המדריך לזעזוע סלקטיבי: לא הפריצה קובעת – אלא המיקום והזהות / דעה

כמה עשרות בחורי ישיבה ביצעו אתמול (שלישי) בשעת ערב מוקדמת "עבירה חמורה" של השגת גבול ונכנסו לחצר ביתו של קצין משטרה צבאית ראשי, תת-אלוף יובל יאמין, בזמן שבני משפחתו שהו בבית.

כבר בראשית הדברים נאמר את המובן מאליו, אסור להיכנס לרשות היחיד של כל אדם באשר הוא ללא רשותו. הדבר מנוגד להלכה.

מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דני לוי, גינה בחריפות את מה שכינה "התפרעויות" וטען ש"מדובר בחציית קו אדום מסוכנת ובאירוע שאינו מתקבל על הדעת". עוד הבהיר כי מחאה היא זכות, אך אלימות, הסגת גבול ואיום על בני משפחה אינם חלק ממנה.

גם הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר גינה בחריפות את "התקיפה". הוא טען כי "פגיעה באנשי כוחות הביטחון ובבני משפחותיהם מהווה חצייה של קו אדום מסוכן". הוא הוסיף והבהיר כי הוא "מגבה את קמצ"ר באופן מלא על מילוי תפקידו במסירות רבה".

דקות לאחר האירוע הוצפה הרשת בשטף גינויים מימין ומשמאל. ראש הממשלה, שר הביטחון, שר האוצר היו רק חלק מהמגיבים שנקטו בקו "מזועזע" מהפעולה "החמורה".

וכאן הבן שואל: מה ההבדל בין פריצה של אנשי משטרה צבאית באישון לילה לבית משפחה תמימה, ובין כניסת כמה בחורי ישיבה לחצר ביתו של עובד ציבור בשעת לילה מוקדמת.

מדוע להבהיל עד אימה משפחה חרדית באמצע הלילה ולעצור את בנם על לא עוול בכפו, זה בסדר, מוסרי והגיוני. ולעומת זאת, להביע מחאה מול איש ציבור זה פסול וראוי לכל גינוי.

לא, איננו עוסקים כאן בהיבט החוקי של שתי הפעולות, ברור לכל שבמדינת בג"ץ בה אנו חיים, זה חוקי ואף רצוי להבהיל אמהות של בחורים חרדים באמצע הלילה. חוקי לגמרי לגזור רעב ומחסור על ילדים חרדים בלבד.

אבל התמיהה היא מה גורם לזעזוע הצדקני של כל הפוליטיקאים מימין שממהרים לגנות את "הפריצה" לחצר ביתו מפקד בכיר שאחראי באופן ישיר לנהרות של דמע של אימהות חרדיות? וכי אשתו וילדיו של מפקד המשטרה הצבאית שייכים לגזע נעלה יותר?

ההבדל היחיד בין פעילותם המזעזעת של אנשי המשטרה הצבאית תחת פיקודו הישיר של תת-אלוף יובל יאמין, למחאה של הצעירים החרדים הוא שהראשונים קיבלו "הכשר" מבג"ץ למרר את חיי הצעירים החרדים ובני משפחותיהם.

מומלץ לכל הפוליטיקאים מהימין שמיהרו לגנות את האירוע בהודעות נוטפות "אכפתיות", לעמוד לרגע מול המראה, ולשאול את עצמם האם הם שלמים עם עצמם שהמצפן המוסרי שלהם הוא – בג"ץ?

אולי לחלקם מדובר בהפתעה, אבל גם לחרדים יש רגשות ופחדים. כשאנשי חוק מאיימים דופקים על דלת ביתך באישון לילה זה אירוע מלחיץ. כשהם עוצרים בבריונות בחור צעיר רק בשל שהוא שומע לדעת תורה, זו חרפה. אבל את זה אין צורך לגנות כי בג"ץ הורה.

גם לכם זה מזכיר טענות נשכחות "רק קיימנו פקודות"?

לקראת סיום חשוב לשוב ולהבהיר: אין בכוונת האמור לעיל לתת הכשר ולגיטימציה להתפרצות לשטח פרטי. כאמור, הדבר מנוגד להלכה, ולהבדיל אף מנוגד לחוק הישראלי. אסור לנהוג כך. מטרת הדברים היא להאיר ולהעיר על הצביעות הזועקת של מי שכאבו מאוד את צער בני משפחת הקצין (שאכן לא אמורים לחוות דבר מפחיד כ"כ) אולם אותם מזועזעים שתקו ומילאו פיהם מים, ולא הביעו צער על כאב המשפחות החרדיות שפרצו לביתם. במתחם הצער של בני המשפחות אין זה חשוב האם מדובר בפעולה חוקית או לא, לבני המשפחה משום צד לא מגיע לחוות זאת.