כל מי שחי פה במדינה בחודשים האחרונים מרגיש שקורה משהו, השטח תוסס והאווירה מתוחה עד הקצה. השיא הגיע בעת העברת החוק לצמצום עילת הסבירות, אז השדר היה שהמדינה נגזלת מידיהם של מתנגדי הרפורמה. התקווה בתקופה האחרונה הייתה שברגע שיתחיל תהליך החקיקה השטח יירגע והשקט יחזור לשרור באזורינו, אך לא נראה שאנשי המחאה הולכים להתייאש כל כך מהר. הם חיים בתחושה שיש פה שתי מדינות לעם אחד, ובשום אופן לא ייתנו את חלקם לפלג העם השני. ההתנגדות הכל כך חזקה מצידם, מוכיחה שיש משהו עמוק ופנימי שהם חוששים מפניו.
מאז חזר עם ישראל לארצו, עברו פה כמה עשרות שנים בהם ניסו מובילי הדעה והשלטון לייצר זהות מוצקה של יהודי חדש. תקראו לזה חילוני, תקראו לזה חופשי, או אפילו תקראו לזה 'הציבור הכללי', הטרמינולוגיה לא כל כך חשובה. מה שחשוב הוא שהזהות הזו נמצאת כעת בסכנה, לפחות כך רואים זאת אנשי המחאה, וזאת הסיבה שהם סוחפים אחריהם רבים כל כך בעם. המלחמה פה היא מלחמת זהות, הימין רוצה שהסטטוס קוו יישמר, שלומדי התורה יקבלו לגיטימציה חוקית לפעילותם, ושהמערכת המשפטית לא תוכל להכתיב לו כיצד עליו לחיות. השמאל לעומת זאת חושש שזה בדיוק מה שיקרה מהצד השני. הוא חושש שהימין יכתיב לו איך לחיות, הוא חושש שהזהות החילונית כולה תהיה זניחה פה במדינה, ובמילים אחרות הוא נלחם על הבית. כמובן שכל החשש מצידו הוא חשש שגוי ומוטעה לחלוטין, שכן אף חרדי בעל השפעה אינו מעוניין להכתיב לו איך לחיות, בטח שלא בכפייה. הימין מנסה להסביר זאת, אך כלי התקשורת המשומנים היטב בכסף ואמצעים, יודעים טוב יותר להטמיע את המסרים הנוחים להם, והאינטרס שלהם הוא, לשכנע את האזרחים שהנה הימין והחרדים בדרך להשתלט עליהם ולמרר להם את החיים.
כיוון שכך, נצרכת זהירות יתר בקידום הרפורמה בצורה טובה ובקצב נכון, שכן אם תומכי השמאל יגיעו למסקנה שאין להם כבר מה להפסיד, מה שהתרחש עד עכשיו בחוצות העיר, עשוי להיות משחק ילדים לעומת ההתנגדות העזה שתבוא מצידם בהמשך. לצורך המחשת הזהירות הנדרשת: למחרת העברת החוק הוגשה הצעת 'חוק לימוד תורה'. אין מי שלא הרגיש את תחיבת האצבע בעינם של המוחים באופן חסר תועלת ובצורה שרק מייצרת תסיסה נוספת ברחובות. ב"ה שההסברים על כך שההצעה הועלתה במקרה וכל חברי הליכוד למקטן ועד גדול דאגו להבהיר שהחוק לא יקודם – עזרו, ולא נוצר פה עליהום חדש על החרדים. אבל זה בהחלט המחיש לנו על פתחה של איזו חבית חומר נפץ אנו חיים. השתיקה תהיה הדבר הכי נכון בחודשים הקרובים. צריך להמשיך לעשות ולפעול, אך לא עם רעש וצלצולים ולא מתוך גירוי של אותם אנשים עם בטן מלאה שרק מחכה להתפוצץ. הנטייה הטבעית להשיב מלחמה השערה כנגד המוחים וכנגד אלו שזלזלו בציבור הימני כשהיו בשלטון – היא מובנת לחלוטין, אך הכניעה אליה אינה חכמה במיוחד. מה שנדרש כעת זה מעשים, לא דיבורי סרק והתנצחויות, את זה ניתן לשמור לאחר שתושלם הרפורמה.
ועוד נקודה לסיום: הקרע כיום בעם הוא גדול. החשדנות שהייתה קיימת גם כך התעצמה שבעתיים. אנשים רואים מישהו פוטנציאלי לעימות ועוברים לצידו השני של הכביש. ההסברה על הצורך ברפורמה היא קריטית, אך לא פחות מכך חשובה ההסברה שהפעולות אינן נובעות מחוסר התחשבות או מניסיון להשתלט על אוכלוסייה כלשהי. צריך להזכיר השכם והערב שכל הרפורמה נועדה להביא שוויון, ולפעול לקירוב לבבות שיוריד את המתח המסוכן מחייהם של האזרחים.
'הסברה על נחיצות הרפורמה'.
איפה אתה יכול להסביר? איזה כלי תשקורת מוכן להעביר את המסרים שלך? יש לך כיסים עמוקים מלאי מזומנים כמו שיש לכל הקרנות החדשות והישנות של השמאל? זה בעיה שאין לה פתרון נראה לעין.