היום מלאו 80 שנה להרצחו על קידוש ה' של הגאון רבי אריה צבי פרומר הי"ד, הרב מקוז'יגלוב. מחבר שו"ת "ארץ צבי".
בסוכות ת"ש, אחרי כיבוש לובלין על ידי הגרמנים, לא נמצא אתרוג כשר בכל העיר. הרב לקח אתרוג יבש מהשנה הקודמת והעביר את האתרוג לכל אנשי הקהילה שרצו בכך. הוא ביקש מכל אחד לברך על האתרוג בלי שם ומלכות, וכך נתן להם הרגשה מסוימת של קיום המצווה. עד מהרה החרימו הגרמנים את בניין הישיבה, והרב נאלץ לעזוב לוורשה. שם המשיך ללמד תורה ולחדש חידושים.
הסופר ר' הלל זיידמן ז"ל תיאר מאותם הימים בהם נאלץ הרב מקוז'יגלוב לעבוד במפעל לייצור נעליים בגטו ורשה:
"הנני בבית המלאכה של שולץ. אני בא בשעה שהקהל דופק במסמרים ואומר הושענות… הנה יושב ליד סדנת תיקון נעלים הרב מקוזיגלוב, רבי אריה פרומר, ראש הישיבה לשעבר של ישיבת חכמי לובלין. הוא יושב כאן ורוחו מתנשאת לעולמות אחרים. הוא אינו פוסק מללמוד בע"פ. שפתיו נעות כל הזמן. מזמן לזמן פונה במילה לאדמו"ר מפיאסצנה רבי קלונימוס שפירא, מחבר "חובת התלמידים" היושב ממולו. מתפתחת שיחה חרישית בדברי תורה. מרחפים מאמרי חז"ל ודברי פוסקים. ועוד מעט מופיעים על סדנת הסנדלרים, יותר נכון במוחות ובפיות של הגאונים – הרמב"ם והראב"ד, בעל הטורים ורמ"א, ראשונים ואחרונים. בחלל בית המלאכה עוברים בסך גאונים וגדולים – מה לי אנשי ס.ס.? מי לי משגיחים גרמניים? מה אכפת רעב ומצוק ונגישות ואימת מוות? הרי מרחפים בעולמות העליונים, הרי יושבים לא בבית המלאכה ברחוב נובוליפיה 46, אלא – בלשכת הגזית, בסנהדרין. כך יורדים בני אדם במצוקה וכך הם מתרוממים לגובה רוחני לדרגה עליונה".
ביום כ"ז ניסן תש"ג הוכנס הרב לתא הגאזים. בדרכו הכריז: הבה נקדש שם שמים בשמחה! ברוך השם שהחיינו וקיימנו והגיענו לדרגה זו!
