- מקור הדין
הגמרא במסכת ברכות (כו ע"ב) מבארת כי זמן מנחה גדולה הוא משש ומחצה (שעות זמניות) וזמן נמחה קטנה הוא מתשע שעות ומחצה (שעות זמניות).
מדברי הגמרא עולה כי יש זמנים שונים לתפילת המנחה ויש לבאר את עניין השוני בין הזמנים.
המשנה במסכת פסחים (נח ע"א) מבארת כי בדרך כלל תמיד של בין הערביים היה נשחט בשעה שמונה ומחצה (שעות זמניות) וקרב על גבי המזבח בשעה תשע ומחצה, מלבד שני ימים חריגים שבהם הקדימו את שחיטת והקרבת התמיד.
האחד בערב פסח של שנה רגילה בו היו שוחטים את התמיד של בין הערביים בשעה שבע ומחצה (שעות זמניות) ומקריבים אותו על גבי המזבח בשעה שמונה ומחצה וכן בשנה מיוחדת בה ערב פסח חל להיות ביום שישי ערב שבת שאז הין מקדימים עוד יותר ושוחטים את התמיד בשעה שש ומחצה (שעות זמניות) ומקריבים אותו על גבי המזבח בשעה שבע ומחצה (שעות זמניות).
הסיבה להקדמת התמיד של בין הערביים בערב פסח היא בשל הצורך בשחיטת קורבנות הפסח ובפרט בערב פסח שחל להיות ביום שישי ערב שבת שבו היו נדרשים גם לסיים את צליית קרבן הפסח לפני שבת שכן הצלייה איננה דוחה את השבת.
מדברי הגמרא עולה כי ישנם כמה זמנים להקרבת התמיד של הערביים, הזמן המעשי בכל ימות השנה הוא בשעה תשע ומחצה, אז כאמור היו מעלים את הקרבן על גבי המזבח, ובמקרה חריג של ערב פסח שחל להיות ביום שישי היו מתחילם את הקרבת התמיד במעשה השחיטה כבר בשעה שש ומחצה (שעות זמניות).
לאור האמור עולה כי זמן מנחה גדולה חל בשעה בו מבחינה הלכתית מותר להתחיל בשחיטת התמיד של בין הערביים וזמן מנחה קטנה חל בשעה שבה בכל ימות השנה (למעט ערב פסח) היו מקריבים את קרבן התמיד של בין הערביים.
- מחלוקת הראשונים לעניין עדיפות זמן תפילת המנחה
נחלקו הראשונים האם קיימת עדיפות לזמן מנחה גדולה או זמן מנחה קטנה.
הטור (או"ח סי' רלג) סובר כי לכתחילה זמן תפילת המנחה הוא משש שעות ומחצה ולמעלה וכן נראה סובר הרא"ש (תשובת הרא"ש כלל ד סי' ט) ולכאורה יש גם להטעים את הדברים בסברא שזריזין מקדימים למצוות.
אבל מדברי הרמב"ם (פ"ג מהלכות תפלה ה"ב) משמע שלכתחילה יש להתפלל בזמן הקרבת התמיד של בין הערביים (שבכל ימות השנה) אשר חל בשעה תשע ומחצה (שעות זמניות).
- פסק השו"ע
להלכה פוסק השו"ע (או"ח סי' רלג סעי' א) את שיטת הרמב"ם כי לכתחילה קיימת עדיפות להתפלל בזמן מנחה קטנה בשעה תשע ומחצה: "מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר ו' שעות ומחצה ולמעלה יצא, ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה…"
וכתבו הפוסקים כי מי שמעוניין לאכול סעודה או שיש לו טרדה או איזו סיבה שבגללה הוא מעדיף להתפלל בזמן מנחה גדולה, הרי שהרשות בידו
ובערוך השולחן (או"ח סי' רלג סעי' יב כתב: " ולפ"ז אף לכתחלה יכול להתפלל מנחה גדולה כשצריך לה כגון שרוצה לאכול וכיוצא בזה ואין זה כלכתחלה ודיעבד שבכל הדברים דלכתחלה אסור ובכאן אינו כן אלא כלומר דאם אין לו איזה דבר שטוב לו יותר המנחה גדולה טוב שיתפלל יותר מנחה קטנה אבל אם יש לו איזה סיבה קלה יתפלל לכתחלה מנחה גדולה ולכן אצלינו המנהג בימי הסליחות שיש מתענים עד חצי היום ומתפללים מנחה גדולה ועוד דמלשון הרא"ש והטור משמע דהעיקר לכתחלה הוא מנחה גדולה [ב"י] וראיתי לאחד מן הקדמונים שהזהיר להתפלל דווקא מנחה גדולה [ר"ש פרחון בשורש מנח או פלל שכתב דלכן העניות מצויה בארץ אדום מפני שאין מתפללים מנחה גדולה ע"ש ובפרט אצלינו שמתפללים סמוך לשקיעה ואינם זהירים להתפלל קודם פלג המנחה שאז היתה תמיד הקרבת התמיד כמ"ש אלא הולכין אחר הזמן שמותר להקריב התמיד א"כ פשיטא שביכולת להתפלל מנחה גדולה כמובן ודו"ק]"
וכן כתב כתב המשנה"ב (סי' רלב סע"ק א): "דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום ורק משום כדי שיהיו יכולין להקריב קרבנות יחיד מקודם [שאחר התמיד של בין הערבים אסור להקריב שום קרבן] לכן היו מאחרין הקרבתו בכל יום עד ט' שעות ומחצה לבד מערב פסח שחל להיות בע"ש שהיו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה וע"כ עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ"מ אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן, ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה, ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מנחה קטנה לא יהיה לו מנין לכו"ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה"
ולעניין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג לפי הנסיבות הפרטיות.
הדברים הובאו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה.
היום מקריבים חיילים על מזבח השלטון של אחראי הטבח