שלמה המלך בספר משלי פרק כ”ד פסוק ט”ז אומר: ‘כי שבע ייפול צדיק וקם, ורשעים יכשלו ברעה’, ולהבדיל מחקר פסיכולוגי מצא שאנשים שמפשלים מדי פעם גורמים לאנשים אחרים לחבב אותם, יותר מאשר אנשים מושלמים שלא טועים לעולם.
לקוח יקר סיפר לי כי הוא חושש להמריא לעבר המטרה שהוא סימן לעצמו, כי הוא מפחד שהוא לא יצליח,
הוא מפחד שעדיין אין לו מספיק ידע כדי לתת את השרות הכי טוב שיש, הוא חושש מהרגע שלקוח יגיע אליו והוא לא ימצא את ההמלצה הנכונה עבורו, הוא מפחד שלקוח יגיע אליו ויתלונן על השירות שהוא נתן לו, הפחד מכישלון מונע מרבים וטובים בעולם מלהגיע אל ההצלחה שלהם, הפחד משתק, הכישלון מאיים עלינו ומגדיל את השחור והשלילי בחיים שלנו לכמות גבוהה שלא מאפשרת בכלל לראות משהו טוב במסלול שאנחנו רוצים לעשות,
אז איך מצליחים? איך אפשר לדבר עם הפחד והחשש ולמנוע מהם למנוע מאיתנו לצאת לדרך, להמריא למרות כל החששות והפחדים, איך?
ואם ננסח את זה נכון יותר, לא איך, אלא מה? מה מוטל עליי לעשות כדי להצליח, מה אני נדרש לבצע כדי לא לתת לפחד להשתלט עליי?
התוכן הבא שקראתי אותו במגזין לעוף, יכול לדעתי לתת טיפ מוצלח מה עושים כשיש חשש ופחד,
נבחן לרגע את מושג הכישלון דרך מטלה שמשתמשים בה במחקרים רבים בפסיכולוגיה.
במטלה, הנקראת מטלת הסטרופ הרגשי, מוצגות למשתתפים מילים צבועות בצבעי דפוס שונים, המשתתפים מתבקשים לומר את צבע הדפוס של המילים במהירות ובדיוק האפשריים,
המילים הללו יכולות להיות מילים שמעוררות רגש שלילי או מאיימות למשל, מוות, מחלה, תאונה, נחש וכדומה או מילים ניטראליות שולחן, כיסא, ספל, מרפסת.
במחקרים האלו התגלה ממצא מעניין – התברר, כי המשתתפים אמרו את צבע הדפוס של המילים השליליות לאט יותר מאשר את צבע הדפוס של המילים הניטראליות.
כלומר, גירויים מאיימים גורמים להאטה במערכת המוחית שלנו.
אחת מהמילים שהוצגו הייתה המילה כשלון, מה דעתכם? באיזו קטגוריה של מילים נופלת מילה זו – האם מדובר במילה מאיימת או ניטראלית?
המחקרים הראו שלאדם לוקח יותר זמן להגיד את הצבע שבו כתובה המילה כישלון מאשר מילים ניטראליות.
כלומר, אנו תופסים את המושג כשלון כמאיים ומפחיד, כגורם סכנה.
עם זאת, המושג כשלון אינו חייב להיות מאיים. בטח ביחס לתדירות שאנו נפגשים בו בעולם המעשה.
נראה שמלמדים אותנו במהלך החיים כי כשלון זה דבר איום ונורא, כמעט כמו מוות או מחלה. נכון, כשלון הוא דבר כואב וקשה אבל חשוב מאוד שהפחד ממנו לא יניע אותנו בדרכנו. במקום בו פוחדים להיכשל – אין אפשרות להצליח.
אם נסתכל על האירועים כהזדמנות ועל כשלון כמקור ללמידה – כך נפתח את האפשרות להצלחה והישגים.
אביתר בנאי ניסח זאת כך: ‘כאב הוא הזדמנות להירפא’. ע”כ.
בברכת הטוב ובתפילה לבורא עולמים הסומך נופלים שיתיר מעלינו מחשבות המצמצמים את המוח ויחננו דעה נבונה בכל עת.
שבת שלום,
צבי סילבר.
על העריכה:
נָתַלֶ’ע הולצמן.
