיצר קראתי … אז ענני במרחב …

ועוד אמרו משל לאבא שמסתתר לפעמים מבנו בשביל לעורר את געגועיו אליו. וכא' הימים האלה שלושת השבועות הם הולכים להיות חול המועד או לפי הגרסא השניה שתשעה באב יום טוב הראשון ועד יז בתמוז יהיה חול המועד ארוך

ולא לחינם בפרשת אמור ובפרשת פנחס קוראים את כל פרשיות החגים וקרבנותיהם לעורר אותנו בימים אלה שמתאבלים ביותר על חורבן הבית שבל נשכח את מה שהיה לנו בבית המקדש הראשון והשני עליה לרגל ושמחת בית השואבה ושאר הדברים שהכל חסר לנו

ובקריאת פרשיות אלה ובלימוד העניינים האלה במשניות ברמבם שמדברים על ענייני גאולה ומשיח וכמו שהמדרש מביא שאמר הקבה ליחזקאל הנביא לך אמור להם שבשכר זה שלומדים את זה כאילו בנו את בית המקדש

כן נזכה כבר לראות בנחמת ציון וירושלים והקיצו ורננו שוכני עפר ובפרט כל מי שנהרג על קידוש ה הי"ד ולא יינזק שום יהודי בכל מקום בעולם וניגאל בחסד וברחמים בשובה ונחת ולא ישמע עוד שוד ושבר בארהק ובעולם כולו אמן ואמן

פרשת פינחס

כק הגהק הרבי מהר"ש רבינו שמואל מילובאוויטש זיעא אמר פעם בילדותו, בדרך הצחות:
הפרשיות חוקת ובלק מחוברות לפעמים, וכן הפרשיות מטות ומסעי; ואילו פרשת פינחס אינה מחוברת לא לבלק ולא למטות, שכן פינחס הוא "דוקרני"…
(מפי השמועה)

פרשתנו נקראת תמיד לפני ימי בין המצרים או מיד בתחילתם. בקריאה זו יש משום הקדמת רפואה למכה, שהרי "פינחס זה אליהו" (ילקוט שמעוני), מבשר הגאולה.
(משיחת ש"פ מטו"מ תשכ"ו).

פרשת פינחס
כ"ק אדמו"ר הריי"צ נכנס לבריתו של אברהם אבינו ביום ב' לפרשת פינחס. פעם אחת התבטא שרוב מאורעות חייו נרמזים בפרשה זו.
(ספר-השיחות ת"ש עמ' 158).
* * *
פינחס פעל על-פי ההלכה – "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו". הלכה זו נוגעת לעניין שאינו חיוב על-פי תורה (שהרי "הבא לימלך אין מורין לו" – סנהדרין פד); גם הרבי הריי"צ מסר את נפשו על החזקת היהדות, גם בדברים שאין אדם מצווה למסור את נפשו עליהם.
זאת ועוד – שני שמותיו של הרבי שייכים לפינחס. יוסף – פינחס היה מזרעו של יוסף (רש"י וארא ו,כה). יצחק – פנחס בגימטרייה ר"ח (208), כמניין יצחק.
(לקוטי-שיחות כרך יח עמ' 320).
* * *
הרי רמזים נוספים:
א) בשיעור של יום ב' פרשת פינחס, משני עד שלישי, נאמר (פסוקים כח-לז) "בני יוסף למשפחותם… אלו בני יוסף למשפחותם", וכן (פסוק לג) "וצלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות" (לרבי היו רק בנות). ב) בסוף פרשתנו נאמר "ביום השמיני עצרת תהיה לכם", ומבואר בזוהר (ח"א רח) ששמיני עצרת הוא כנגד יוסף.
זאת ועוד: "עצרת", לשון מעצר, רומז למאסרו הקשה של הרבי בשנת תרפ"ז (נגזר עליו אז עונש מות ר"ל).
(שיחת ש"פ פינחס תשכ"ז).

פינחס בן אלעזר בן אהרון הכהן (כה,יא)
פינחס הוא אליהו (ילקוט שמעוני).
הילקוט אינו אומר "אליהו הוא פינחס" (אף שפינחס קדם לאליהו), כי מבואר בזוהר (ח"א מו) שאליהו היה בעולם כבר בתחילת הבריאה, ככתוב (בראשית א) "ועוף יעופף על הארץ" (היינו כמלאך, לא כילוד אשה).
(ליקוטי-שיחות כרך ב עמ' 343).

והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (כה,יג)
פינחס שלא ברצון חכמים… ביקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם (ירושלמי סנהדרין ספ"ט)
הרי שפינחס העמיד בסכנה לא רק את גופו (שכן בני שבט שמעון היו עלולים להורגו) אלא אף את נשמתו (שהרי החכמים בקשו לנדותו), ובלבד שתוסר חמתו של הקב"ה מעל ישראל ותיפסק המגיפה.
כיוצא בכך מוצאים אנו אצל הבעל-שם-טוב ותלמידיו, שלא אחת הפקירו את העולם-הבא שלהם למען טובתו של יהודי שני.
(ליקוטי-שיחות כרך יח עמ' 320).
* * *
החטא של בועל ארמית גורם לחידוש ולשינוי בטבע, שהרי בכך שיהודי מוליד גוי רח"ל מתבטלת המחיצה הטבעית שבין ישראל לעמים. ומכיוון שפינחס ביטל חטא שיש בו משום שינוי הטבע, קיבל את שכרו בדרך של מידה כנגד מידה, וניתנה לו כהונה בדרך של חידוש ושינוי הטבע, שהרי קודם לכן לא היה ראוי לכך, כפי שרש"י מפרש כאן.
(ליקוטי-שיחות כרך ח עמ' 153).

והיתה לו ולזרעו אחריו (כה,יג)
אף משה רבינו הסיר את חרון אפו של מקום מעל עם-ישראל (לאחר חטא העגל), ובכל זאת לא זכה לשכר של "לו ולזרעו אחריו", ובניו לא ירשו את כבודו.
אלא משה רבינו ביטל את הגזירה למעלה על-ידי תפילה, ובלשון החסידות – בדרך של "המשכת אור". מכיוון שהתוצאות של עבודה זו הן בדרך-כלל זמניות בלבד, שהרי כאשר האור מסתלק ה"מטה" חוזר למצבו הקודם – היה גם השכר זמני.
לעומת זאת, פינחס פעל בדרך של "העלאת המטה" – הוא החזיר את העם בתשובה על-ידי המעשה שעשה. כתוצאה מעבודה זו משתנה ה"מטה" עצמו, כך שאין סיבה שיחזור לקדמותו. והשכר על כך היה מידה כנגד מידה, שכהונתו הייתה נצחית ועברה גם לזרעו אחריו.
(ליקוטי-שיחות כרך יח עמ' 344).

תחת אשר קינא לאלוקיו (כה,יג)
פינחס קינא לכוח האלוקי שבני-ישראל ניצלו לרעה כאשר זנו אחרי בנות מואב. שכן מבואר בחסידות שכוח ההולדה הוא בעצם כוח אלוקי (בהיותו כעין כוח הבריאה יש מאין, שהוא בחיק הבורא בלבד), אלא שיכולת אלוקית זו ניתנה אף לבשר-ודם.
(ליקוטי-שיחות כרך ח עמ' 153).

ויכפר על בני ישראל (כה,יג)
שעד עתה לא זז, אלא עומד ומכפר עד שיחיו המתים (ספרי).
מה נשתנה חטא פעור משאר חטאי בני-ישראל, שהוא זקוק לכפרה תמידית?
המשמעות הפנימית של חטא פעור היא החשבת תענוגי העולם ועשייתם עיקר, ומידה זו מצויה בקרבנו תמיד.
(ליקוטי-שיחות כרך ד עמ' 1327).

זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני (כה,יד)
במקום שייחס את הצדיק לשבח, ייחס את הרשע לגנאי (רש"י).
פינחס מיוחס כאן לאהרון איש-החסד, ללמדנו, שפעולתו של פינחס, שנראתה כפעולה של גבורה, לא היתה אלא מעשה של חסד – פעולה שבסופו-של-דבר הביאה להצלת העם.
ובמקום זה מתואר זמרי כנשיא שבט שמעון, עליו נאמר (ויחי מט) "כלי חמס מכרותיהם", לומר לך שלמרות שעשה מה שעשה כדי להציל את בני שבטו מעונש מיתה (רש"י סוף פרשת בלק), לכאורה מעשה של חסד, הרי לאמיתו של דבר היתה זאת פעולה אכזרית, כי בכך שהצטרף אל בני שבטו (במקום להוכיחם על מעשיהם) מנע מהם לחזור בתשובה.
(ליקוטי-שיחות כרך ח עמ' 169).

ובני קורח לא מתו (כו,יא)
בכל דור ודור ישנם יורשיו של קורח וממשיכי דרכו.
(ספר-השיחות תש"א עמ' 138).

לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו… אך בגורל יחלק את הארץ (כו,נד-נה)
גורל מורה על בחינה על-שכלית ועל-טבעית, "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו" (משלי טז). ואילו "לרב תרבה… ולמעט תמעיט" רומז לבחינה הגיונית וטבעית. העובדה שבחלוקת הארץ היו שתי הבחינות יחד מלמדת אותנו שאף בעבודת האדם יש לחתור למיזוג הטבע עם למעלה מהטבע. כלומר – מצד אחד יש לעבוד ולפעול בדרך הטבע, ואין לסמוך על הנס; אך עם זה חייבים לגלות שגם הטבע הוא בעצם הנהגה אלוקית, כשם שניסים הם הנהגה אלוקית. ובלשון החסידות, ש"הטבע עצמו הוא למעלה מן הטבע".
(משיחת ט"ו בתמוז תשמ"ו).

ואמרת אלהם… ואמרת להם (כח,ב-ג)
"ואמרת אליהם" – קאי על בחינת המחשבה והדיבור שבקרבנות. מחשבה – עבודת התפילה (תפילה במקום קרבנות תקנום), שהיא עבודה שבלב; ודיבור – הדיבור בדיני והלכות הקרבן.
"ואמרת להם" – קאי על בחינת המעשה, הקרבת הקרבן בפועל.
(לקוטי תורה במדבר עמ' עה).

את קרבני לחמי (כח,ב)
מדוע נמשלו הקרבנות ללחם? כי האוכל ממשיך ומוריד את חיות הנפש לתוך הגוף, וכן עבודת הקרבנות ממשיכה שפע אלוקי לעולמות.
(לקוטי תורה במדבר עמ' מא).

עולה תמיד (כח,ג)
קרבן התמיד, המסמל את כללות הקורבנות, היה עולה, שהוא "כליל לה'".
לומר לך: אם רצונך להגיע לדבקות אמיתית (קרבן מלשון קירוב), עליך לעבוד את עבודתך "כליל לה'" – שלא על-מנת לקבל פרס.
(מהתוועדות י"ב בתמוז תשד"מ).
* * *
קורבן עולה, שהיה "כליל לה'", רומז לביטול מוחלט להקב"ה; ו"עולה תמיד" מורה שביטול זה הוא תמידי, במשך כל היום.
ובעבודת האדם: מיד בראשית היום מבטאים ביטול מוחלט להקב"ה על-ידי אמירת "מודה אני", וביטול זה מטביע את חותמו על כל היום.
(לקוטי-שיחות, כרך ג עמ' 940).

את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (כח,ד)
גם בתקופות של "בוקר" בחיים, תקופות מאושרות, וגם בתקופות של "בין הערבים", תקופות קשות – יש להתמיד בעבודת הקרבנות, קירוב לה' ודבקות בו יתברך.
(שיחת י"ב תמוז תשד"מ. תורת מנחם התוועדויות תשד"מ כרך ד, עמ' 2182).

ריח ניחוח לה' (כח,ח)
נחת-רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני (רש"י).

*מדוע נאמר עניין זה אצל קרבנות דווקא? והרי כל מצווה גורמת נחת רוח למעלה.
אלא: כל המצוות מביאות גילוי אור בנשמה, ואין גילוי זה נראה וניכר בעולם. יתרה עליהם מצוות הקרבנות, שגרמה לירידת אש מן השמים, גילוי שנראה במוחש בעולם, על המזבח. זהו "ונעשה רצוני" – הקרבנות מגלים את הרצון העליון בעולם העשייה הגשמי.
משום כך אי-אפשר להקריב קרבנות אלא בבית-המקדש, שכן גילוי נעלה זה היה אפשרי רק במקדש.
(לקוטי תורה במדבר עמ' עה).

על עולת התמיד יעשה ונסכו (כח,טו)
אין ונסכו מוסב על השעיר, שאין נסכים לחטאת (רש"י).
קרבן חטאת מורה על עבודת התשובה, ואילו נסכי יין, המשמח אלוקים ואדם, רומז לשמחה. לכן אין נסכים לחטאת, שכן עבודת התשובה חייבת להיות מתוך מרירות, לא בשמחה (אמנם יש כאן שמחה, אבל זו שמחה פנימית, לא שמחה גלויה וניכרת).
(אור התורה במדבר עמ' א'קפז).

פר אחד איל אחד (כט,לו)
כבנים הנפטרים מאביהם, והוא אומר להם: קשה עלי פרידתכם, עכבו עוד יום אחד (רש"י).
לכאורה היה לו לומר "קשה עלי פרידתנו", ומהו "פרידתכם"?
אלא הפירוד בין ישראל לקב"ה, "פרידתנו", אינו נובע אלא מ"פרידתכם". שכן פירוד לבבות בין איש לרעהו מפריד ח"ו אף בין ישראל לאביהם שבשמים, כמאמר "ברכנו אבינו (רק כאשר) כולנו כאחד".
(לקוטי שיחות כרך ב עמ' 433).
©לזכות ישראל בן רחל שלה
חיה קלרה בת רבקה
יוסף יצחק בן חיה קלרה
מנחם מענדל בן חיה קלרה
שמואל בן חיה קלרה