1.
מנותקים וזורחים:
שבוע שלישי של מבוכה. והפעם על הפער בין מצבם האמיתי של שקד והנדל להצהרות שהשמיעו
כבר שבוע שלישי ברציפות שאנו זוכים להיות עדים למופע מרהיב של פוליטיקאים העומדים מול המצלמות, ומנחיתים על העם היושב בציון בשורה חדשה ומרעננת, בשורה אשר רק לה ציפה העם היהודי במשך אלפיים שנות גלות. כל אחד מהם מציג את הבשורה שלו כאילו היא זו היחידה שתחלץ את ישראל מהפלונטר, אך הצד השווה שבכולם הוא חוסר מודעות עצמית מביך עד מצחיק.
לפני שלושה שבועות היו אלה גנץ וסער, שהציגו חיבור אשר בינתיים לא מצליח להיות גדול מסך חלקיו ומאז הוא רק הולך וקטן. בשבוע שעבר היתה זו זהבה גלאון שהפכה את שובה לראשות מרצ הגוססת לאירוע רעשני וגועש, כאילו מדובר בלא פחות משובו של טראמפ לבית הלבן והשבוע הגיע תורם של אילת שקד ויועז הנדל, לקפוץ לגובה שהם לא מתיימרים אפילו להתקרב אליו.
השניים הללו קיימו השבוע הצהרה לתקשורת שהיתה עמוסה בהצהרות גרנדיוזיות שגרמו לצופים לזוע על כסאם באי נוחות. קשה מאוד היה לזכור שמדובר בשני פוליטיקאים שלא מצליחים להיכנס לאף משבצת רלוונטית באף סקר שהוא.
אילת שקד שצברה לא מעט שנים בזירה, לא הצליחה אף פעם להוביל את המפלגה שלה למקומות טובים מידי, היא נגררה אחרי בנט במשך רוב הזמן וגם אחרי שהלכה אחריו לשותפות עם גוש השמאל ורע"מ, היא לא הצטרפה לאלה שעשו חושבים מחדש וחזרו בחזרה, היא גם לא עשתה כך עד לרגע זה.
כשהיא נותרה לבדה בראשות ימינה אחרי פרישת בנט, המפלגה התרסקה אל מקומה הטבעי אי שם הרחק מאחוז החסימה. אך גם הקריסה המפוארת הזאת לא גרמה לעצור לרגע ולחשוב איך בכל זאת היא יכולה להציל ולו במעט את כבודה האבוד או במקרה הפחות טוב פשוט לקום, לפרוש ולחזור הביתה, במקום להמשיך להתבזות.
כשהיא עמדה השבוע מול המצלמות היא לא טרחה אפילו לרגע להביע חרטה קלה כלפי המצביעים שאותם היא מבקשת להחזיר אליה, המצביעים שעדיין כועסים עליה על כך שלקחה את הקולות שלהם והעבירה ללפיד ולעבאס. במקום זאת היא פצחה בנאום בו מנתה את הישגי הממשלה שלה שחלקם בכלל התקבלו אולי פורמלית אבל עדיין חסרי משמעות מעשית, כמו למשל 'הקמת יישובים חדשים בנגב'.
לצידה עמד הנדל, פוליטיקאי טרי יחסית אליה שלא הספיק לצבור רזומה עשיר מידי אבל הצליח לעשות הרבה רעש בעיקר בגלל התנהגות יהירה. כשהוא הצטרף לממשלה וקיבל לידיו את תיק התקשורת, ההתנהלות שלו היתה כאילו הוא מנהיג ותיק ונבחר, שאמור להישאר על כסאו עוד הרבה שנים ולכן הוא זה ש'יחנך את הציבור החרדי' ויסביר להם מה טוב להם.
הוא לא בא עם הצעות, לא ניסה לשתף פעולה, ומבלי להיכנס לעצם הרפורמות שהוא התחיל – הוא בעיקר התנהג כפטרון. הממשלה בה הוא חבר התפרקה עוד לפני שהוא הספיק לכוונן את הכסא המסתובב שבלשכתו, מהר מאוד הוא מצא את עצמו מחפש בית פוליטי חדש אחרי ששני ששותפיו הטבעיים סער וגנץ לא רצו בו עוד. הסקרים האחרונים אפילו לא מדדו אותו ונכון לעכשיו לא ברור בכלל האם בכלל קיים דבר כזה שנקרא 'מצביעי מפלגת דרך ארץ', אבל במקום לעשות חשבון נפש ולהשפיל מעט את הראש, התייצב הנדל עם שקד מול המצלמות ודיבר כמו מי שהנשיא עומד להטיל רק עליו את מלאכת הרכבת הממשלה הבאה.
כדי להבין את גודל המבוכה בואו נזכור שמדובר בשני אנשים שלא מתחילים להתקרב בכלל לאחוז החסימה מלמטה, שהסקרים הראשונים אולי יתנו להם קצת ימי חסד מעל אחוז החסימה כמו שקורה לכל מפלגה חדשה, אבל מהר מאוד הם יירדו משם, בואו נזכיר לעצמנו שמדובר בשני פוליטיקאים כושלים ורק אז נעצום עיניים ונקשיב למה שיש להם לומר.
ובכן, אלה חלק מהפנינים שהשמיע הצמד בהצהרה לתקשורת: "יחד נביא ליציאה מהלופ חסר התקדים שהפוליטיקה כפתה על עם ישראל", "אנחנו עומדים כאן הערב מתוך תחושת שליחות גדולה להוציא את מדינת ישראל מהסחרור המטורף שבו היא נמצאת", "אנחנו נהייה הציר שיכפה ממשלת אחדות", והגראנד פינאלה: "המשימה שלנו היא תיק בטחון הפנים. מה שהיה במשרד התקשורת יהיה גם במשטרה".
בשלב זה הם עדיין לא דורשים את ראשות הממשלה. גם זה משהו, תודו.
2.
סחורה משומשת:
הפיגוע הראשון של שקד והנדל הוא חיבוק הדוב שלפיד מיהר להעניק להם
שקד והנדל הציגו את לוגו מפלגתם החדשה 'הרוח הציונית' עם המסר הראשוני אותו גיבשו: ימין, ערכי, מעשי. בנאומים שנשאו הם בחרו ניסוחים מאוד זהירים ופתלתלים כדי להימנע ממבוכה ולא למלכד את עצמם בהמשך משום כיוון. הם הצהירו שלא פוסלים את נתניהו אך לא מבטיחים לשבת איתו, הם אנשי ימין אבל לדעתם צריך ממשלה רחבה יותר יחד עם עוד מפלגות, וכמובן המפלגה שלהם תהיה לדעתם זו שתשבור שוויון ותקים ממשלה רחבה. ברור, איך לא.
בשורה התחתונה, אם ננסה לסכם את מה שהם אמרו, נמצא שהם בעצם לא אמרו כלום. הסאב-טקסט של דבריהם היה שהם בעצם כאן כדי להיות נוכחים קודם כל, אבל הם עוד לא החליטו בדיוק מה בא להם ומה טוב להם, הם יקפצו למים ואז ינסו לזרום לפי איך שיסתדר, בהתאם לסקרים ולדילים שיתפתחו בהמשך.
וכך אולי מבלי שהם שמו לב, הם נפלו בדיוק באותו פח שנפלו רבים וטובים לפניהם. שוב הם חוזרים לאותו שיח של מפלגת מרכז כמו שניסו לעשות גנץ וסער וכמו שניסו לפניהם עוד כמה וכמה לשעברים. האבסורד הוא שדווקא השניים הללו, שקד עצמה שהיתה בעין הסערה על הציר שבין ימין לשמאל, והנדל שנבעט על ידי סער וגנץ, היו אמורים להבין זאת טוב יותר.
בישראל אין יותר ימין ושמאל אלא רק כן ביבי או לא ביבי. בישראל אין יותר ימין רך, ולכן הדיבור הכאילו ממלכתי הזה על ימין ערכי ומעשי שאינו מחויב בהכרח לביבי, הוא סחורה שכמעט ואין לה קונים ואם כבר יש לה קונים, אלה אנשים שכבר חרטו על דגלם את ה'רק לא ביבי'.
אילת שקד התחילה את דרכה כנציגת הציונות הדתית וההתיישבות, גם כשהיא לא מצאה את מקומה שם היא ניסתה את מזלה בליכוד ולמעשה גם די בהיגיון, זה נחשב בעבר למקומה הטבעי. אבל לאחר ההרפתקה אליה נגררה בעקבות בנט כשערקה לממשלת לפיד היא איבדה את עולמה בימין. המעשה הנכון מבחינתה כרגע הוא לעשות מעשה עידית סילמן או אפילו מעשהו הבינוני של ניר אורבך ולהגיד "טעיתי, אני חוזרת לימין על מלא". יתכן וזה היה מציל אותה והיא היתה קונה שוב את עולמה.
אבל לא זו בלבד שהיא לא בחרה לעשות כך, אלא היא מתבצרת בתוך עצמה ומנסה ליצור כעת מסגרת פוליטית חסרת היתכנות, מבלי להבין שלא היא זו שהמציאה את הרעיון הגאוני הזה וכל מי שניסה לעשות זאת לפניה נכשל. היוקרה היחידה שנשארה לשקד היא קצת בגוש השמאל, שם יהיו אולי אנשים שמגדירים את עצמם כימין אבל לא רוצים את נתניהו, והם יסכימו להצביע לה אם היא רק תצהיר שלא תשב שוב עם נתניהו. אם היא תעשה כך היא יכולה לנסות ולחלוק את נתח המצביעים הזה עם סער.
כך שכרגע המצב הוא שאנשי ימין בוודאי לא יצביעו לשקד, היא לא מבטיחה להם שהיא חוזרת לימין ולא מתנצלת, כך שאין שום סיבה שבעולם שמישהו מגוש הימין וההתיישבות יצביע לה. מנגד, מצביעי סער והימין הרל"בי גם הם לא יצביעו לה כי הרי היא לא שוללת ישיבה עם נתניהו אז מה פתאום שהם יתנו לה את קולם. מה נשאר לה בעצם? זהו, שלא נשאר לה כלום וזה בדיוק מה שרואים בסקרים. אותו חוסר החלטיות אופייני מלווה אותה גם עכשיו כשהיא ניצבת על פרשת דרכים של להיות או לחדול.
זאת ועוד: המשימה של שקד והנדל נהייתה קשה עוד יותר כשדקות אחדות אחרי שסיימו לנאום, פרסם לפיד הודעת ברכה בה הוא מאחל להם הצלחה ומביע תקווה לבנות איתם ממשלה יציבה. ההודעה המחויכת והלכאורה סתמית הזאת היא בעצם חיבוק דוב מסוכן, לשניים הללו יקח קצת זמן כדי להבין איזה פיגוע לפיד עשה להם.
כל עוד לפיד מחבק אותם והם שותקים, הם בעצם מודים כביכול שהם בחרו צד והם הולכים איתו, ואז חסל סדר שותפות עם הימין. זה גם מזמין כמובן קמפיין מתוזמן מצד הליכוד לצד הקמפיין הנגטיבי שגנץ וסער כבר התחילו לעשות נגדם, והם נשארים אי שם באמצע, מותקפים מכל הכיוונים.
שקד והנדל ניסו גם הם להיות צודקים ולא חכמים מול המציאות שהתווה נתניהו, לפיה כל מי שלא הולך איתו ממילא הוא 'שמאל מסוכן'. לשקד והנדל אין את הפריבילגיה שיש לסער, גנץ ואלקין שמצבם בסקרים טוב יחסית והם יכולים לפחות לעשות כאילו, שני השותפים החדשים הללו מנסים כעת לבנות את עצמם מאפס, בעזרת אג'נדה שכבר הוכחה כחסרת סיכוי, וזה כבר באמת מהלך חסר סיכוי.
3.
מי ישמור על השוטרים
הלשעבר חושף, המבקר מתריע ורק הפוליטיקאים שותקים – ובצדק
ושוב עולה משטרת ישראל לראש הכותרות ולאו דווקא מהסיבות הנכונות או המחמיאות. קשה לומר שמישהו היה מופתע כשסגן ראש מח"ש לשעבר פתח את הפה ואישר רשמית את כל מה שאזרחי ישראל ידעו או שיערו. הסיאוב בצמרת (לכאורה, כמובן) לא קל לעיכול לבעלי לב חלש.
אף אחד לא חשב שהתנהלותם של רוני אלשיך ואנשיו מול שי ניצן היתה תמה ונקיה, איש לא חשב שפרשת ניר חפץ היתה מופת של שמירת חוק וחתירה לצדק, כולם ידעו שפרשת מותו של הנער אהוביה סנדק היתה מגואלת בטיוח והפקרה (ושוב, הכל לכאורה כמובן…) אבל כשמישהו מצמרת המערכת בא ומאשר זאת רשמית, זו עדיין רעידת אדמה גם אם הוא עושה זאת ממניעים פוליטיים כלשהם.
וכמו בתזמון מושלם יצא השבוע גם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן לתקשורת ופרסם דו"ח חריף, קשה ונוקב כנגד המשטרה בו הוא מאשים אותה בפשיטת רגל מוחלטת ובחוסר יכולת להתמודד מול הנעשה בערים המעורבות בישראל, שהפכו בזמן שומר החומות לזירת קרב מדממת.
המבקר חושף שלמשטרה לא היתה שום יכולת להתמודד עם ההתפרעויות בעיקר בגלל מחסור בכח אדם ובהיערכות מודיעינית ומבצעית, מחסור שהיה קיים זמן רב אבל מעולם לא טופל. המבקר טען כי מצבה של המשטרה גרם לפגיעה ממשית בביטחון הבסיסי לו זכאים אזרחי ישראל.
לצד כל זאת נפוצו בשבוע האחרון תיעודים לא קלים לצפיה בהם נראים שוטרים חובטים בפרצופו של ילד ברחוב בר אילן בירושלים. נכון, הילד עצמו התנהג לכאורה באופן לא ראוי והגיע לשם מכל הסיבות הלא נכונות, ועדיין, היה מצופה מאיש חוק בוגר, חזק וחמוש שיידע להתנהל מול ילד קטן גם כשאינו נמצא בעמדת הצודק. כשהמשטרה מאבדת את עשתונותיה מול אזרחים אז גם כשהיא צודקת ברעיון לשיטתה, היא כבר לא צודקת בפועל.
בשורה התחתונה, למשטרה באמת אין יכולת להתמודד גם עם הביטחון השוטף, עם כמות התלונות, החקירות והקריאות הניצבות על סדר יומה גם בזמני שגרה, על אחת כמה וכמה שאין לה אפשרות לנהל שדה קרב בסדר גודל של צבא. המפכ"ל יכול להגיע לכנסת ולזעוק בצדק מסוים שחסר למשטרה כסף, שהממשלות ייבשו את המשטרה ולא טיפחו אותה, שהשוטרים שכבר מסכימים להתגייס במשכורות רעב כאלה הם רק בעלי רמת משכל נמוכה שלא מצאו עבודה אחרת ולכן הם גם אלימים וחסרי סבלנות, הכל יכול להיות נכון אבל זה לא כל הסיפור.
אם המשטרה היתה גוף עיסקי, היא כבר היתה יוצאת מזמן לתהליך הבראה והתייעלות, מנכ"ל שפוי היה כבר מזמן מנווט את התקציב הקיים ומפזר אותו בצורה טובה יותר שתמנע מצד אחד שחיתויות בצמרת העלולות לגרום לקריסת החברה ומאידך תמריצים לעובדים, קרי השוטרים אשר הם אלה שבסופו של דבר מפעילים את המערכת.
אבל כששומעים מאדם כמו משה סעדה את מה שבאמת הולך בצמרת ואיך הדברים מתנהלים שם, (לכאורה, נו, לכאורה) אפשר להבין לבד את הסיטואציה, לעשות אחד ועוד אחד ולקבל את התמונה האמיתית. לשוטרים אין באמת סיכוי שמישהו בצמרת ידאג להם כי זה לא ממש מעניין.
השאלה היא כמובן על חברי הכנסת שנמצאים כעת בתקופת בחירות, היה מתבקש מאליו שסיפור כזה כמו שכרם הנמוך של השוטרים יגיע לפחות לשלטי הבחירות ולמצע אחת המפלגות, שתעשה מאמץ לפחות מהשפה ולחוץ להראות שהיא דואגת לרווחת אנשי כוחות הביטחון היקרים, אבל זה לא קורה. מישהו שם כנראה מפחד.
לפני מספר שנים טען העיתונאי אראל סגל כי במשרדי החקירות במשטרה מוכנים כבר תיקים כנגד כל חבר כנסת ונבחר ציבור, גם אם מעולם לא עלה נגדו חשד כזה או אחר. לטענת סגל, מבחינת המשטרה התיקים כבר מוכנים ומחכים רק לצידוק הפוליטי כדי לצאת החוצה ולהבשיל לחקירה של ממש.
במשטרה כמובן הכחישו את דברי סגל ואין לדעת היכן האמת. אבל כשבוחנים את המצב לאשורו, כשבשבוע אחד אנו מקבלים גם את פצצת האטום של משה סעדה, גם את דו"ח המבקר וגם את שתיקתם המוחלטת של הפוליטיקאים מקיר לקיר, מכל קצווי הקשת הפוליטית, נשאר רק לחבר את כל הנתונים ולהרכיב לבד את הפאזל.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
אותי רק מה מעניין מה יקרה כשיצטרכו להקים איתם קואליציה כי גפני אמר שיש שלושה אנשים שאין שיח ואין שיתוף פעולה והם ליברמן מתן כהנא ויועז הנדל אז מעניין מה יהיה אם שקד תעבור את אחוז החסימה וירצו לצרף אותה לקואליציה