העימותים הביטחוניים בשנים האחרונות, ובמיוחד שתי המלחמות מול איראן, החזירו למרכז הדיון בישראל את שאלת העצמאות הביטחונית. העלייה בביקוש לאמצעי לחימה לצד עיכובים באספקה מחו"ל הובילו להבנה כי לא ניתן להסתמך באופן מלא על השוק הבינלאומי.
על רקע זה, הציג ראש הממשלה בנימין נתניהו את הצורך בהיערכות חדשה, שתאפשר לישראל להתמודד גם עם תרחישים שבהם יוטלו מגבלות על יבוא נשק. עם זאת, במערכת הביטחון ובתעשיות הביטחוניות מבהירים כי היעד אינו ייצור מלא של כל רכיב או מערכת בתוך המדינה.
לדברי גורמים בתעשייה, הגישה המסתמנת היא יצירת איזון: לא מעבר לכלכלה סגורה, אלא שמירה על יכולות ייצור בסיסיות שיאפשרו לישראל לפעול בעת חירום. המשמעות היא שגם אם ייצור שוטף יתבצע בחו"ל, המדינה תדע להפעיל במהירות קווי ייצור מקומיים בעת הצורך.
המלחמות האחרונות המחישו את הסיכונים שבהסתמכות על ספקים חיצוניים. חלק מהרכיבים לא היו זמינים בזמן אמת, מה שחיזק את ההבנה כי יש צורך בגיבוי מקומי. עם זאת, הרחבת הייצור בישראל כרוכה גם בעלויות כלכליות ובהסטת משאבים מתחומים שבהם יש למדינה יתרון יחסי.
לכן, המודל המתגבש אינו מבוסס על ניתוק מהעולם, אלא על ניהול סיכונים: החזקת מלאים, פיתוח יכולות ייצור קריטיות והבטחת גמישות תעשייתית – לצד המשך שיתוף פעולה עם השוק הגלובלי.
בסופו של דבר, בישראל מבינים כי לא ניתן לייצר הכול לבד – אך כן חייבים להיות מוכנים לרגע שבו לא תהיה ברירה אחרת.
טעות קריטית!!!!אסור למדינה להסתמך על ייבוא אפילו של רכיבים,שילמנו ביוקר מתחילת המלחמה על חוסר בחימושים,המחסנים צריכים להיות מפוצצים כבר עכשיו בחימושים שיספיקו למלחמה אפילו של 10 שנים וכל זה עדיין בתקופת טראמפ,אחרת הלכה לנו המדינה.