בחוץ דלקו אלפי חנוכיות, מאירות באור גדול. אבל ביחידת הדיור הקטנה שלהם, היה רק חושך. סמיך, עבה, כזה שאפשר להרגיש בידיים. החנוכיה עמדה מיותמת על אדן החלון, מטפטפת דמעות במקום נרות שעווה.
הם כבר היו כפסע מהחלום. אחרי חמש שנים של טיפולים, של נסיונות ואכזבות, הבשורה הטובה עמדה להגיע. אבל במקום בכי של תינוק הם קיבלו שקט מצמית, אכזבה שלא משמיעה קול. כך נראה היה חנוכה דאשתקד של משפחת גבריאלי הצעירה: כאב שלא ניתן לצעוק במילים. דממה שצורבת באוזן.
כי איך אפשר לשיר "על הניסים" כשהנס הפרטי שלהם עוד כל כך רחוק? איך ידליקו את הנרות, כשהם מהלכים בתוך חשכה מוחלטת? איך יעצרו את הדמעות כשיגיעו למילים: "כי ארכה לנו השעה". כי ככה זה, כשמצפים- הזמן קופא במקום. וכל שעה היא נצח.
אבל בחג החנוכה הזה יש להם תקווה חדשה. אור קטן המבליח מתוך האפלה. "ישנו טיפול מיוחד שיכול לעזור לכם", בישר להם היועץ הרפואי של בוני עולם. ואיך נשלם? הם שאלו בלי קול. אבל בוני עולם הקדימו את התשובה -"העלות עלינו".
ועם התקווה הזאת הם ישירו השנה "מעוז צור", סומכים, מקווים מתפללים שבשנה הבאה הם יזכו להגיד על הניסים בשם ומלכות. יבקשו שהזמנים החשוכים ישארו בעבר של בימים ההם.
ולא רק בבית של הזוג גבריאלי שוררת עלטה. אלפי זוגות מבקשים יד קטנה שתדליק איתם חנוכיה צבעונית. כמהים לשיר "סביבון סוב סוב", להרגיש בכל הלב שחנוכה הוא באמת חג טוב. להגיע לערב לביבות בידיים מלאות, ולא מלאות רק בפשטידה חלבית או ניוקי מוקרם לארוחה המשפחתית.
ארגון בוני עולם לקח על עצמו להדליק את האור בכל הבתים החשוכים. שבכל אדן חלון בישראל תדלק חנוכיה קטנה עם נרות שעווה צבעוניים וידיים קטנטנות יסובבו את המילים: "נס גדול היה פה". בעזרת תרומה שלכם עוד זוג יברך בשנה הבאה לברך "על הניסים".
[…] קרא עוד […]