ד״ר זאב פלדמן, מנהל היחידה לנוירוכירורגיית ילדים בשיבא ויו״ר ארגון רופאי המדינה הגיב בכנס ה-OECD לחוסר המעש, באשר לנקיטת פעולות למניעת נטישת הרופאים בישראל את מערכת הבריאות הציבורית:
"אנחנו נמצאים כבר בעיצומה של שריפת יער שמאיימת לכלות את הבסיס המרכזי של מערכת הבריאות הציבורית במדינת ישראל ולצערי הקמת עוד ועדה היא בגדר מעט מידי ומאוחר מידי. גם הדו"ח עצמו מדבר על כך ש 'נדרשים צעדים דחופים' לפתרון המשבר העצום הזה.
אני סבור שצריך לקום צוות חירום לאומי שאנחנו הרופאות והרופאים, האיגודים המקצועיים והמועצה המדעית הם חלק הכרחי ממנו לצד משרדי הבריאות והאוצר ונציגי המעסיקים. אין דרך אחרת לעצור את שריפת היער הזו שהמרכיבים שלה מעבר לתכנון הלקוי ותת התקצוב , הם נטישה של רופאים ורופאות את מערכת הבריאות הציבורית שרק הולכת וגוברת.
מה יעזור לנו עכשיו לתכנן כוח אדם ולהכשיר אותו אם נמצא אותו בסופו של דבר בארה"ב, אוסטרליה או גרמניה או רק בקליניקה הפרטית?. עזיבת הרופאים את המערכת הציבורית היא לא רק לחו״ל, יש נטישה בתוך המקצוע במקום לטפל בחולים מזריקים בוטוקס, יש נטישה לביוטק, ויש עזיבה לרפואה הפרטית.
ישראל "מדממת" אלפי רופאים לארה"ב ולמדינות המערב. אנחנו היצואנית מספר אחת של רופאים ורופאות לארה"ב ויש בריחת מוחות שהולכת וגוברת – רופאים מצטיינים שנוסעים להשתלמות בחו"ל ולא חוזרים, ולאחרונה, יש גיוס אקטיבי של רופאים ישראלים המחזיקים בתפקידים בכירים, מנהלים מחלקות ויחידות למרכזים מובילים בעולם כמו ייל, מד אנדרסון והמיו קליניק.
קריסת המערכת הפסיכיאטרית היא מקרה בוחן בה יש מצד אחד עליה חדה בצרכים ובביקושים ומצד שני עזיבה של רופאים ואנשי מקצועות בריאות אחרים כמו פסיכולוגים את המערכת הציבורית. גם זה אינו נובע מחוסר תכנון אלא מתת תקצוב שהוביל לסביבת עבודה בלתי אפשרית, עומס ושכר נמוך. מספר המתמחים בפסיכיאטריה לא ירד עם השנים ואף עלה על פי הדו"ח שהוצג אך המשבר שם הוא עצום ונובע ממחדל רב שנים בשימור אנשי הצוות הרפואי במערכת הציבורית.
הרופאות והרופאים בטח הצעירים שבינינו כבר לא מוכנים להתפשר ולעבוד בתנאים בלתי אפשריים, תחת עומסים כבדים ולהעדר לחלוטין מחיי משפחה והפנאי שלהם . הם רואים את מקביליהם הצעירים בהייטק הזוכים לתנאי עבודה מטורפים ובמשכורות עתק, בעוד הם נושאים בנטל של חיי אדם בתת תקצוב, בתנאים ירודים (ישנים במשמרת במקומות מאולתרים, ארוחות קרות, אין מסגרות לילדים בחופשים ואין איזון בית עבודה) ובעומסים עצומים שלא מאפשרים להם למלא את שליחותם כלפי המטופלים. ובשוק הפרטי מנהלים אחריהם 'ציד ראשים' ובצדק.
אז צר לי להיות זה שהורס את המסיבה – אבל אני רואה את הבית שלי מזה כמעט 40 שנים עולה בלהבות, אחרי שאני מתריע על כך במשך שנים והפתרון אינו עוד ועדה חד צדדית תוך הדרה מוחלטת שלנו הרופאים והרופאות. אינני יכול לעמוד מנגד. דרוש כאן צוות חירום לאומי שמשתף את הרופאים והרופאות , את האיגודים המקצועיים ואת המועצה המדעית, עם לוחות זמנים מיידיים ונקיטת צעדי חירום לכיבוי שריפת הענק לפני שהיא מכלה לאזרחי ישראל את מערכת הבריאות הציבורית".
