למה החרדים לא מתגייסים לצה"ל – ומה שורש ההתנגדות החרדית לשירות בצבא

למה החרדים לא מתגייסים לצבא? השאלה האמיתית

כדי להבין את ההתנגדות החרדית לגיוס קולקטיבי לצה"ל, צריך להבין קודם מהו חרדי. לא מילה, לא לבוש, אלא מהות. וצריך לומר זאת בבהירות: רוב הציבור החילוני – ולצערנו גם חלקים ניכרים בציבור הדתי – אינם מכירים את היסוד שעליו בנויה החרדיות. בשקט־בשקט מותר לומר שגם לא מעט צעירים חרדים פחות מכירים את ההיסטוריה של תולדות החרדיות.

נדגיש ונבהיר כבר בפתח הדברים שלא באנו לעסוק כאן בסוגיית "גיוס בני ישיבות" שהיא סוגיה נפרדת, שהיא מנוגדת להלכה פסוקה, והיא איום ברור על עצם קיום והמשך התורה בעם ישראל. אנחנו עוסקים כאן בסוגיה רחבה ועמוקה יותר שנוגעת בעצבים החשופים של יחסי דת ומדינה ובסיבה לסירוב החרדים לגיוס של מי שאינו מוגדר "תורתו אומנותו".

שורש החרדיות: סירוב להעניק לגיטימציה לחיים שאינם על פי תורה

הרגע שבו נוצקה החרדיות כפי שאנו מכירים אותה לא התרחש בארץ ישראל ולא אחרי קום המדינה. הוא התרחש באירופה של המאה ה־19, כשהרפורמים השתלטו על מוסדות הקהילה היהודית. אז עמדו גדולי הדור בפני הכרעה: האם להישאר באותה מסגרת קהילתית – ובכך להעניק לגיטימציה מסוימת לדרך חיים שמבקשת לעקור את התורה? או להקים קהילה נפרדת לגמרי?

הרש"ר הירש זצ"ל היה אחד ממובילי הקו הניצי בנושא והוא עמד וזעק: "להפריד קהילות!" לתפיסתו שרבים מגדולי הדור תמכו בה, עצם ההסכמה להיות תחת הנהגה רפורמית היא הודאה והכרה בקיומו של אורח חיים חילוני, דבר פסול ואסור לתפיסתם.

חשוב לציין שהיו רבנים שסברו אחרת; הייתה מחלוקת, מחלוקת נוקבת, מחלוקת שהיא לשם שמיים. אבל הזמן שחלף והדורות הבאים קיבעו את התפיסה החרדית בתמיכה במה שזכה לכינוי "הפרדת הקהילות". הדרך שניצחה היא הדרך שלא הכירה – ולא תכיר – בשום מסגרת חיים שאינה על פי תורה.

מכאן צמח הציבור החרדי. מי שלא מבין את זה – לא יבין לעולם את סוגיית הגיוס. זו נקודת הלידה של הציבור החרדי בתצורתו הנוכחית.

גיוס לצבא חילוני – משמעותו כפיפות מלאה והכרה בחילוניות

לא מעט בציבור הכללי וחלקים בקרב חרדים, סבורים בטעות ש"הבעיה החרדית" עם גיוס לצבא, היא טכנית: נוכחות של נשים בכל מקום בצבא, היעדר כשרות מהודרת במזון, השקפות עולם פסולות, חשש מפקודות שנוגדות את ההלכה.

אלא שתפיסה זו שבחלקה השתרשה בקרב חלקים הקיצוניים יחסית של החרדים, היא תפיסה שלכאורה מקילה ראש בסוגיה, היא למעשה מעבירה את המסר הבא: תנו הפרדה, כשרות מהודרת, מסגרות נפרדות – והכול ייפתר. זו טעות גסה. אי־הבנה מוחלטת של המהות.

החרדים אינם מסרבים לגיוס בגלל תנאי שירות. הם מסרבים משום שגיוס לצבא פירושו: הכרה של הציבור החרדי כקולקטיב במערכת חילונית.

וזה קו אדום שלא יחצה לעולם.

באותה נשימה צריך לומר בקול צלול: גם מי שאינו לומד ועמל התורה – לא יישלח לצבא כהוראה ציבורית. כי עצם ההכרזה "חרדי שאינו לומד ילך לצבא" היא ההכרה והענקת לגיטימציה לדרך חיים שאינה על פי תורה. ומסיבה זו – גדולי ישראל לעולם לא יאמרו זאת.

חשוב להבהיר: זה לא שצה"ל במצבו הנוכחי מתאים לבחור חרדי, זה לא שיש בצבא נכונות להתאמה יסודית ומעמיקה לאורח החיים החרדי, ממש לא. מצב הדברים בצה"ל רחוק מאורח החיים החרדי כרחוק מזרח ממערב. לאורך שנים רבות צה"ל גם הוכיח שלא ניתן לסמוך עליו בנושאים אלו כלל. עם הציבור הדתי לאומי שמשרת בהמוניו בצבא, צה"ל הפר פעם אחר פעם סיכומים ברורים והתחייבויות חתומות. גם במסגרות שהוקמו לאורך השנים לטובת חרדים על גווניהם השונים, בוצעו הפרות חמורות ביותר. אולם חשוב להבין, ההתנגדות החרדית לגיוס לצבא אינה טכנית. היא מהותית.

המשבר הערכי בציונות הדתית: ארץ ישראל לפני תורת ישראל

סערת דבריו של הראשון לציון הרב יצחק יוסף – "אם יכריחו אותנו ללכת לצבא, ניסע כולנו לחו"ל" – עודנה מרחפת באוויר. היא חשפה פנים אמיתיות של החברה הישראלית: לא אי־הבנה, אלא עיוורון עמוק למהי חרדיות. פוליטיקאים חילוניים כדתיים התנפלו עליו, כאילו אמר דבר זר. אפילו רבנים דתיים לכאורה העזו לקבוע שדבריו "מנוגדים לתורה".

סיפור קטן שמבהיר את פערי ההשקפה: חייל ציוני-דתי ששירת מאות ימי מילואים אמר לי שהוא מתקשה להבין את דברי הרב יצחק יוסף. שאלתי אותו: "מה היית עושה אם המדינה הייתה מונעת ממך לחנך את ילדיך על פי אמונתך? כיצד היית נוהג אם היו מכריחים אותך להעביר אותם לבית ספר לא דתי בכלל?"

לא היה לו קל לענות, אבל לאחר מחשבה ולא מעט היסוס השיב: "לא ארד מהארץ בשום מחיר. ארץ ישראל מעל הכול. לא חושב שיש טעם בתורה ומצוות מחוץ לארץ ישראל".

בדבריו הוא מגלם את התפיסה ההפוכה מהתפיסה החרדית. זו תפיסה שבה "ארץ ישראל" מקבלת עדיפות על "תורת ישראל".

ופה נחשף הפער: החרדי מוכן להקריב הכול למען התורה. הדתי־לאומי – לעיתים מוכן להקריב את התורה למען המדינה. לא כולם, אבל רבים. וזה הסיפור כולו.

פעם הציונות הדתית עצרה שנאה; היום חלקה מוביל אותה

סיפור שהתרחש בראשית ימיה של המדינה: אנשי קיבוצים חילוניים הגיעו באמצע השבת, חמושים באלות והכו ללא רחם באנשי מאה שערים בעקבות הפגנות השבת. מי שהתערבו לטובת אנשי מאה שערים המוכים ועצרו את שפיכות הדמים, היו אנשי קיבוץ שעלבים (קיבוץ דתי).

במכתב בהול שהפנו להנהלת 'הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר' דרשו לחדול מיד מהמעשים החמורים שמזכירים את פרעות הגויים בחו"ל. במכתבם הבהירו חברי שעלבים שעל אף הפערים באידיאולוגיות בין הצדדים לא ייתכן שכך יגיבו החילונים לעמידתם העקבית של יהודים חרדים על ערכיהם ורצונם לשמור על קדושת השבת.

המכתב הוביל לביקור של אנשי הנהלת הקיבוצים בקיבוץ שעלבים ובראותם שחבריהם הדתיים מכבדים את היהודים החרדים ממאה שערים הודיעו על הפסקת הפרעות. השנים חלפו וכיום ניצב הציבור החרדי באחד מרגעי המשבר הפוליטיים הקשים שלו, בעקבות עמידתו על עקרונותיו, וכמעט אין איש בציונות הדתית שנזעק לסייע. להפך, לא מעט מהם מביעים בקול רם תמיכה במעצרים של תלמידי ישיבות ובהטלת סנקציות כלכליות על בני התורה.

בשנתיים האחרונות, וביתר שאת בחודשים האחרונים, הציבור החרדי הפך לשק חבטות של אלה שבעבר ניסו להצניע את השנאה שהם רוחשים לחרדים ולעיתים אף שיתפו פעולה עם הסיעות החרדיות במספר נושאים שהיו חשובים להם, כיום הפכה השנאה לחרדים ל"רב מכר" בקרב מפלגות רבות ולמרבה החרפה גם בחלק מהמפלגות הדתיות.

רדיפת עולם התורה כפי שבאה לידי ביטוי בשנתיים האחרונות תוך שלילת תקציבי הישיבות, פגיעה בפרנסת האברכים ומעצרים בעוון לימוד תורה, לא הייתה מתקיימת ללא תמיכתם של אחים תועים שלראשונה זוקפים את גוום לאחר שנות תסכול למראה ציבור תורני איכותי, המשמר את התורה ומוכן למסור נפשו עליה. אולי זו שנאת עמי הארץ לתלמידי החכמים עליה דיברו חז"ל.

אולי קשה לכתוב את זה, אבל האמת צריכה להיאמר: חלקים רחבים בציונות הדתית הפכו למנוע המרכזי של ההסתה נגד החרדים. סנקציות, שלילת תקציבים, מעצרים בהכל הם תומכים – וכל זאת בשם "ערכי המדינה" וכביכול "מצוות התורה". זו לא אהבת ארץ ישראל. לא אהבת התורה ולא אהבת עם ישראל. זו אבדן דרך.

השנאה הפוליטית הפכה לאיום – ועדיין: החרדים ממשיכים הלאה

בתקופה האחרונה כבר מדברים בגלוי על שלילת זכות הצבעה לחרדים. ליברמן, הנדל, ויאיר לפיד העומד בראש האופוזיציה. פעם זה נשמע כמו קוריוז. היום – זו תוכנית עבודה.

מי שמסתכל מבחוץ חושב שהחרדים קורסים תחת שנאה, משטרה, תקשורת. אבל המציאות הפוכה. אברך ממוצע בכלל לא חי את הרעש התקשורתי. בחור ישיבה חדור בערך התורה שהיא חיי העולם. הוא יודע דבר אחד: מי שקובע מה נכון – אלו גדולי התורה, לא הפוליטיקאים, לא המילואימניקים, ולא הפרשנים.

הוא גם יודע אמת פשוטה: התורה ניצחה את פרעה, את יוון, את רומא, את האינקוויזיציה, את ההשכלה, את הרפורמה – ותנצח גם את כל מי שקם עליה בדור הזה.

לסיכום: למה חרדים באמת לא מתגייסים?

מעבר להתנגדות ההלכתית והשורשית לגיוס בני הישיבות, דבר המנוגד להלכה, גם במצבים של פיקוח נפש ומלחמת מצווה, הציבור החרדי לעולם לא יתגייס לצבא כציבור. שורש החרדיות הוא ההתבדלות וחוסר מתן לגיטימציה לקיומו של אורח חיים שאינו על פי התורה. יהודי חרדי אינו יכול לחיות בתפיסת עולם הדוגלת ב"חיה ותן לחיות" או "איש באמונתו יחיה". אין ולא תהיה אצלנו שום הצדקה או הבנה לקיום חיים המנוגדים לתורה ולמצוותיה.

ההוראה המיוחלת לה מתחננים רבים בציבור הדתי והחילוני "שגדולי התורה יכריזו שמי שלא לומד שילך לצבא", היא תקוות שווא. לעולם לא יהיה כזאת. ייתכן שייאמר שהמאבק הוא קודם למען "שמירת פך השמן הטהור", לאפשר את המשך קיום הישיבות. אבל לא תהיה הכרה ציבורית של אפשרות לשירות חרדים בצה"ל. הכרזה כזו היא ההכרה לה מצפים עוקרי הדת ולהבדיל אחינו הדתיים. אולם החרדים מתייחדים בדיוק בכך, העדר מתן לגיטימיות לחיים שאינם על פי תורה.

זו ליבת הוויכוח, זו הסיבה שכוחות רבים מופעלים כנגד החרדים בניסיון להביא להכרה בערכו של צבא שאינו מושתת על ערכים יהודים. הכרה כזו לא תהיה. לצד זאת, יש ותמיד הייתה הערכה רבה למסירות הנפש של הלוחמים המצויים בחזית המלחמה למען כלל ישראל, יש גם כאב אמיתי ועמוק על אובדן החיים הכואב של רבים מקרב הלוחמים, אבל אין בכך כדי להכשיר צבא שמתנהל שלא על פי תורה ללא כל זיקה לתורה ולמצוותיה.

נצח ישראל לא ישקר. לכל אורך הגלויות וגם כאן בארץ האבות, תמיד התורה ניצחה את הקמים עליה, המסורה המשיכה בגאון ולומדי התורה הם שהעניקו לעם ישראל את זכות קיומו.

לכתבות נוספות בנושא גיוס חרדים:

עמדת הראי"ה קוק על גיוס בני ישיבות – לחץ כאן.

עמדת תלמידי הראי"ה קוק על גיוס בני ישיבות גם במלחמת מצווה ופיקוח נפש – לחץ כאן.

עמדת גדולי הדורות על הדיחוי לבני ישיבות – לחץ כאן.

טור דעה על חוק הגיוס המקודם בוועדת חוץ וביטחון – לחץ כאן.

יאיר לפיד מסביר למה החרדים לא מתגייסים לצבא – לחץ כאן.

*

לתגובות והערות לעורך הכתבה ניתן לפנות למייל: [email protected]