ישנם ימים בלוח השנה היהודי שאנו מציינים משום שאירעו בעבר. ויש יום אחד שאינו שייך לעבר בלבד. תשעה באב הוא יום שחי בהווה.
חורבן בית המקדש איננו רק אירוע שהתרחש לפני 1958 שנים. חז"ל לימדו כי כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו. משמעות הדברים היא שהחורבן איננו אירוע היסטורי בלבד, אלא מציאות רוחנית הממשיכה ללוות את עם ישראל עד היום.
על אף שרבים מעם ישראל זוכים להתגורר היום בארץ הקודש אליה כספו וייחלו דורות רבים, הבית שהיה משוש חיינו עדיין חרב. רחובות ירושלים נבנו וכבישים חדשים נסללו בה, אבל הלב של ירושלים מנוקב. שכינה גלתה ממנה.
אֶזְכְּרָה אֱלֹקים וְאֶהֱמָיָה
בִּרְאוֹתִי כָּל עִיר עַל תִּלָּהּ בְּנוּיָה
וְעִיר הָאֱלֹקים מֻשְׁפֶּלֶת עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה
וּבְכָל זֹאת אָנוּ לְיָהּ וְעֵינֵינוּ לְיָ-הּ
החורבן לא התחיל באש – אלא בחטא
אנו רגילים לראות את תשעה באב כיום שבו נשרף בית המקדש. אך האש הייתה רק השלב האחרון. הפורענות החלה כבר בעשרה בטבת, עם המצור על ירושלים. בהמשך הובקעו חומות העיר, ולבסוף נשרף הבית. אך כל אלו לא היו הסיבה לחורבן, אלא התוצאה.
חז"ל גילו לנו את השורש.
בית ראשון חרב בשל שלוש העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. בית שני, שבו עסקו בתורה וקיימו מצוות, חרב מפני שנאת חינם.
הרב הירש מלמד אותנו שהמכנה המשותף לשני החורבנות עמוק יותר מן החטאים עצמם: האדם העמיד את עצמו במרכז. במקום שהקב"ה יהיה מרכז החיים. הרצון, הכבוד, ההנאה והאגו הפכו להיות הציר שסביבו הכול סובב.
הגלות איננה עונש בלבד
קל לראות בגלות עונש. אך גדולי ישראל לימדו שהיא גם שליחות. עם ישראל איבד את ריבונותו, את ארצו ואת מקדשו, אך לקח עמו דבר אחד שלא ניתן להחרים, את התורה הקדושה.
במשך אלפי שנים הוכיחה ההיסטוריה היהודית תופעה שאין לה אח ורע: עמים חזקים, עשירים ואימפריות אדירות נעלמו מעל במת ההיסטוריה, בעוד עם קטן ומפוזר שרד את כל הגלויות.
לא בזכות חרב. לא בזכות ממון.
בזכות התורה.
דווקא כאשר ניטלו מאתנו כל המשענות החיצוניות, נאלצנו לגלות מהו מקור הכוח האמיתי של עם ישראל.
תּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.
הִתְחַנְּנִי בְּבַקָּשָׁה.
פְּנֵי הַצּוּר הַנַּעֲרָץ בִּקְדֻשָּׁה
תפקידנו להיות מגדלור דווקא מתוך החושך
יש בגלות גם ייעוד נוסף.
עם ישראל פוזר בין האומות כדי לשאת עמו את בשורת האמונה. בעולם שמודד הצלחה בכוח, בעושר, בהישגים ובתענוגות, נדרש העם היהודי להזכיר שיש אמת גדולה יותר: האדם אינו אדון לעצמו, והחיים אינם מתחילים ונגמרים במה שיש לאדם, אלא במה שהוא עושה עם מה שניתן לו.
זו אינה משימה פשוטה. ואולי משום כך היא נמשכת כבר אלפי שנים.
תשעה באב הוא יום של חשבון נפש
לכן קבעו חז"ל שלושה כלים מרכזיים ליום הזה.
התפילה – כדי להבין מה איבדנו.
הצום – כדי להזכיר לעצמנו שאפשר לשלוט ביצרים, ולא להיות נשלטים על ידם.
והאבלות – כדי לצאת לרגע מן העיסוק הבלתי פוסק בעצמנו ולהרגיש שאנו חלק מסיפור גדול הרבה יותר.
כאשר יהודי יושב על הארץ וקורא את מגילת איכה, הוא איננו מתאבל על אבנים שנשרפו לפני אלפיים שנה. הוא מתאבל על עולם שבו השכינה עדיין איננה גלויה, על מציאות שבה הפירוד גובר על האחדות, ועל כך שהגאולה השלמה עדיין לא הגיעה.
החורבן הוא גם תקווה
למרות האבל הכבד, תשעה באב איננו יום של ייאוש. דווקא ביום הזה נולד המשיח, מלמדים חז"ל. כלומר, בתוך עומק החושך כבר טמונה ראשית האור.
המסר הזה ליווה את עם ישראל בכל הדורות. יהודים ישבו על רצפת בתי הכנסת בגטאות אירופה, במדינות ערב, בסיביר ובמחנות העקורים, וקראו את אותן קינות, מתוך אמונה שהסיפור עדיין לא הסתיים.
הם האמינו שהחורבן איננו סוף הדרך. גם אנחנו נדרשים לאותה אמונה.
האחריות שלנו
תשעה באב איננו יום שנועד לעורר געגוע לעבר בלבד. הוא יום שמבקש לעצב את העתיד. כל אחד מאתנו יכול לשאול את עצמו שאלה פשוטה: האם אני מוסיף עוד בלימוד תורה, בדקדוק הלכה? האם האמונה שלי נותרה באותו מצב בו הייתה בשנה שעברה או שלמדתי משהו בשנה הנוספת של גלות שחווינו?
אולי זו בדיוק משמעותו של היום. לא רק לבכות על מה שהיה. אלא לבנות, כבר עכשיו, את מה שעתיד להיות.
כי אם החורבן נולד מתוך מעשיהם של בני אדם, גם הגאולה תבוא מתוך מעשיהם.
בזכות התורה ולומדיה
בדור בו אבדה הבושה ולומדי תורה הפכו לעבריינים ולנרדפים על ידי אחים טועים ורשעים, על כולנו מוטלת החובה להתאבל על החורבן הזה בפני עצמו. לקדוש ברוך אין בעולמו אלא ד' אמות של הלכה, ואם את נזר הבריאה והיקרים שבעם משפילים ורומסים, מוטלת עלינו החובה להתחזק בכבוד התורה.
להיות גאים בכך שזכינו לשבת באוהלה של תורה, לכבד ולהוקיר תלמידי חכמים, ולהיזהר בכבודם של גדולי התורה, אותם אלו שהקב"ה שתל בכל דור ודור, גם בדורנו אנו.
רַפֹּאת הַנַּחְלָה. יָסִיר כָּל מַחֲלָה.
צִיּוֹן לְמַלְּאוֹת עִיר הַמְהֻלָּלָה
חֲבשׁ הַנִּשְׁבֶּרֶת. זַלְזֵל הַגְּבֶרֶת.
קַנֵּא קִנְאָה גְדוֹלָה לָעִיר הַמְּחֻבֶּרֶת





















מדהים
עם ישראל לא יודע מה עושים..אולי הגיע הזמן לפעול בכל המישורים לבניית בית המקדש השלישי…אולי השתדלות שלנו בתחילה תוביל לירידת בית המקדש שנבנה ע'י הקב'ה..ככתוב מקדש השם כוננו ידיך…(ראה רש"י במקום…שירת הים)