אם לרגע אחד חשבנו כי יש יוצאת מהכלל והיא היועמ"שית של משרד המשפטים מתברר מהר מאוד כי היא חלק מהקליקה המשפטית, הודעתה על העברת התיק של הפצ"רית לידי פרקליט המדינה עמית אייסמן היא בדיוק מה שהשמאל רצה וקיווה.
לכאורה מדובר בשאלה טכנית בלבד של מי ינהל את התיק, שהרי מי שיכריע זה בית המשפט, אבל זה רק לכאורה כי למעשה התיק הוכרע ברגע שהועבר לפרקליט המדינה ומרגע זה מדובר בהצגה שכל צופיה או לפחות המנוסים שביניהם יודעים מראש את תקציר הפרקים הבאים.
כדי להבין זאת יסלח לי הקורא החרדי העדין שאכניסנו לרגע אל מאחורי הקלעים של עולם התיקים הפליליים:
כל מה שאנחנו רואים, בית משפט ופרקליטים משני הצדדים ועדויות וכו' הכל הצגה, השחקן הראשי יושב על הבמה לבוש בגלימה שחורה ומבע חמור סבר בעיניו אך כל עורכי הדין היושבים באולם יודעים כי מדובר בהצגה בלבד שכן 97% מהתיקים במדינת ישראל מוכרעים לחובה.
מי שמכריע בדין זה לא השופט אלא הפרקליט, הוא זה שמחליט אם להגיש כתב אישום ואם ללכת עד הסוף או לגנוז את התיק, במקרה שלנו אין סיכוי שהתיק ייגנז סתם ככה למרות שאייסמן בוודאי היה רוצה לעשות זאת אך הרעש הציבורי יהיה חזק מידי, מה שצפוי לנו כאן זה עסקת טיעון, במסגרתה תודה הפצ"רית בכמה סעיפים, תירשם הערת נזיפה (שזה כלום) ואולי אפילו כמה חודשי עבודות שירות (פעמיים כלום) וזהו.
הרי אין לנו עניין בהענשתה למרות הנזק החמור שהיא גרמה למדינה, אז מה נפסיד מכך?
את חשיפת האמת!
זוכרים את משפט נתניהו, עם החקירות של שני הצדדים שבהם מתבררות עובדות מאוד לא נעימות לראש הממשלה ומשפחתו? את זה נפסיד, כי ברגע שיש עסקת טיעון הכל נסגר מהר ואין יותר לחטט בפרשה.
ולמה כל כך חשוב לדעת את האמת?
כי זה יכול לשפוך אור על כל צורת ההתנהלות של התמנון המשפטי רב הזרועות ואיך זרוע אחת מסייעת לשנייה להגיע לתוצאה הרצויה מבחינתם, אילו זכינו למשפט הוגן היינו נחשפים לצורת העבודה של היועמ"שית בהרב-מיארה זו האחראית על חלק גדול מרדיפת עולם התורה, היינו רואים איך היא מגינה על הפצ"רית ואולי אפילו היינו יודעים סופסוף האם היא בעצמה, אבירת הצדק והיושר, מעורבת ישירות בפרשייה מוסרית של סיוע פסיכולוגי לאויב בזמן מלחמה.
אך אנו לא נדע את האמת, היא תיקבר מהר מאוד בידי הזרוע השלישית של התמנון, פרקליט המדינה לא יחקור באמת אלא יחתור באמת לעסקה מהירה שתנקה את מאיירה-בהרב, חבל.
