1.
במהלך שיחת טלפון שקיים נשיא ארה"ב ג'ו ביידן עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, הוא לבש עניבה בגוון כחול לבן, כצבעי דגלה של אוקראינה. מדובר אמנם באירוע שולי, אבל בסימפטום לבעיה גדולה בהרבה, האולם האוטופי המדומיין בו השמאל העולמי חי.
בעולם בו ביידן חי, את מה שאי אפשר לפתור בדיבורים, אפשר לפתור בעוד יותר דיבורים, ואם זה לא יספיק אפשר גם עוד יותר דיבורים. אם עניבה בצבעי הדגל לא תספיק, אולי בשיחה הבא ילבש חליפה צבעונית, או יצבע את השער המדולדל בצהוב כחול.
ואחרי ביידן מחרה כל העולם המערבי כמעט. כולם עומדים בתור ומציעים לזלנסקי דיבורים, מחיאות כפיים, דגלונים, תאורת בניינים בצבעי הדגל. אין ספק, הזדהות זה חשוב, כשהיא באה מאזרחים. ממנהיגי מדינות שרוצים לשווק את עצמם כמנהיגי העולם מצופה קצת יותר.
אגב, זה בדיוק מה שקורה גם בהסכם הגרעין עם איראן. ביידן נחוש לסיים את האירוע עם דיבורים. גם אם זה ידרוש להסיר סנקציות מארגון הטרור הגדול בעולם, גם אם זה ידרוש להסיר סנקציות ממחבלים עם דם של מאות אמריקאים על הידיים, בסוף הכי חשוב זה לחתום.
2.
איש ימין, בישראל, בארצות הברית, ובכל מקום אחר בעולם, יוכל להסביר לכם בקלות למה לא לתמוך צבאית באוקראינה. "אני דואג למדינה שלי, ללאום שלי, לביטחון שלי, וכל עוד אין לי אינטרס לעזור לך, למה שאני יעשה את זה?". זאת הסיבה למה טראמפ דגל כל כך בלהוציא את חיילי צבא ארה"ב מכל זירת לחימה אפשרית.
אבל השמאל, בראשות ביידן, הרי משווק סיפור של נאורות וליברליות, שאנשים כולם שווים, שכולם ראויים, שענייני מדינות והפרדה זה לא שייך ל-2022. איך הוא יסביר לנו למה על פולין צריך להגן ועל אוקראינה לא. ביידן שב ומבהיר ללא הפסקה שלא יתערב בשום אופן בסכסוך באוקראינה, אבל לא מפסיק להבהיר ולאיים באותה מידה שאם סנטימטר משטח נאט"ו ייפגע, אז יתערב.
לפי עולם הערכים שהשמאל מתיימר לייצג, אין שום הסבר להבדיל בין אוקרינה, לפולין למשל, שחברה בנאט"ו. זה הרי עניין טכני. הימין יסביר שגם בפולין לא היה רוצה להתערב, רק שהסכם נאט"ו שהוא רוצה להיות בו מחייב אותו, אז הוא עומד בהסכם. אבל אם בשם הערכים ביידן מתיימר לדבר, למה הדמוקרטיה של אוקראינה פחות חשובה לו מהדמוקרטיה של חברת נאט"ו.
3.
הצבועים ביותר הם כמובן גרמניה, איך לא, שפתאום מגלה בעיות בירוקרטיות. המדינה שהצליחה ביעלות מחרידה לטבוח ב-6 מיליון בני העם היהודי, במבצע רצח חסר תקדים, מגנה על רוסיה בשלל תירוצים משונים, ההזוי שבהם היה בניסיון למנוע את ניתוקה ממערכת 'הסוויפט', מפני שזה קשה לביצוע מבחינה טכנית. אמיתי. בסוף אכן בלחץ גרמניה רוסיה לא נותקה כליל מהמערכת, רק במתווה חלקי.
וזה נמשך בתקיעת מקלות בגלגלים של אין ספור סנקציות. גם בהגבלת אזור הטיסה היא כמעט הייתה האחרונה באירופה שנתנה את הסכמתה.
אבל האמת היא, שמאותה סיבה שגרמניה להוטה הייתה לחתום על הסכם הגרעין ב-2015, היא מגנה עכשיו בחירוף נפש על רוסיה, רק תכפילו את זה.
מחזור הסחר השנתי בין גרמניה עומד על יותר מ-50 מיליארד דולר, עוד סנקציות – פירושו הפסדים של מיליארדי דולרים לכלכלת גרמניה. לפני הסנקציות שהוטלו בפלישה לחצי האי-קרים היצוא הגרמני לרוסיה היה כשליש מכל היצוא של האיחוד האירופי לרוסיה, ויותר מ-6,200 חברות גרמניות פעלו ברוסיה עצמה.
אבל לא פחות מחשיבות הכסף, זה פשוט חימום. כ-40% מהגז שצורכת גרמניה הגיע בצינורות רוסיים, לקנצלר שולץ מאוד אכפת אולי מהמסכנים בקייב, אבל זה לא אומר שהוא מוכן לישון בברלין בלי אח בוער.
צבעי הדגל כחול צהוב…