תחקיר מקיף של ה"ניו יורק טיימס": לוין מירר בבכי, גפני היה שותף סוד

תחקיר מקיף של ה"ניו יורק טיימס", שפורסם בסוף השבוע, מציג תמונה מעניינת על הדרך שבה ניהל ראש הממשלה בנימין נתניהו את המלחמה בעזה ובאיראן בשנה האחרונה: במקום לסיים את הלחימה נתניהו האריך את המלחמה, לטעמם, משיקולים פוליטיים – ובנה לעצמו תחייה פוליטית שהחזירה אותו לעמדת כוח. לתחקיר היו שותפים יותר מ-110 בכירים מישראל, מארה"ב ומהעולם הערבי, עשרות מסמכים, פרוטוקולים וישיבות קבינט.

לפי התחקיר, באפריל 2024, ישראל הייתה קרובה להסכם הפסקת אש בת שישה שבועות עם חמאס, שהייתה מביאה לשחרור של יותר מ-30 חטופים ופותחת פתח להסדרה ארוכת טווח. גורמים סעודיים הביעו נכונות היסטורית לקדם נורמליזציה עם ישראל בתמורה להפסקת המלחמה. אלא שבישיבת קבינט סגורה, כאשר המסמך הונח מול נתניהו, איים שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי אם ההסכם יובא לאישור – הממשלה תתפרק. נתניהו בחר בקואליציה על פני הפסקת האש, לחש ליועציו: "אל תציגו את התוכנית".

בבבוקר 7 באוקטובר, בשעה 6:29, התעורר נתניהו משיחת ווטסאפ מקצין צבאי בכיר, שבישר לו שחמאס פתח בירי. דקות אחר כך, בשיחה מאובטחת ומתועדת הורה נתניהו לחסל את הנהגת חמאס. באותה שיחה שאל: "אפשר להוריד את ההנהגה שלהם?" – שינוי חד מהתנגדותו בתקופה שקדמה למלחמה, שבה בכירי מערכת הביטחון דחפו לתקיפה מיידית בעזה. אחרי התקפת הפתע נתניהו שינה גישה. כשהרמטכ"ל עדכן אותו על תקיפת אלף מטרות בעזה, השיב בזלזול: "אלף? אני רוצה חמשת אלפים".

.שר המשפטים יריב לוין, האדריכל של המהפכה המשפטית, ישב על גרם מדרגות ודמע – כך לפי שני עדים, בהם מוטי בבצ’יק, היועץ הבכיר לשר לשעבר יצחק גולדנקופף. דוברו של לוין, אגב, הכחיש שבכה. בישיבת הקבינט באותו יום סיכם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' את התחושה: "בעוד 48 שעות יקראו להתפטרות שלנו בגלל הבלאגן הזה", אמר. "והם יהיו צודקים".

ברגעים הראשונים לאחר תחילת ההתקפה כבר רמז נתניהו כיצד ינסה להסיר אחריות. באחת משיחותיו הראשונות אמר: "לא ראיתי דבר במודיעין". לפי התחקיר, כבר אז החל לטוות את מה שהפך למהלך שימור שלטון מתוכנן. צוותו תדרך מקורבים ובעלי השפעה נגד הקצינים – בראשם הרמטכ"ל הרצי הלוי – מנע הקלטות רשמיות של ישיבות עם ראש הממשלה, הורה לערוך חיפוש לקצינים בכירים כדי לבדוק אם יש עליהם מכשירי הקלטה – ובהמשך פעל אחד מעוזריו לשנות בדיעבד רישומים רשמיים של שיחותיו ביום ההתקפה.

בהמשך המלחמה, סירב נתניהו להצעות לשותפות עם האופוזיציה להקמת ממשלת אחדות שתאפשר קבלת החלטות רחבות, ובחר להישאר תלוי בשותפיו מהימין הקיצוני שהתנגדו להסדרים עם חמאס ודחפו להמשך הלחימה.

לפי התחקיר, בשלבים קריטיים של המו"מ להפסקת אש, הציב נתניהו לפתע יעדים צבאיים שלפי הצבא עצמו לא היו חיוניים באותה עת אל מול המחיר הכבד בחיי חטופים – בהם כיבוש רפיח והשתלטות על גבול מצרים – מהלך שאִפשר את המשך הלחימה. התחקיר מציין כי אלו היו מטרות שלא עניינו אותו קודם לכן – אך הפכו לכלי אסטרטגי בעיכוב הסכם שחרור חטופים.

בפועל, באפריל אשתקד כמעט הונחה תוכנית כזו על שולחן הקבינט. נתניהו שקל להסכים להפסקת אש בת שישה שבועות, שבמהלכה היו משתחררים יותר מ-30 חטופים, והיה נפתח חלון זמן למו"מ על הסדרה קבועה. סעודיה אותתה אז על נכונותה לקדם נרמול יחסים – צעד שהיה עשוי לעגן את מעמדו ההיסטורי של נתניהו. התוכנית נשמרה בסוד, מחוץ לסדר היום הרשמי של ישיבת הקבינט, מתוך כוונה להפתיע את השרים ולהקשות עליהם להתנגד.

אלא שבמהלך הישיבה, כאשר מסמך העמדה הונח בשקט מול נתניהו, קטע השר סמוטריץ' את הדיון והזהיר: "אם הסכם כזה יובא – אין לך יותר ממשלה". השעה הייתה 17:44. נתניהו נדרש לבחור בין הסדר מדיני לבין שלמות הקואליציה – והוא בחר בקואליציה. "לא, לא – אין דבר כזה", השיב לסמוטריץ'. בהמשך הישיבה לחש ליועציו הביטחוניים: "אל תציגו את התוכנית".

באותם שבועות, אף שנתניהו שלח את צה"ל לרפיח בניגוד לעמדת ארה"ב, ממשל ביידן ניסה לפתות את ראש הממשלה לעצור את המלחמה – בעיקר באמצעות "גזרים". היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן טס לסעודיה, שם הציג יורש העצר מוחמד בן סלמאן קלסר מסמכים ואמר: "בואו נסיים עם זה". לפי התחקיר, הסעודים הבהירו כי העסקה עם וושינגטון – ובתוכה נרמול עם ישראל – תלויה גם בהתחייבות להפסקת אש ובקידום ריבונות פלסטינית.

סאליבן העביר את המסר לנתניהו בירושלים, וימים אחר כך חידשה ישראל את ההצעה להסכם. הטיוטה החדשה כללה נסיגה הדרגתית מהרצועה ופתיחת מו"מ על הפסקת אש קבועה – וזכתה לברכת מצרים וקטאר. אך כשחמאס דרש ערבויות מחייבות, ובמקביל נתניהו אותת לאמירויות על שליטה אזרחית בעזה, הגיע הפיצוץ.

בן גביר, שלא קיבל את נוסח ההסכם, פרץ ל"אקווריום" ודרש לראות את הטיוטה. ב-28 ביולי, שעות לפני פגישת החתימה ברומא, הוסיף נתניהו שישה תנאים חדשים ובהם התנגדות לנסיגה מציר פילדלפי – שהובילו לפיצוץ המגעים. "תפסיק למרוח אותי", הטיח בו ביידן בשיחה ב-1 באוגוסט.

במאי 2024, התקיימו שיחות מתקדמות בין ארה"ב, סעודיה וישראל. סעודיה אותתה על נכונות היסטורית לנרמול היחסים בתנאי שישראל תסיים את המלחמה, שארה"ב תספק תמורות – ושהתהליך יכלול התקדמות בהכרה במדינה פלסטינית. נתניהו סירב, והיחסים עם ממשל ביידן הידרדרו.

בשיחה אחרת קשה במיוחד – הנשיא ביידן ניתק את השיחה בזעם. כשבכירים בבית הלבן הציגו בפני נתניהו סקרים שלפיהם יותר מ-50% מהישראלים תומכים בעסקת חטופים – הוא השיב: "לא 50% מהבוחרים שלי". המענה הזה, לפי התחקיר, שיקף את תפיסתו הפוליטית לאורך המלחמה – בה העדיף להישען על בסיס תמיכה נאמן, גם במחיר של נתק מהקונצנזוס הציבורי הרחב.

תחילה נזהר נתניהו מהסלמה מול חיזבאללה ואיראן, אך שורת הצלחות מודיעיניות הובילה לחיסול בכירים בחיזבאללה, ובהמשך – להתנקשות במנהיג הארגון חסן נסראללה ולכניסה לדרום לבנון, שהביאה להשמדת חלק ניכר מארסנל חיזבאללה. לאחר מכן, השמידה ישראל חלקים גדולים ממערך ההגנה האווירית של איראן – מה שהותיר את טהרן פגיעה, ואִפשר למורדים בסוריה להדיח את הנשיא בשאר אסד, בן בריתה הוותיק של איראן.

העיתון חושף כי במקביל ללחימה בעזה, תכנן נתניהו את התקיפה הגדולה באיראן ביוני האחרון, מתוך חשש שהצבעה לפיזור הכנסת עלולה לסכל את המבצע. הוא זימן את ח"כ משה גפני, חשף בפניו מידע סודי על התקיפה המתוכננת – ובכך מנע את הצבעת הפיזור. פחות מ-24 שעות לאחר מכן המריאו מטוסי חיל האוויר לתקיפה באיראן, שהפכה לשיא פוליטי שנתניהו תרגם להתחזקות בסקרים. משרדו בבסיס הקריה בתל אביב, ביקש נתניהו מעוזרו להתקשר לח"כ משה גפני מיהדות התורה. נתניהו זימן לפגישה דחופה את גפני, וכשזה הגיע למשרד הונח בפניו דף לחתימה. היה זה מסמך סודיות, טופס מוכר במערכת הביטחון שמחייב את החותם לשמור על סוד צבאי. כל מי שנחשף בישראל למידע רגיש במיוחד מחויב לחתום על מסמך כזה, שמאפשר העמדה לדין במקרה של הדלפה. גפני חתם, ונתניהו גילה לו: בתוך ארבעה ימים – ישראל תצא לתקיפה באיראן.

גפני יצא מהפגישה מודאג, שכן הוא לא היה בטוח אם מדובר במהלך פוליטי מניפולטיבי או בתוכנית אמיתית. הוא חשש שמדובר בבלוף, אך באותה נשימה חשש שתקיפה כזו אכן מתוכננת ושהצבעה לפיזור הכנסת עלולה לסכלה. יומיים לאחר מכן, מפלגתו של גפני הצביעה נגד פיזור הכנסת – ונתניהו שרד. פחות מ-24 שעות לאחר מכן המריאו מטוסי קרב ישראליים לאיראן – והחלו את מה שמתואר בתחקיר כ"פרק הגדול ביותר בקריירה הפוליטית של נתניהו".

בניו יורק טיימס מסייגים כי אי אפשר לקבוע שכל החלטותיו נבעו משיקולים פוליטיים בלבד, אך מצביעים על דפוס חוזר: "החתירה של נתניהו להישרדות שלטונית השתלבה לעיתים עם האינטרס הלאומי – אך לעיתים גברה עליו". לדבריהם, מהלך הארכת המלחמה אפשר לנתניהו להתאושש פוליטית, לשמור על קואליציה יציבה מול ניסיונות פירוק, ולצבור הישגים בזירה הבינלאומית – גם במחיר עיכוב הפסקת אש ושחרור חטופים.

התחקירשל העיתון האנטי ישראלי משרטט את שנת המלחמה האחרונה של ישראל כתקופה בה שיקולים פוליטיים, הישרדותיים וצבאיים התערבבו, תוך שהמלחמה הארוכה בעזה, ההסלמה מול חיזבאללה והמתקפה על איראן – הפכו לכלי פוליטי מרכזי של נתניהו, שבנה בעזרתם את "קאמבק" שלטונו.

מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "בניגוד לאמור ב'ניו יורק טיימס', ראש הממשלה לא דאג לשרידותו הפוליטית אלא לשרידותה ועתידה של מדינת ישראל. המחלוקות עם בכירים בצמרת הביטחונית נבעו מאי הסכמה על מדיניות, ולא משיקולים קואליציוניים. כפי שהעידו בכירי הממשל האמריקני הקודם, לא היתה עסקה על הפרק ב-2024 בשל סירובו של החמאס".

"אם ראש הממשלה היה מקבל את המלצות בכירים בצמרת הביטחונית להיכנע לתנאי החמאס לפני הכניסה לרפיח, לא היינו מכים את החמאס, את חיזבאללה, את משטר אסד ואת האיום הגרעיני והבליסטי הקיומי מאיראן".

"ביום השני למלחמה, ראש הממשלה הבטיח שנשנה את פני המזרח-התיכון, וכך אנו עושים בזכות גבורת לוחמינו, העמידה האיתנה של העם וההחלטות הנכונות שקיבלה הממשלה בראשותו".