שבת זו הינה השבת האחרונה של השנה. אמנם אין זו "שבת מברכין", שכן אין מברכים את חודש תשרי, אך מובא שאמר ה"בעל התניא", כי שמע מרבו המגיד ממעזריטש, בשם מורו ורבו הבעל-שם-טוב, שאת חודש תשרי הקב"ה עצמו מברכו בשבת מברכים שהוא השבת האחרון דחודש אלול. הברכה של הקב"ה, הינה קריאת התורה של השבת, "אתם ניצבים היום".
המילה "היום", מרמזת על יום ראש השנה, והברכה של הקב"ה הינה, שביום זה, "היום", עם ישראל עומד במצב של "ניצבים", במובן של "ניצבים קיימים ועומדים, והיינו שזוכים בדין" – ובכח ברכה זו של הקב"ה, עם ישראל מברך את שאר חודשי השנה.
בשפת אמת (תרנ"ח) כתב: צריכין להתחזק בכח השבת ומכל שכן בשבת זה שהוא שבת האחרון של השנה. ואיתא, אילו משמרין בנ"י שבת א' או ב' שבתות מיד הם נגאלין ועכ"פ בשבת שבסוף השנה צריכין לדבק בו. וגם בשבת שבתחילת השנה החדשה. דכ' ויברך א' את יום השביעי. ומצינו כי מי שהוא מבורך יש בו ברכה בביאה וביציאה כדכ' ברוך אתה בבואך וב"א בצאתך.
לכן השבת בבואו נותן ברכה וקדושה לבנ"י וכן בצאתו וזה קידוש והבדלה. וכדאיתא בזוה"ק שיש שמחה למעלה בכניסת שבת ויציאת שבת וכמו כן בשבת שבא בתחילת השנה. ושבת היוצא בסוף השנה משאיר ברכה בכניסה ויציאה כנ"ל:
