אוֹצְרוֹת הַחֵן • פרשת וישב • מתורת רנ"ג ויינטראוב זצ"ל

מדור שבועי מתורתו של הגאון הצדיק רבי נח גד ויינטראוב זצ"ל על פרשיות השבוע
מוגש על ידי נכדו הרב שבתי ויינטראוב יו"ר מכון באהלי צדיקים

וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו (לז,א)

צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה (רש"י)

וישב יעקב לא דיין להם לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא.  מתוקן  (596) עולה ירושלים (596) כי לא ירושלים של עולם הבא ירושלים של עולם הזה. ירושלים של עולם הזה מי שרוצה לעלות עולה, של עולם הבא לא נכנסין בא אלא המזומנים לה. [ על פי הגמרא  בבבא בתרא ע"ה עמ' ב' "אמר רבה א"ר יוחנן לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא. ירושלים של עולם הזה כל הרוצה לעלות עולה של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה"].

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף (לז, ב)

שהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו (רש"י)

החסיד רבי יעקב מקינאוו ז״ל, מתושבי בתי וורשה בירושלים, היה בן תשע עשרה שנים כשהסתלק לעולמו הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זי״ע, וזכה להסתופף בצילו כמה פעמים. וסיפר לי שלבנו הצעיר, רבנו הקדוש רבי אלימלך מנחם מענדיל מסטריקוב זי"ע היתה צורת אביו, כמותו ממש.

וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים (לז, ג)

בשם הרה"ק ר' יצחק מסקווירא, זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה (תהילים כד, ו). זה דור דורשיו – היינו בזה הדור של משיח, אזי דורשיו היינו הדרשנים של הדור הזה, לא יבקשו מן הדור לעשות גילגולי שלג, ולא לעשות הפסקות של תענית משבת לשבת, ולא לגלגל עצמו על קוצים ודרדרים, רק זה ירצו מהדור הזה – מבקשי פניך יעקב סלה, שעל כל פנים יבקשו את ה' וידעו שהם עם ה'.

והוסיף בזה ר' חיים שלום, פסי"ם ר"ת מ'בקשי פ'ניך י'עקב ס'לה, כי יוסף הצדיק שהיה הראשון שירד לגלות, לרמוז בו שיהיה בסוף הגלות דור כזה שלא יבקשו מהם יותר, כי אם שעל כל פנים  יהיו מבקשי פני ה'.

וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם (לז, ב)

פעם אחת נסע הרה"ק רבי יעקב יהודה מנאדרזין זי"ע – חתנו של הרה״ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע – ברכבת ולצידו ישבה קבוצת אברכים שלא הכירוהו, והם מנהלים שיח של תורה בקול גדול. זה אומר כך ורעהו טוען אחרת. פנה הרבי זי״ע לאותם אברכים ואמר להם: ״נאמר אצל יוסף (לז, ב) ״ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם״. וצריך להבין הדברים, יוסף הצדיק דיבר חלילה, לשון הרע על אחיו?! אלא נראה, שיוסף עבד את ד׳ ואביו ראה זאת ותמיד הוכיח את אחיו באומרו, ראו את ההבדל ביניכם ובין יוסף, וזהו הענין שאמרה התורה, ״ויבא יוסף״, ע"י שעבד את בוראו לעין כל וכולם ראו עבודתו, הביא את דיבת אחיו. ותימה, מה חייב יוסף בזה שהתורה כתבה עליו כך? אלא נראה מזה, שצריכים להיות ב'הצנע לכת' אפילו מפני אביו…"

כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ (לז, ג)

ארי בר חכים הוא לה (תרגום אונקלוס)

מעשה שהיה אצל הרה"ק רבי נפתלי מראפשיץ זי"ע, שעמד לצאת לנסיעה להסתופף בצל הסבא קדישא מראדושיץ זי״ע. הפציר בו בנו הגדול הרה"ק רבי אליעזר מדז'יקוב זי"ע, שהיה אז נער צעיר, שיצרפו לנסיעה. אך אביו הק' לא חפץ שיתלווה אליו בתואנה שהרבי מראדושיץ עושה תנועות משונות והוא ישחק מזה, ופחד מהקפדתו. הבטיח רבי אליעזר לאביו הק' שיתאפק ולא ישחק, ולקחו עמו.

אכן כשבאו לראדושיץ והסבו בשולחן ליל שבת, שר הרבי מראדושיץ ״כל מקדש שביעי״ ורבי אליעזר החזיק את עצמו מלשחוק. ברם, ביום שב״ק כבר לא יכול היה להחזיק עצמו ושחק. והנה, בסעודה שלישית פתח הרה"ק מראדושיץ זי״ע ואמר: "רואה אני כי בנו של הרב מראפשיץ אינו מרוצה מהזמירות שלי, לכן לא אזמר״. ונעשה לאב ולבן עגמת נפש מהענין.

למחרת נסעו הביתה ובתחילת דרכם אמר הילד לאביו ששכח דבר מה אצל הרבי. שב הילד לראדושיץ, רשם קוויטל עם פדיון, נתנם לרבי מראדושיץ וביקש ממנו מחילה על מה ששחק. אמר לו הרבי מראדושיץ שמוחל לו. עתה ביקש ממנו הסבא קדישא שימחל לו על עגמת הנפש שנעשתה לו, ולא הסכים עד שנאלץ הרה"ק מראדושיץ זי״ע לברכו בידיו הקדושים. שב הנער בחזרה לאביו וסיפר לו המעשה. נענה אביו ואמר: ״בני אם חכם ליבך ישמח לבי גם אני״ (משלי כג, טו).

אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם (לח, כא)

שמעתי מהרב ר' דוד פוטאש ז"ל, שראה בספר אחד, שמי שעושה ר"ל מעשה קדש, מתגלגל בשפן ובארנבת.

וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ

רב ושמואל חד אמר מלאכתו ממש וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו וכו' כדאיתא במס' סוטה (דף לו:) (רש"י)

חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב (משלי כב, כט) מלאכתו דווקא ולא מלאכת אחרים, כי כל המלאכות שאדם עושה שלא במקום מצוה אפילו עבור אשתו ובניו נאמר על זה (תהילים מט, יא) ועזבו לאחרים חילם, אבל מה שעושה ומסגל  לעצמו מצות ומעשים טובים זה נקרא מלאכתו דוקא, ולכן לפני מלכים יתייצב.

ובזה נראה מה שאמרו ז"ל על יוסף ויבוא הביתה לעשות מלאכתו – מלאכתו ממש (סוטה לו:), כי בדעתו היה לעשות מצוה, ואמר בלבו הלא פוטיפר היה  עקר וקודם מתן תורה היה העיקר אישות וביאה, והרי העקר אין ביאתו ביאה ואם כן  היא פנויה והוא מצווה על פריה ורביה, ובדעתו היה  רק מצות פרו ורבו, אבל כיון שברצונו לעשות מצוה באמת, לכן נראית לו דמות דיוקנו של אביו, כדי שלא יעשה מצוה כמו עשו הרשע ששדד נשים מתחת יד הבעלים, רק ינהג כמו אביו יעקב.

וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה (לט, ו)

הרה"ק רבי מנחם מענדיל מווארקי זי״ע אמר: איתא במדרש (שיר השירים רבה פ"א ס"א) ״ר׳ פנחס אומר בשם ר׳ שמואל בר אבא, כל שהוא משמש את רבו כראוי הוא יוצא לחרות, מנין אנו לומדים, מיוסף, על ידי ששימש את רבו כהוגן יצא לחרות״. פירוש, כל דבר שעבד יוסף לפוטיפר רבו, ידע והאמין שכך ציוה השם, וזהו "כל המשמש את רבו כראוי", באמונה, שמאמין שכל אשר מצווה לו רבו, זהו רצונו של הקב״ה, זוכה ו"יוצא לחרות".

וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים (לט, ט)

זקני הגדול הגה"ק רבי אליהו אב״ד מעזריטש זי"ע היה איש קדוש ונורא, ועל אף כי לא נמנה על עדת החסידים, העיד עליו הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זי״ע ש״רבי אליהו ממיזריטש הוא בלתי לה׳ לבדו״.

בתחילה שימש כאב״ד קהילות לאשיץ ומלאווע ואח״ב נתמנה לראב"ד מיזריטש כממלא מקום אביו הגה״ק רבי נחמן זי"ע אב״ד העיר. אחרי פטירת אביו הגדול ביקשו בני העיר מיזריטש לקבלו לרב תחת אביו הגאון. שאלם רבי אליהו, אם שמעו מאביו בתורת צוואה שיהיה רב? והשיבו כי לא שמעו כן מאביו, אמר להם: ״אם כן, אינני רוצה להיות רב באתרא דאבא״. ולא הסכים בשום אופן. בכל זאת פעלו אצלו שיישאר אצלם כראב"ד, והוא קיבל על עצמו לרב את הגה"ק רבי אליעזר חרל״פ זי"ע לאב״ד העיר. ברם, כל ענייני העיר נחתכו אצלו ועל פיו יישק דבר. נסתלק ג׳ אדר תרכ"ח.

הוא אמר פעם לפרש מה שיוסף הצדיק אמר (לט, ט) ״וחטאתי לאלוקים״, ולא אמר ״וחטאנו לאלוקים״, ואיתא במדרש (ויק״ר פכ"ג) ״ואיך אעשה וכו׳ וחטאתי לאלוקים, לאלוקים אני חוטא ואיני עושה הרעה הגדולה״. והסביר זקני שהיא, אשת פוטיפר, לשם שמים נתכוונה, כי באה אל יוסף בטענה שראתה באצטגנינות שיהיו לה ממנו בנים, וחשבה שכל מה שמראים הכוכבים הם גזרות ה׳ ואין להשיב. על כך השיב לה יוסף כי איננו חושש לזה ומוכן לחטוא לאלוקים, לפי דעתך שזה יהיה חטא לאלוקים. ולכן, לא אמר ״וחטאנו״, כי היתה אומרת לו, אדרבה, אם לא אעשה, אחטא, אבל יוסף אמר על עצמו ״וחטאתי״, כי אפילו אם אצלך זו מצוה, אבל אני לא אוכל לעשות כן, מצד משלם רעה תחת טובה, שאין לך עבירה גדולה מזו.

***

אפרים, ראשי תיבות  ה' אלקי פלטני מיד רשע (תהלים עא ד), שהקב"ה הציל את יוסף מיד פוטיפרע ומיד היצר הרע, וביקש יוסף על ההמשך הדורות  שלא יפלו ביד היצר וביד פרעה, וזה הרמז בשם אפרים שקרא לבנו.

וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ (מ, כג)

שמעתי מהרה"ק רבי יהודה משה מאלכסנדר: כתיב (תהלים קיב, ו) ״לזכר עולם יהיה צדיק״, וסמיך ליה ״משמועה רעה לא יירא״, כי על ידי שזוכרים את הצדיק לטובה, על ידי זה משמועה רעה לא יירא.

באדיבות "מכון באהלי צדיקים" להדפסת ספרי וכתבי הרנ"ג ויינטראוב זצ"ל. כל הזכויות שמורות

להערות והארות [email protected]