כך יוכלו הספינות לתקוף ללא הגבלה; פיתוח חדש בצי האמריקני

המתיחות בין ארה"ב לסין גוברת. עימות צבאי כבר אינו נחשב לתרחיש הזוי ומנותק מהמציאות בין שתי המעצמות הגדולות בעולם.

המרחק המפריד בין שתי המעצמות מחדד את ההבנה כי במידה ויפרוץ עימות שכזה חיל הים של ארה"ב וסין יטלו בו חלק משמעותי. אחד מנקודות התורפה של ספינות הצי של חיל הים האמריקני היא משך זמן הטעינה של פגזים וטילי שיוט על ספינות הקרב.

ספינות הצי הימי של ארה"ב מסוגלות לבצע ירי שלעשרות טילי שיוט מדויקים ומתקדמים בתוך דקות. מדובר ביכולת חשובה וקטלנית הנמצאת בידי ארה"ב. אולם לאחרונה הוסבה תשומת הלב לבעיה קשה בתהליך. הירי של הטילים אמנם מבוצע בתוך דקות ונחשב לקצב אש מטורף ויעיל, אולם לאחר שהספינות מתרוקנות מהמלאי שלהן הן צריכות לשוב עד לנמל הבית בארה"ב על מנת לטעון מחדש את מלאי הטילים שלהן.

זמן השיוט עד לארה"ב ובחזרה לשדה הקרב עלול לקחת חודשים ושבועות רבים, רבים מידי. אי לכך בארה"ב עובדים כעת על פטנט מעניין. במסגרת העבודה על הפתרון נבנה מודל של מנוף ימי המוטען על ספינה ומסוגל להעביר טילי שיוט מספינת חימוש לספינת קרב בלב ים ובכל תנאי מזג אוויר.

על פי הדיווח שפורסם הבוקר בוול סטריט ג'ורנל, עד לאחרונה לא ראו בחיל הים האמריקני צורך ביכולת שכזו להטעין מחדש ובמהירות את ספינות הצי בטילי שיוט בלב ים. השימוש בשיגור טילי שיוט וטומהוק או טילים אחרים נעשה לעיתים נדירות באופן שלא הצריך חימוש מחדש בזמן קצר.

אולם כעת, על רקע המתיחות הגוברת בין בייג'ין לוושינגטון עולה חשש כי יתנהל שדה קרב מרוחק כ-5,000 מיילים ימיים מבסיס הימי של ספינות חיל הים. מלאי התחמושת שעל הספינות עלול להיגמר בתוך ימים ואולי אף בתוך שעות ויעמיד את ארה"ב במצב מביך ומסוכן כשהחיל הופך לחסר יעילות בשדה הקרב.

כבר היום, מתמודד חיל הים האמריקני עם הבעיה של משך זמן הטעינה ואספקת החימושים לספינות הצי הפרוסות בים האדום ואמורות להגן על נתיבי השיט מפני המורדים החות'ים מתימן.

ג'יימס סטוורידיס אדמירל בדימוס בצי האמריקני אמר לוול סטריט ג'ורנל כי "היינו צריכים לפתח את היכולת הזו במלואה לפני עשרות שנים. שוב ושוב, לאחר ירי מטען משמעותי של טומהוק. נאלצתי למשוך את ספינות המלחמה שלי מהקו כדי להתחמש מחדש".

עד לאחרונה היה חיל הים האמריקני מבצע הטענת חימושים רק בנמל מסודר מכיוון שמדובר בפעילות רגישה העוסקת בפצצות וחימושים. חוסר היכולת לחמש ספינות בשדה הקרב בולט על רקע היכולות המתקדמות של ארה"ב בתדלוק מטוסים כדבר שבשגרה ושיגור חלליות מתקדמות לירח.

המטרה של פיתוח המודל החדש היא להגדיל את מספר ספינות הצי האמריקנית המסוגלות לשהות בים ללא הגבלת זמן. אם עד היום היו אלו רק 11 נושאות המטוסים של הצי לצד עוד 9 ספינות תקיפה אמפיביות קטנות. כעת על פי הדיווח יגדל המספר לכמאה ספינות מלחמה שיוכלו לתת מענה בכל נקודה על פני הגלובוס.

תהליך הטענת החימושים על הספינות הוא תהליך עדין ומסוכן, כל טיל ארוז יכול להגיע לכדי משקל של קרוב ל-3 טון. מכה לא מתוכננת לטיל עלולה לגרום נזק חמור למערכות ההנחיה המדויקות שלו. בנוסף מדובר בהעברת ארגזים טעונים בחימושים נפיצים. נפילה של טיל כזה תוך כדי העברתו עלולה להסתיים באסון כבד.

זו הסיבה שעד כה לא בוצעה טעינת חימושים רגישים בלב ים. כעת מנסים בצי לעשות שימוש במערכת בשם TRAM שפותחה לראשונה בשנות ה-90 תוך חיזוק ושדרוג המנוף כך שיתאים לפעילות הרגישה בלב ים. המנוף הייחודי מצויד בתופסנים מיוחדים החובקים את המטען ומצמידים אותו לגוף המנוף המהודק לקרקעית הספינה כשהוא מותקן על מסילות מעל תאי אחסון הטילים של הספינה. הטילים עצמם מועברים על גבי מערכת כבלים מספינת המטען.

היתרון הגדול של המערכת היא שבמקום שימוש במנוף רגיל בו המטען מתנדנד חופשי באוויר בעקבות תנודות הספינה בים הפתוח. במנוף עליו עובדים כעת בצי, מרגע שהטיל הארוז מחובר לתופסנים של המנוף, המטען ינוע יחד עם גוף הספינה באותו הקצב בדיוק. בכך קטן החשש מפני פגיעות בקופסאות האחסון של הטילים.

בצי לא מבזבזים זמן, ניסוי ראשון כבר בוצע תוך חיבור של שתי ספינות למנוף תוך הצמדת חיישנים רגישים שעקבו אחרי הביצועים של המערכת. כעת המערכת עומדת בפני בדיקות נוספות בתקווה שתוכל להיכנס לשירות מבצעי בצי האמריקני.