מהזיהוי ועד ההשמדה: כל פרטי הפשיטה הנועזת בסוריה

פרטים נוספים נחשפים הערב (חמישי) אודות המבצע המיוחד של חיל האוויר, במהלכו פשטו כוחות יחידת שלדג על אתר תת-קרקעי לייצור טילים מדויקים במרחב מסיאף, בעומק שטח סוריה, והשמידו אותו.

עיתונאי 'גל"צ', דורון קדוש פרסם בחשבון ה-X שלו את כל שלבי הפעולה הנועזת, שפרטיה המלאים הותרו לפרסום רק הערב.

השלב הראשון – יעד הפעולה:

האתר של תעשיות "סרס" הסוריות היה המתקן היחיד בסוריה המיועד לייצור טילים מדגם קרקע-קרקע. המתקן היה אמור לייצר בין 100 ל-300 טילים בשנה, ולהוות גורם משמעותי בחימוש ארגון הטרור חיזבאללה הלבנוני.

האתר היה ממוקם במעמקי ההר, בין 70 ל-130 מטר מתחת לפני הקרקע, ונחפר בצלע הר מאז שנת 2017. עבודות החפירה הסתיימו בשנת 2021, ומאז החלו האיראנים להעביר את מכונות הייצור המתקדמות לאתר. בחודש אוגוסט 2024, כחודש בלבד לפני המבצע, החל ייצור ניסיוני של טילים ראשונים במקום.

במהלך השנים האחרונות, ישראל תקפה את האתר ארבע פעמים, מה שעיכב ושיבש את תהליך ההקמה והייצור שלו. האתר היה מיועד לייצור טילים בליסטיים מתקדמים בטווחים של 70 עד 300 קילומטרים, כאשר כל הטילים היו מיועדים לשליחה לחיזבאללה בלבנון. בשל עומקו הרב בתוך ההר, האתר נחשב בישראל ל"אתר חסין". ייחודיותו של המתקן הייתה בכך שכל תהליך הייצור – מהכנסת חומרי הגלם ועד יציאת הטילים המוגמרים – התבצע בו בצורה סגורה ומבודדת.

השלב השני – ההחלטה בישראל לבצע את הפעולה

גורמי המודיעין בישראל זיהו כי האתר הסורי עומד בפני השמשה קרובה, והבינו שבקרוב יחל ייצור טילים מתקדמים בו. ההבנה הייתה שכאשר האתר יהפוך לפעיל ויתחיל בייצור תעשייתי, הוא יהפוך למאובטח הרבה יותר, עם כמות שמירה גבוהה בהרבה – פי כמה מהאבטחה הקיימת באותו הזמן.

מבצע "רבות הדרכים" תוכנן לנצל את ההזדמנות ולבצע את הפעולה לפני שהאתר יהפוך למקום מאובטח עם מערך שמירה גדול. המבצע תוכנן להתבצע בשלב שבו האתר נמצא בשלבי הקמה, וכולל רק שמירה מצומצמת של עשרות בודדות של שומרים. ההכנות למבצע החלו ביולי 2024, חודשיים לפני הפעולה. כבר בחודש אוגוסט 2024 החל ייצור מנועים באתר. בצה"ל העריכו כי אילו היו מחכים מעט יותר עם ביצוע המבצע, ייתכן שהיה מאוחר מדי, והפעולה הייתה נראית שונה לחלוטין.

מטרת המבצע הייתה להשמיד בפעולה קרקעית את מכונות הייצור בתוך האתר התת-קרקעי, ובפרט את המערבלים הפלנטריים, המרכיב הקריטי ביותר בתהליך ייצור הטילים המתקדמים.

השלב השלישי – תחילת המבצע – מעטפת אש אווירית

הפעולה החלה במתקפה אווירית נרחבת, שנראתה תחילה כעוד תקיפה שגרתית של מב"מים (מתקני ביטחוניים מדינתיים) שביצעה ישראל בשנים האחרונות. מטרת התקיפות הייתה להסתיר את כוונת הנחיתה הקרקעית במסיאף ולמנוע מהסורים להבין את היקף המבצע, תוך ניתוק צירי הגישה לאזור במטרה לעכב כל תגבורות סוריות שיכולות היו להגיע. חיל האוויר יצר "מעטפת אש" שתפקידה היה להקדים את הנחיתה ולנטרל את כל הגורמים שיכלו להפריע להגעת הכוחות הקרקעיים.

בנוסף, היו גם הכנות למצב שבו כוחות רוסים המוצבים בסמוך למסיאף ינסו לשבש את המבצע. במבצע השתתפו כ-70 כלי טיס, בהם מטוסי קרב, מטוסי תובלה, מסוקים וכטב"מים (כלי טייס בלתי מאוישים). כ-50 פצצות הוטלו על מטרות נבחרות באזור.

השלב הרביעי – נחיתת הכוחות

כוח שלדג מנה כ-100 לוחמים והיה בליבת הפעולה, יחד עם 20 לוחמים נוספים מיחידת 669. כוחות אלו הונחתו בסוריה באמצעות 4 מסוקי "יסעור" שהמריאו מישראל. המסוקים טסו במשך שעה וחצי, עם תדלוק אווירי בדרך, כשהם טסים בגובה נמוך מאוד של 60 רגל מעל פני הים. "המסוקים ליחכו את פני הים", ציין בכיר בחיל האוויר.

הטיסה נמשכה 18 דקות בתוך שטח סורי תחת איומים כבדים, במרחב צפוף בעשרות סוללות טילים קרקע-אוויר. קצין באמ"ן הסביר כי המרחב היה "מוגן הרמטית" והוגדר כמרחב ההגנה השני בחשיבותו אחרי דמשק. "מרוב שטסנו נמוך – טילי הקרקע אוויר לא היו האיום היחיד, אלא גם טילי נ״ט שיכולים לשגר עלינו מהקרקע״. הלוחמים הונחתו בשני מנחתים באזור, שחיל האוויר ניתח כמקומות שניתן להנחית בהם את המסוקים".

השלב החמישי – הגעת הלוחמים אל המתחם התת קרקעי

הכוח הראשון, כ-50 לוחמים, נחת ראשון במתחם התת-קרקעי. תפקידם היה לבודד את המרחב, לנטרל איומים בסביבה, ולסלול את הדרך להנחתת הכוח השני שיפשוט על האתר ויפוצץ אותו. עד 7 דקות לפני נחיתת הכוח הראשון, חיל האוויר המשיך בתקיפות באזור כדי לנטרל את האיומים. אחד המפקדים במבצע סיפר: "ראינו את הפיצוצים מהאוויר כשהיינו מעל ההרים בדרך לנחיתה".

המתקן עצמו לא היה מאובטח באופן כבד, עם כ-30 מאבטחים מצבא סוריה בעמדות שמירה, רכב עם מקלע בנקודה שולטת וכיתת כוננות. כוח הבידוד שנחת ראשון עלה לנקודה שולטת בשטח והפעיל רחפנים לצורך שליטה וזיהוי איומים פוטנציאליים.

הכוח השני, הכוח הפושט, נחת במנחת נוסף והחל בריצה מיידית לעבר דלתות האתר התת-קרקעי, כ-700 מטר ממקום הנחיתה. אחד ממפקדי הכוח סיפר: "את הכל עשינו בריצה, הבנו שצריך להיות מהירים כי אין הרבה זמן". המודיעין העריך כי דיוויזיה סורית שלמה, עם מאות לוחמים, יכולה להגיע תוך שעתיים וחצי, ולכן הוקצב להם זמן מצומצם של שעתיים וחצי לכל היותר להשלמת המשימה.

השלב השישי – פריצת הדלתות והכניסה למתחם התת קרקעי

האתגר הראשון בפני הכוחות היה פריצת הדלתות הנעולות של האתר האיראני. האתר היה ב"נוהל לילה", לא פעל בשעות אלו, וכל שלושת הפתחים היו נעולים וחסומים. הלוחמים, שהתאמנו מראש לפעולה זו, התחילו לפעול לפריצת הדלתות.

במקביל, הכוח השלישי – כוח החבלה – עשה את דרכו מהמנחת. מדובר בכוח שהביא עמו חומרי נפץ ואמצעים כבדים, ולכן לקח להם יותר זמן להגיע. המשימה הייתה ברורה: עד שכוח החבלה יגיע, הכוח הפושט היה צריך לפרוץ את הדלתות כדי לאפשר להם להיכנס ולהתחיל את עבודת החבלה מיידית.

תוך 45-50 דקות מהנחיתה, פריצת הדלתות הושלמה והכוחות נכנסו למתחם התת-קרקעי דרך פתח מספר 3. השעון תקתק לאחור – נותרו פחות משעתיים לפעול.

השלב השביעי – מלכוד רכיבי ייצור הטילים האיראניים ואיסוף מודיעין

הכוחות שנכנסו למתחם האיראני החלו בסריקה מהירה של האתר. לא היו אנשים בפנים, והלוחמים עברו ב"מסדרון הייצור" של הטילים, מחדר לחדר, כשהם מתחילים בפריצת הדלתות ופעולות חבלה. המשימה הראשונה הייתה לאתר את המערבלים, המרכיב הקריטי ביותר בייצור הטילים. שלושת המערבלים נמצאו בחדרים B4, B5 ו-B6, בלב המתחם.

לפתיחת יתר הדלתות, השתמשו הלוחמים במלגזות שהיו בתוך האתר. זה לא היה אלתור של הרגע: המודיעין ידע מראש על קיומן של מלגזות, ולפני המבצע חלק מהלוחמים עברו הכשרה לשימוש בהן. אחד הלוחמים סיפר: "הרגשתי בבית, בדיוק כמו שאמרתם לי. ידעתי איפה המערבלים ואיפה להניח את החבלה".

כוח החבלה המשיך לפעול במקביל, והניח מטענים מתאימים בכל חדר. "הכל עשינו בריצה", סיפר אחד המפקדים. במהלך הפעולה, הלוחמים אספו גם חומר מודיעיני מתוך המתחם, שאישר את המידע שהיה ביד ישראל: האתר הזה היה מרחק נגיעה מהתחלה של ייצור תעשייתי של טילים בליסטיים.

השלב השמיני – ניתוק המגע – וההשמדה

לאחר שהושלמו פעולות המלכוד, לפני ניתוק המגע, נדרשו הכוחות לבצע מספר בדיקות קריטיות: לוודא שכל הלוחמים נמצאים במקום ולא נותר שום אדם מאחור, ולוודא שהמעגלים החבלניים תקינים, על מנת להבטיח שהפיצוץ אכן יתרחש. לאחר מכן, התרחקו הכוחות למרחק בטיחות נדרש, והחבלן של היחידה סיים את המהלך בלחיצה על כפתור ההשמדה, בזמן שהלוחמים עדיין היו על הקרקע. כמות כמעט טון של חומר נפץ התפוצצה במקום. "ראינו את הפיצוץ בעיניים, הרגשנו אותו כמו רעידת אדמה קטנה", סיפר אחד המפקדים.

כדי לזרז את העזיבה, השאירו הלוחמים חלק מהציוד שעליהם בשטח הסורי, כמו טרקטורון מיוחד, כדי לפנות מקום במסוק. הכוחות חזרו ריצה אל המסוקים שהמתינו להם, והמריאו חזרה לישראל, במרחק של שעה וחצי טיסה.

כשעה לאחר עזבו את המקום, הגיעו תגבורות סוריות, שהיו בדרכם, עם מאות לוחמים. זה מבהיר את רמת הסיכון שהייתה כרוכה במבצע, שבו עמדו מאות חיילים סורים מול כוח קטן של 120 לוחמים בלבד. על פי הערכות צה"ל, במהלך המבצע חוסלו כ-30 אנשי אויב, שהיו חלק מכוח האבטחה של המתקן, ועוד מספר מועט של סורים שניסו להתקרב לאזור תוך כדי הפעולה.

השלב התשיעי – היערכות לאירועים חריגים

בחסדי שמיים – המבצע הושלם בהצלחה, ללא נפגעים בקרב כוחות הביטחון. אף אחד מהלוחמים לא נפגע במהלך הפעולה, אך חיל האוויר נערך למצב שבו עשויים היו להיות פצועים. במסוקים הובא "חדר ניתוח טס", אשר היה מיועד לתת מענה דחוף בשטח סוריה עבור לוחמים במצב קשה. למרות זאת, בשל חשיבות המבצע ומורכבותו, הוחלט כי הפצועים יטופלו בשטח ויחזרו עם יתר הכוח לישראל, מבלי להטיסם בנפרד. אך כאמור – בסופו של דבר, כל הכוח שב בשלום הביתה.

לפי הדיווח של העיתונאי דורון קדוש, במהלך המבצע בשטח סוריה השתתפו גם שני מפקדים בכירים: אל"מ ט', מפקד כנף 7 – כנף הכוחות המיוחדים של חיל האוויר, ומפקד יחידת שלדג, סא"ל ב'. כ-50% מהלוחמים שנטלו חלק במבצע היו אנשי מילואים של יחידת שלדג, הנמצאים בשירות מילואים פעיל מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. ביחידת שלדג ציינו: "אנחנו נערכים ובונים את היכולות כבר במשך שנים למבצעים מסוג זה".

בצה"ל אומרים כי לסורים ולאיראנים לקח מספר ימים להבין את ממדי המתקפה על המתקן הסודי במסיאף. כיום, המתקן לא בשימוש, והמשטר הסורי, כמו גם האיראנים, עזבו את השטח. העתיד לא ברור, במיוחד לאור מצבו של מנהיג המורדים ג'ולאני וכוחותיו.

נכון להיום, בסוריה אין יכולות ייצור אמל"ח מתקדם. בנוסף לפעולה במסיאף, חיל האוויר תקף והשמיד 6 אתרים נוספים של תעשיות "סרס" הסוריות במסגרת מבצע "חץ הבשן".

המודיעין מעריך כי יכולות ייצור הטילים המתקדמים של הציר האיראני נפגעו בצורה משמעותית, ולא נותרו יכולות כאלו בסוריה ובלבנון. באיראן, היכולות פגעו גם הן בתקיפה הישראלית "ימי תשובה", ובתימן נשארו עוד יכולות מסוג זה, אך קצין בצה"ל מבטיח: "גם לשם נגיע".