איש לא יטיף לנו על זכרון וגבורה • הטור של נתן רוזנבלט

הערב זה יתחיל: בשעה שמונה בדיוק תהיה צפירה ארוכה, ויהיו עיתונאים וצלמים אשר לא יעמדו בצפירה, הם יהיו עסוקים בלצלם אנשים שימשיכו ללכת ולא ירקדו לצלילי הצפירה למען הרבות רייטינג ולתפארת מדינת ישראל.

ואז ידונו וידושו וידברו ויראיינו וישוחחו ובעיקר ינפחו וימלאו שעות בשאלה מי עומד ומי לא ומהר מאוד יגיעו להסתה המוכרת ולמסקנות הידועות מראש.

אין שום חובה לעמוד, גם לא חוקית למיטב ידיעתי, זה גם לא הגיוני או אתי לצפות מאדם שיצטרף להמנון שאינו מזדהה עם מילותיו ודוקרת אותו המחשבה שהתקווה בת שנות אלפיים הייתה להיות עם חופשי (מה שהם מכנים חופש) ועוד בארץ ציון וירושלים.

לכולנו זכור שופט הבג"ץ הערבי סאלים ג'ובראן אשר נהג שלא לשיר את התיקווה גם בטקסים ממלכתיים בטענה שאינו יכול להזדהות עם המילים "נפש יהודי", איש אינו סבור שתושבי מאה שערים צריכים להיות ציונים יותר משופט בית המשפט העליון.

איש גם אינו סבור שהציבור החרדי פחות כואב את זכר הרוגי המלחמות והטרור, ההיפך הוא הנכון, הייתי השבוע במתחם "הרכבים השרופים" ליד נתיבות שבו רוכזו רוב הרכבים נפגעי שמחת-נורא (אגב, המלצת ביקור, דקה מהבבא סאלי ,חינם ונקי יחסית), לידי עמדה קבוצה חרדית וראית אנשים כאובים כאילו הכיר את יושבי הרכבים.

איש לא יטיף לנו על זכרון וגבורה, נפלה בידי הזכות לסייע בזיהוי ומיון הגופות הקדושות בימים הראשונים במחנה השורה, ראיתי את הדמעות אך בעיקר את חרדת הקודש שבו טיפלו המתנדבים החרדים בממצאים הקדושים, אנחנו רואים בכל חייל ובכל נפגע טרור כיהודי קדוש שנהרג על קידוש השם ולא מבררים מה היו אורחות חייו.

אך למרות זאת אפשר וצריך להתחשב בזולת בפרט השנה עם רגישות השיא אחרי אלפיים חיילים ואזרחים שנהרגו על קידוש השם ועם כל המורכבות שאין צורך לפרטה, מצופה מאיתנו לנהוג באחריות, אין צורך לשנות פסקי הלכה ומנהגים בקשר לעמידה אך אין גם צורך להחצין, כל אחד יכול להסתתר מעט שלא להבליט את ההליכה כהוראת רבותיו ותהא הקפדתו על ההלכה לעילוי נשמות הנפטרים, יתגדל ויתקדש שמיה רבא.