פרשת מסעי פותחת במניין ארבעים ושניים המסעות שעבר עם ישראל במדבר.
יש תחנות של שמחה.
יש תחנות של המתנה.
יש תחנות של התמודדות, נפילות,
אכזבות ובלבול.
והתורה בוחרת למנות את כולן.
למה?
כי אין תחנה מיותרת במסע!
כל תחנה הייתה חלק מהדרך שהובילה את עם ישראל אל היעד שהקב"ה ייעד לו.
גם בזוגיות זה כך.
אנחנו חיים בדור שמצפה שהכול יהיה מושלם.
אם יש קושי, מיד עולה השאלה: "אולי טעינו?"
או "אולי אנחנו לא מתאימים?"
אבל פרשת מסעי מלמדת אותנו להסתכל אחרת.
הקושי אינו סימן שטעינו בדרך.
פעמים רבות הוא פשוט התחנה שבה אנחנו נמצאים עכשיו.
ותחנה, מעצם היותה תחנה, היא מקום זמני. לא נשארים בה לנצח
מתקדמים ממנה הלאה.
השאלה האמיתית אינה האם נעבור תחנות מאתגרות,
אלא איך נעבור אותן.
האם הן ירחיקו בינינו,
או ילמדו אותנו להקשיב טוב יותר?
האם הן ישאירו בנו משקעים,
או יצמיחו בנו אמון,
סבלנות ואהבה?
יש משל על חבל שנקרע. כשקושרים אותו מחדש נשאר עליו קשר. הוא כבר לא נראה בדיוק כפי שהיה קודם, אבל שני הקצוות שהתרחקו זה מזה – עכשיו קרובים יותר.
וזו בדיוק המשמעות של תחנה במסע.
יש תחנות שעל פניו נראות כמו ריחוק,
כמו עצירה
ואפילו כמו שבר.
אבל אם עוברים אותן נכון, מגלים שדווקא מהן יכולה לצמוח קרבה גדולה יותר.
לא כל תחנה נעימה,
אבל לכל תחנה יש תפקיד!
יש תחנות שלא רק שלא ירחיקו אותנו מהיעד,
אלא דווקא יקרבו אותנו אליו.
כל קושי, כל ויתור, כל שיחה
וכל התמודדות – בונה עוד נדבך בבית שאנחנו מקימים יחד.
ובמבט לאחור,
כשנביט על כל המסע,
מה שכבר עברנו
נגלה,
שהקב"ה לא טעה באף תחנה.
גם לא בזו שהייתה לנו הכי קשה.
שתהיה לכולנו שבת שלום.
__________
יפה בלוי| הדרכת כלות | לווי זוגות בתחילת חיי הנישואין
ליצירת קשר חייגי: 050-5203350
