במהלך פתיחת זמן חורף, שהוקדמה כפי הוראת גדולי ישראל בעקבות המלחמה, הגאון רבי ברוך דב דיסקין, ראש ישיבת 'ארחות תורה', נשא משא חיזוק והדרכה לבני הישיבה בענייני השעה ועל החובה בזמן הזה, בהיכל ישיבתו בהשתתפות מאות בני הישיבה.
ראש הישיבה פתח את דבריו ואמר: "'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך' – צריך לבוא לבית ה' 'בשמחה'. מתחילים את הזמן. אמנם הסיבה שהתחילו את הזמן (בעקבות המלחמה), לא כ"כ שמחה, אבל אחרי שמתחילים, צריך לבוא 'בשמחה' שאפשר לשבת ביחד ללמוד, להתפלל ביחד. להתחזק זה שמחה. המהרש"א אומר ע"ז נאמר 'שמחתי באומרים לי, בית ה' נלך'.
"ידוע מה שהרב מבריסק היה אומר, הוא אמר את זה בוילנא כשהיה שם בזמן המלחמה, והיו שם קשיים גדולים. הוא אמר, כתוב בפסוק אצל יעקב 'כי שרית עם אלוקים ועם אנשים' ותוכל, ואומר רש"י עם 'עשו ולבן'. שואל הרב מבריסק הוא עוד לא פגש את עשו, וכבר הוא אומר שרית עם אלוקים ואנשים ותוכל? ואמר הבריסקער רב (לבנים שלו), המלחמה היא לא פה, המלחמה היא מלחמה 'רוחנית', ואם הוא ניצח את השר של עשו, אז המלחמה כבר הוכרעה.
"הגרמ"ד סולוביציק מביא את זה בספר, וכתוב שם בלשון כזה, כן הוא בכל צרה שבא אלינו, שיש לנו לעשות כל חובתנו ב'ענייני שמים', ואם כלפי שמיא נהיה בסדר, אין לנו עוד מה לירא ולדאוג ממה שקורה כאן. ובמקום אחר כותב הגרמ"ד סולוביציק שזה 'הסיר ממנו דאגה', ברגע שהוא הכניס לעצמו את הדבר הזה.
"וזה נוגע לנו כעת, לדעת 'שהמלחמה היא פה'. המלחמה לא בצפון ולא בדרום. רק כאן ב'ארחות תורה'. כאן המלחמה. אם אנחנו נתחזק, אנחנו לומדים, אז 'המלחמה מוכרעת. אם ח"ו מתרשלים, צריך הרבה רחמים.
שמעתי מאחי הג"ר אליהו שהביא עוד מקור לדבר הזה. כתוב בגמרא בברכות שמי שרואה את האבן שישב עליה משה, מברך ברוך שעשה לנו ניסים במקום הזה. האבן לא הייתה במקום שנלחמו, שהרי האבן הייתה בראש הגבעה, והם נלחמו 'למטה', אז מדוע הוא אומר שעשה ניסים לאבותינו 'במקום הזה'? התשובה היא, המקום של הנס, זה 'במקום שמשה התפלל' שם היה הניצחון. אח"כ זה כבר תוצאה, הניצחון זה איפה שלומדים, איפה שמתפללים.
"ועיקר החיזוק זה בתורה. כתוב במדרש רבה באיכה, תני ר' שמעון בן יוחאי אם ראית עיירות נתלשות ממקומן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים, שנאמר על מה אבדה הארץ, ויאמר ה' על עזבם את תורתי.
"ומביא המדרש שרבי שלח את רב אסי ורב אמי שיתקנו את הקרייתא, את הערים בארץ ישראל, והם הגיעו ליישובים, ושאלו איפה הם 'הנטורי קרתא', שומרי העיר? הביאו להם את קציני הביטחון, ריש מטרתא וסנטרא (קציני הבטחון). אמרו להם אילין נטורי קרתא?! אילין 'חרובי קרתא'. שאלו מי הם הנטורי קרתא? אלו סופרים ומשנים, שהם הוגים ומשנים ומשמרין את התורה ביום ובלילה, 'הם שומרי העיר'.
"למה הם נקראים 'חרובי' קרתא, אלה ששומרים בפועל? ה'מתנות כהונה' אומר שם שהם עסוקים בהבלי העולם ובבנינו, הם עסוקים בעולם הזה, הם לא השומרים. ויש שם עוד פירוש למה הם נקראים חרובי קרתא, כי 'סומכים עליהם'. סומכים עליהם שהם יעשו והם ילחמו, וזה 'חורבן'. זה חרובי קרתא. זה שסומכים עליהם, זה חרובי קרתא. אינני יודע אם הם אשמים בזה, אבל זה המציאות, שזה גורם לחרובי קרתא. נטורי קרתא זה אלה 'שיושבים ולומדים'.
"ואחרי זה מובא כמה דברים במדרש, וצבא תנתן על התמיד בפשע אין צבא אלא מלכיות, שנאמר יפקוד ה' על צבא מרום, התמיד אלו ישראל דכתיב והגית בו יומם ולילה, בפשע בפשעה של תורה וכו', כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ, המלכות גוזרת ומצלחת. מדוע הם נקראים תמיד, ישראל נקראים כאן 'תמיד'. מה שלא מצינו בשום מקום שישראל נקראים תמיד, רק כאן כתוב שישראל נקראים תמיד. אך הביאור תמיד, כיון שהם 'יומם ולילה יושבים ולומדים', והתמיד הוא השמירה על ישראל.
"נמצא שעיקר התפקיד שלנו עכשיו זה לשבת וללמוד בהתמדה, ולהתחזק. אלו נטורי קרתא. פה המלחמה ופה השמירה. אם אנחנו נשב ונלמד פה, אז המלחמה מוכרעת בכל מקום שהוא. המרחקים זה לא מה שקובע, המלחמה היא 'למעלה' כמו שאומר הבריסקער רב – 'ברוחניות'. וכל אחד צריך לדעת, לא צריך לזלזל בכל חיזוק, בכל רגע של תורה.
"הגמרא אומרת בקידושין, לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, אחרי זה הגמרא אומרת ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת 'אשריו' שהכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, עבירה אחת, אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם לכף חובה.
"בפשוטו הגמרא קשה מאד, למה שהאדם יחשוב שהעולם בדיוק חצי חצי, ומצוה אחת שלו תכריע את כל העולם, זה סיכוי של אחד לכמה מליארדים, שבדיוק העולם חצי חצי, והוא עכשיו יכריע. ייתכן שהכוונה כאן כך – כתוב בגמרא בבבא קמא: חמשה שישבו על ספסל אחד, ואח"כ בא אחד וישב ונשבר, [באופן שהם לא יכולים לקום,] אז הוא חייב על הכול, למה הוא רק אחד? כיון שעכשיו שבר את הספסל.
"הגמ' מבארת לנו מה הוא כוח של מצוה, לו יצויר שהעולם היה עומד על חצי חצי, ואדם אחד עם מצוה אחת עם חיזוק קטן, עוד דקה של גמרא, יכול להכריע את כל העולם כולו, אז זה לא נפק"מ אם העולם נמצא בכזה מצב או לא, אבל הכוח של המצווה לא משתנה. זאת אומרת שאדם יש לו כוח עצום של מצוה, שהוא יכול בכוח הזה להכריע את כל העולם. אי אפשר לתאר את הכוח, וגם לצד השני ח"ו. ממילא זה התפקיד להתחזק להיות בבית מדרש.
"כתוב ב'משך חכמה', בפרשת בשלח דאעפ"י שנתבעין על עבירות של ע"ז גילוי עריות וכיו"ב יותר מאשר מחלוקת ולשה"ר וגזל שאפי' אין מלקות עליהם מ"מ זה רק ביחיד אבל בציבור נתבעין על השחתת המידות כמו לשה"ר וכיו"ב יותר מאשר עבירות חמורות, ולכן המרגלים שהיה על לשון הרע לא נמחל להם אף שעל חטא העגל נמחל. ובבית שני שהיה שנאת חינם מבואר שהיה יותר מעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים שהיה בבית ראשון, כי במידות התביעה על הציבור יותר מאשר על היחיד.
"ממילא צריך להתחזק, דבר ראשון, להיות בבית מדרש לשבת וללמוד. מקווים שח"ו לא יהיה הפרעות, אבל אם יש איזה משהו, צריך להיות או בביהמ"ד או בפנימייה, לא להסתובב. זה סכנת נפשות לא להסתובב. פשוט סכנה.
"כשיש איזה אזעקה או משהו – בבית מדרש זה 'מוחזק', ככה 'מוחזק כאן בכל העיר', שעוד סומכים על מרן שר התורה רבי חיים זצוק"ל שנשארים במקום. אבל להסתובב בחוץ זה 'סכנה', לא על הגג ולא בחוץ, רק להיות איפה שצריך.
"דבר שני, היצר של 'הסקרנות' עכשיו גבוה מאד, מן הראוי היה שכל אחד יקבל ע"ע לא לשמוע את החדשות, מה שנעשה. זה גם חיזוק וגם לבריאות הגוף והנפש, זה מכלה את הבן אדם. אם בחורים מרגישים שקשה להם לעמוד בזה, אז אולי שיעשו בינם לבין עצמם קבלה בעניין זה, כמה ביחד יתאגדו. אפי' לכמה ימים זה גם חשוב, זה גם חיזוק בתורה, וזה גם בריא יותר.
"וגם כמו שאמרנו בציבור כמה שאפשר להתחזק בלשון הרע, במידות, הדברים האלה זה דברים שתמיד צריכים חיזוק, וזה זכויות בימים אלו, החיוב שלנו עכשיו זה להרבות בזכויות, עשה מצוה אחת יכול להכריע עולם שלם.
"הקב"ה יעזור התחילו את הזמן שנוכל להמשיך אותו בלי הפרעות עם חיזוק בתורה, וכמו שאמר הגרמ"ד סולוביציק בשם אביו זצוק"ל, שלא צריך לדאוג ולא צריך לפחד, צריך רק לדעת שאנחנו בסדר. אם אנחנו בסדר, אז בעזהי"ת נוכל לשבת בשקט ובשלוה על התורה ועל העבודה, בלי שום הפרעות".
למעשה, אם נציית לדבריו, אין לנו מה לעשות כאן…
אבל לפחות עד שנצליח להגיע לדרגה זו – שנדע בביטחון ונאמין שזו הדרך הנכונה.
לרצות להיות טוב – זו התחלה טובה,
ושבעז"ה יהיה גם המשך טוב,
ושבעַזָּה – יהיה סוף טוב!