מור שמלי שבעלה נרצח בפיגוע ירי במצרים על ידי מאבטח באתר ארכאולוגי יום לאחר טבח השבעה באוקטובר, תיארה בריאיון ל'פטריוטים' את רגעי האימה שליוו אותה ביום הפיגוע.
לדברי שמלי, באותו יום כשהגיעו לאתר, משום מה כל האבטחה נשארה בחוץ. "עברנו בידוק ביטחוני, נכנסנו לתוך האתר, התחלנו את הסיור, ובשנייה – פתאום ראיתי בן אדם. הוא היה לבוש על אזרחי", תיארה שמלי. "אני בדיעבד יודעת שהוא היה מהאבטחה של האתר עצמו. הוא הוציא את הנשק האישי שלו, עמד מולי במרחק כמו שאתה ואני, במרחק הזה, הסתכל עליי ממש, הוציא אקדח, דרך אותו".
"עברו לי שתי מחשבות בראש: זה אירוע כמו מה שקורה בארץ? מה הולך פה? צריך לקפוץ עליו עכשיו? מה צריך לעשות? או שזה איזשהו רוכל שמנסה למכור צעצוע? באמת, הראש מסרב להאמין שמה שאני חושבת זה מה שבאמת קורה".
ואז הוא התחיל לירות. "בכדור הראשון עוד אנשים לא שמים לב למתרחש", סיפרה שמלי. "הוא פגע בחגי אפרת שעמד מולי. ואז הוא המשיך לירות. המשכתי להסתכל וכולם התחילו לרוץ. שמעתי שצועקים "יורים", ומתחילים לברוח. ופשוט לא ראיתי טעם לברוח, כי הבן אדם במרחק הזה – ממה נברח?".
בשנייה שהוא הסתובב, שמלי ניסתה לברוח ונפלה לצד בחורה אחרת מהחברה בטיול. "היא אמרה לי: "תעשי את עצמך מתה, אל תזוזי"", נזכרה שמלי. "התכוונתי לקום, והיא אמרה לי שוב: "אל תזוזי". והמשכתי לשכב על הרצפה, בלי לדעת שברגעים האלה הוא רודף אחרי בעלי ויורה עליו".
"שכבתי, וידעתי שהייתה דממה. כשקמתי, פינו את כולם. אני נשארתי. נשארו בודדים מהקבוצה. פינו את כל האתר. הייתה את הגופה של אמנון בצלאל שהייתה לידי. בסך הכול נרצחו שלושה ישראלים ומדריך מצרי – לא שלנו".
"כשקמתי, חיפשתי איפה אלון. התחלתי לחפש, שלחתי לו הודעה, וברגע שהוא לא ענה לי זה ממש הלחיץ אותי. ואז התקדמתי וראיתי אותו שוכב על הרצפה", תיארה שמלי. "שכבתי ליד הגופה שלו במשך שעה. במשך שעה שלמה לא באו לעזור, לא ניגשו, לא שום דבר".
"התכוונו להפריד בינינו – שאני אסע לשדה התעופה עם הקבוצה, והוא יילקח לבית החולים. אני לא הסכמתי", סיכמה שמלי את סיפורה הכואב. "ברחתי בכוח, עליתי על האמבולנס שבו הוא היה. כולם חשבו שאני על האוטובוס. האוטובוס נסע, ואני התחבאתי בתוך האמבולנס שבו הוא היה. ואז כשנכנסו לאמבולנס, ראו אותי בפנים. וככה הגעתי איתו לבית החולים הצבאי באלכסנדריה".
מוות למיצרים