עד לשעה 4:50 לפנות בוקר של יום חמישי, אמש, ניתן היה עדיין לבלום את המהלך הרוסי. כל עוד הטנקים לא התניעו והתותחים לא הוטענו היה בידי המערב לפעול על מנת לעצור את תוקפנות הרוסית שהביאה את הפלישה שמשנה סדרי עולם, מאותו רגע הפעולה יצאה לדרך, וכעת גם אםמהיא תיבלם על ידי המערב המערכה הזו כבר תעלה בדמים מרובים, והכוונה היא לא לדמים שערכם ירד עקב הפלישה.
בלימה של המהלך הרוסי עכשיו, תוכל לעבוד רק בפעולה צבאית נרחבת של נאט"ו או של צבא ארה"ב, כל מה שיכלול פחות מזה – לא יפעל את פעולתו.
לא הרוסים ולא האמריקאים מעוניינים במלחמה כוללת של המעצמות זו בזו. שנתם של פוטין וביידן נודדת רק מהמחשבה על סכסוך שכזה, ודווקא הפחד מהמערכה הזו, הוא שיכול היה לבלום את הפלישה. אם בזמן שהכוחות הרוסיים צרו על אוקראינה, היה מונח על השולחן באופן גלוי וברור איום צבאי אמיתי על רוסיה – לא כזה שמצייד את אוקראינה בנשק אמריקאי אלא כוח שווה ערך לצבא הרוסי – פוטין לא היה מעז לפתוח במלחמה, אך היות והאיום הקונקרטי שביידן הוציא מפיו בפירוש, כלל סנקציות ותו לא – וזה בדיוק מה שהנשיא האגרסיבי יוצא הק.ג.ב. רצה לשמוע – הוא בעצם קיבל אישור למה שחשב מלכתחילה, שאיש לא יפריע לו בכיבושה של השכנה ממערב.
פוטין, כפי שאפשר להבין בחכמה שבדיעבד, יכול היה לחיות עם מדינה שחולקת עמו גבול ומתקרבת קצת למערב. הוא לא מאוד אהב את זה, בלארוס מבחינתו סימפטית בהרבה, אבל הפלישה לא היתה מתבצעת אם זלנסקי היה מסתפק ביחסים קרובים עם הממשל האמריקאי ותו לא. מה שהקפיץ את פוטין וטרד את מנוחתו באופן טוטלי היה הבאת הצבאות המערביים אל גבולות רוסיה. עם זה הוא כבר לא יכול היה להשלים. דבר אחד הוא מדינה מערבית קטנה ששוכנת לצידך ודבר אחר הוא לחיות בשכנות דלת מול דלת עם האיחוד האירופי ונאט"ו.
בשנת 2013 ברקע תהפוכות פוליטיות שהחלו להתרחש באוקראינה, הגישה אוקראינה מועמדות להצטרפות לאיחוד האירופי, היחסים החלו להידרדר, ובערך שנה לאחר מכן השלימה רוסיה את סיפוח חצי האי קרים מידי האוקראינים. במבט לאחור, ברור שמבחינתו של פוטין זה היה הקש ששבר את גב הגמל. החתירה לחברות בגופים מערביים והבאתה של היריבה המערבית-אירופאית-אמריקאית אל סף ביתו, העלת את חמתו לגבהים שלא נראו. מאז, פוטין חי עם אוקראינה ביחסים רעים מאוד. וכשב-2019 בחרה אוקראינה בזלנסקי, הנשיא בעל האוריינטציה המערבית להחריד, להוביל אותה עמוק יותר לזרועות המערב, הוא החל לגבש אסטרטגיה לסילוק המטרד סופית.
זלנסקי חתר לצרף את אוקראינה לנאט"ו. ברית ההגנה הצפון אטלנטית שמאגדת את ארצות הברית ורוב מדינות אירופה בארגון שתותחיו מופנים הישר אל מוסקבה, היתה אמורה, בחזונו של זלנסקי, לסתום את הגולל על חלומות ההשפעה הרוסית על אוקראינה. פוטין לא יעז לפתוח במלחמה עם נאט"ו. העיקרון שעל בסיסו מתייצבת נאט"ו, אומר שכל החברות בארגון מחויבות להגן זו על זו במקרה של תקיפה רוסית. הארגון הוקם בשנים בהן ברית המועצות הטילה את חיתתה על הדמוקרטיות האירופיות ובראשן גרמניה המערבית של אז, אך עד היום הארגון עומד מול רוסיה שרואה בו סדין אדום.
וזה בדיוק היה מאזן האימה. רוסיה, ואוקראינה שמאחוריה ארה"ב, עמדו זו מול זו ושיחקו במי ימצמץ ראשון. אם רוסיה תוקפת קודם צירופה של אוקראינה לנאט"ו, ייתכן שחלום אוקראינה המערבית נגנז, ואם אוקראינה מצטרפת לנאט"ו לפני שהדוב הרוסי מספיק להגיב – היא קנתה את עולמה לתמיד. מה שהפריע למדינות להתניע את המהלך הוא כמובן החשש מפני התגובה שעלולה להגיע לפני סיום המהלך. אוקראינה חששה מפלישה רוסית בתגובה למגעיה עם נאט"ו, ורוסיה חששה מבלימת התקיפה וצירוף אוקראינה לנאט"ו דווקא כפעולת נקם על תקיפתה. חחשה של רוסיה היה שדווקא ניסיון פלישה יבריח את את אוקראינה לזרועות הברית ההגנתית.
במו עינינו נאלצנו לחזות בחולשתו ובפחדנותו של המערב שלא היה מוכן לקום ולהגן על אוקראינה בגופו. פוטין הפריח בלוני ניסוי בזה אחר זה וכולם חזרו עם תשובה זהה – אין למערב דבר בקנה מלבד מילים וסנקציות. מילים פוטין בכלל לא שומע. האיש קר רוח באופן מבהיל. מהסנקציות הוא לא מפחד, כשישלוט באופן גורף אל כלכלות רוסיה וסין גם יחד, עם תמיכה סינית מאחוריו, המערב עשוי להיות זה שיזיק לעצמו עם הסנקציות המדוברות באופן קשה למדי. לשם ההבנה בלבד, רוסיה היא ספקית הדלק הגדולה ביותר של ארה"ב. היא מייצאת 18% מיבול החיטה בעולם והיא הספקית הגדולה בעולם בתחום. אוקראינה, היא החמישית ברשימה, אך כשרוסיה תשלוט באוקראינה, ברור שהעולם ייאלץ להתמודד עם חוסרים עצומים בדלק, בחיטה ובדברים נוספים.
הטעות המרה של המערב שלא מתח את החבל עד הסוף והסיג את הצבא הרוסי בחזרה אל בסיסיו כשעוד היה ניתן, מביאה את העולם לנקודת אל-חזור כואבת מאוד. ממה שהיה כאן, צריך להשליך גם אל מה שהמערב יהיה מוכן לעשות מול איראן כמדינת סף גרעינית ומול סין כשתפלוש לטייוואן ופוטין יפרע את חובו אליה ויגבה אותו.
