היום שבו הסכמי אברהם עמדו על סף משבר: התקיפה בדוחא והזעם באבו דאבי

הרגע המסוכן ביותר להסכמי אברהם מאז נחתמו התרחש, על פי גורמים המעורים בפרטים, ב־9 בספטמבר 2025. באותו יום תקפו מטוסי חיל האוויר הישראלי מבנה בדוחא, שבו שהו בכירי חמאס. התקיפה, חסרת התקדים בעומק המפרץ, לא הותירה את איחוד האמירויות אדישה – ובאבו דאבי ראו בה חציית קו אדום.

גורמים ישראלים שהיו בקשר ישיר עם הצמרת האמירותית מתארים זעם חריג בארמון הנשיאות. לדברי אחד מהם, בכיר לשעבר במערכת הביטחון, נשיא האמירויות שייח’ מוחמד בן זאיד ראה במהלך הישראלי פעולה כוחנית ולא מתואמת, שפוגעת ביציבות האזורית ובאיזונים הרגישים בין מדינות המפרץ. “זה טלטל אותו”, אמר הגורם. “התחושה הייתה שישראל פועלת בלי להתחשב בהשלכות האזוריות”.

בעקבות התקיפה כינס בן זאיד דיון חירום מצומצם, שבו נבחנו שורה של צעדי תגובה. לפי מקורות המעורים בדיון, אחת האפשרויות שנשקלו – גם אם לא מומשה בסופו של דבר – הייתה הקפאת הסכמי אברהם. “זה היה המשבר העמוק ביותר שההסכמים חוו מאז שנחתמו”, אומר גורם ישראלי נוסף, המקיים קשרים ארוכי שנים עם הממסד הביטחוני באמירויות.

לצד הזעם, הגיעו גם צעדים מעשיים: ביטול השתתפותן של תעשיות ביטחוניות ישראליות בסלון האווירי בדובאי, זימון השגריר הישראלי לשיחת נזיפה חריגה, והודעה רשמית חריפה של משרד החוץ האמירתי, שבה כונתה התקיפה “מהלך פזיז ואגרסיבי”. למחרת אף נרשמה מחווה מדינית חריגה נוספת – ביקור סולידריות של בן זאיד בקטאר, יריבה אזורית ותיקה של האמירויות, שנתפס באבו דאבי כעימות עקיף עם ירושלים.

ואולם, המשבר סביב דוחא לא היה אירוע נקודתי בלבד. על פי גורמים בישראל ובאמירויות, מדובר היה בנקודת שיא לתסכול מצטבר. בשנים האחרונות הלכה וגברה באבו דאבי התחושה כי הפוטנציאל של הסכמי אברהם אינו ממומש: עסקאות כלכליות שנתקעו, מתיחות סביב תפקוד השגרירות הישראלית, אמירות פומביות קיצוניות מצד שרים בממשלה, וחוסר בהירות מתמשך לגבי המדיניות הישראלית בעזה וביהודה ושומרון.

ברקע לכל אלה עומדת גם חשדנות אישית כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. באמירויות, כך לפי גורמים המעורים בשיח הפנימי, מתקשים להעריך לאן פניה של ישראל בטווח הבינוני, ומהו המחיר המדיני שהם עצמם עלולים לשלם על צעדים ישראליים חד־צדדיים.

הסכמי אברהם שרדו את המשבר – אך באבו דאבי רואים בו תמרור אזהרה ברור. המסר שהועבר לירושלים היה חד: שיתוף הפעולה האסטרטגי אינו חסין, והוא מחייב תיאום, רגישות אזורית והבנה שמדינות המפרץ אינן מוכנות לשמש קהל שקט למהלכים צבאיים בעלי הדף רחב.