תלכו הביתה / יצחק גלזר

אתמול פורסמו דבריו של בכיר בממשלה, לפיהם לפחות 4 חברי כנסת לא יתמכו בשינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, במידה והם לא ייעשו בהסכמה רחבה. המשמעות לכך היא, או שהקואליציה תיכנע ותימנע מקידום הרפורמה בתחום, או שהיא תמצא את הדרך לדחוק את אותם ח”כים לקיר ולהכריחם לציית למשמעת הקואליציונית. הסכמה רחבה כבר מזמן אינה חלק משיח ריאלי כלשהו, שכן חברי האופוזיציה לא יגיעו לשום פשרה עד לנפילת הממשלה. אם להיות כנים, אין שום סיבה בעולם שהאופוזיציה תנהג אחרת, שכן עד כאן צורת התנהלותה עובדת מצוין והיא תוקעת את פעילותה של הממשלה בדיוק כמו שהיא רוצה. נכון, זה בא על חשבון האזרחים, אבל זה לא מעניין אף אחד, מבחינתם או שהאינטרסים שלהם ימולאו או שהמדינה תישרף.

ההתנהלות הזו בה כל ח”כ עושה דין לעצמו אינה מקובלת כלל וכלל. קואליציה שלימה נבנתה לצורך מטרה מסוימת, כולם ידעו שהממשלה הנבנית הולכת לערוך טיפול שורש בכל המערכת המשפטית ולשם כך הלכו המצביעים לקלפי. פתאום בא ח”כ מהעשירייה השנייה או השלישית בליכוד ומנסה לנטרל את מהלכי הממשלה, רק משום שזה משרת אותו פוליטית. זוהי הסתכלות צרה לחלוטין, ולמען האמת אפילו ח”כ מהעשירייה הראשונה אין לו את הזכות להפר את השליחות שלשמה נבחר. אם זה לא מסתדר לו מבחינה ערכית, שיואיל להניח את המפתחות ולתת לשליח ציבור נאמן יותר למלא את מקומו. הפרישה הזו מהציבור לגיטימית רק במקרה קיצון שלא דובר עליו מראש, אך בדברים שהיו ידועים לכל, יש לממש את רצון הבוחרים ולמלא את השליחות נאמנה.

מי שהמציא את המושג הזה של ‘עשיית דין לעצמו’ בלי כל פרופורציה לכוחו הפוליטי ובניגוד לדעת הבוחרים, היה זה נפתלי בנט שהפר את כל הבטחותיו כדי להגיע לכיסא ראש הממשלה, כשבדרך הוא רמס כל נורמה אפשרית, וכבר אז היה ברור שהתנהלותו פותחת דפוס חדש שבו כל ח”כ מרגיש ראש ממשלה קטן. שותפו לדרך היה מי שפתח את הטרלול ההזוי של השנים האחרונות – אביגדור ליברמן, שלמרות מספר המנדטים החד ספרתי שהחזיק בו, הוא תפס מדינה שלימה בגרון רק בשל היותו לשון מאזניים. בעבר, אנשים היו מודעים למקומם הפוליטי וידעו את גבולות הגזרה לדרישות פוליטיות, לעצירת פעילות הממשלה ולמחאות רחוב סבירות. כעת המצב הוא שכל אחד פועל ומוחה כפי יכולתו ואין שום מקום למוסריות או להגיון פוליטי תקין. הכל כוח, אם אפשר לקחת לוקחים, אם אי אפשר מפעילים יותר כוח עד שמשיגים את המבוקש.

הממשלה הנוכחית החזירה במעט את הפרופורציות למערכת השלטונית, אך טעם הלוואי מהממשלה הקודמת עדיין נמצא בפיהם של האזרחים, כשמנגד בפיהם של הפוליטיקאים נשאר דווקא תיאבון רב שאינו יודע שובעה. עדיין נשארו מספר ח”כים שחושבים שהעולם הפוליטי מסתובב סביבם והם אינם מסוגלים לראות את המערכת בכללותה כמו גם את טובת האזרחים.

אותם ח”כים סוררים צריכים להישאר בזיכרונם של הבוחרים, ולעת פקודה יש להשאירם מחוץ למערכת הפוליטית. אדם שאינו מוכן לבצע את הדרישה הבסיסית והמרכזית בשבילה נבחר לתפקידו, אינו ראוי לכהן בתפקיד זה. צריך לא לשכוח את המעשים הללו, שכן הם מפרקים את יכולת עשייתה של הקואליציה בכל תחום חשוב, זה יכול לבוא לידי ביטוי ברפורמה המשפטית, בחוק הגיוס, או בכל רפורמה כלכלית או ביטחונית שתתנהל פה במדינה. מקומם של אותם ח”כים הוא בבית, או בכל מקום אחר שאינו תפקיד ציבורי.