המחאה הציבורית באיראן ממשיכה להתרחב, ומעוררת דאגה גוברת בקרב הנהגת הרפובליקה האסלאמית. הפגנות הסטודנטים, שהחלו בקמפוסים, גולשות לרחובות הערים המרכזיות ומציבות את המשטר בפני אתגר פנימי חריף. על רקע זה, הנשיא מסעוד פזשכיאן פתח במהלך חירום שמטרתו לייצב את המצב ולהנמיך את גובה הלהבות.
בימים האחרונים קיים הנשיא פגישות עם ראשי האיגודים המקצועיים ונציגי המגזר העסקי, בניסיון לבלום את ההסלמה דרך מוקדי הכוח הכלכליים. פזשכיאן הבטיח לפעול להפגת מצוקות הציבור, אך הבהיר כי הוא מצפה מהגילדות ומהנהגת המשק לגלות נאמנות ולסייע בפועל בהרגעת השטח.
מאחורי השיח הפייסני מסתתר מסר חד וברור: המשטר מצפה מהאליטות הכלכליות להתגייס לצד הממסד, להביע תמיכה פומבית ולפעול מול העובדים והציבור כדי לצמצם את היקף המחאה. בטהרן מקווים כי מעורבותם של ראשי המשק תסייע לבלום את התפשטות הזעם – אך בשטח טרם ברור אם המהלך יניב תוצאות.
ברקע ההתפתחויות, מצביעים מומחים על עומק המשבר הכלכלי כגורם המרכזי להתפרצות המחאה. פרשן איראן נתי טוביאן הסביר כי קריסת המטבע והיוקר הבלתי נסבל שוחקים את הציבור: לדבריו, בעוד שלפני המהפכה עמד שער הדולר על שבעה תומאן בלבד, כיום הוא חוצה את רף ה־145 אלף תומאן לדולר.
לדבריו, ניסיונות השלטון להציג רפורמות או להחליף בכירים במערכת הפיננסית אינם משנים את המציאות, שכן הבנק המרכזי כפוף להנחיות הממשלה ואף מתמרן את הנתונים הכלכליים. במציאות זו, כך הוא מעריך, כל ניסיון “להרגיע” את הציבור ללא שינוי עומק – צפוי להיתקל בהתנגדות גוברת.
כעת השאלה שנותרה פתוחה היא האם רתימת המגזר העסקי תצליח לבלום את גל המחאה, או שהשילוב בין סטודנטים, עובדים ומעמד ביניים ימשיך להפעיל לחץ כבד על שלטון האייתוללות, ואולי גם להפלתו.
