רבות נכתב על דמותו העילאית של מרן הגאון חכם שלום כהן זצוק"ל, רבות עוד נלמד מהדרך שהנחיל לדור. בכל פעם שיהודי רואה את גדולי ישראל הוא מקבל שיעור והכוונה בעבודת ה', כאלה היו הפעמים הבודדות שזכיתי לראות ולהתברך ממרן חכם שלום זצ"ל.
מראה כהן
המפגש העוצמתי ביותר אותו לא אשכח היה כשנסעתי להתפלל ביום כיפר בהיכל ישיבת 'פורת יוסף'. האפשרות להתפלל את תפילות היום הקדוש במניין ישיבתי יחד עם גדולי ישראל ומול מקום הקודש והמקדש לא הותירה מקום לספק – נוסעים.
היכל הישיבה היה מלא עד אפס מקום. בית המדרש המרווח יחסית נדחס בספסלים שאיפשרו לעמוד בקושי, במעברים ובכוכי אוצר הספרים הוכנסו כיסאות עבור אלפי המבקשים להיות במקום הקדוש ברגעים החשובים בשנה. אל עמוד התפילה ניגשו מרנן חכם שלום זצוק"ל ויבלט"א רבי שמעון בעדני שליט"א.
'כל נדרי' נאמר על ידי דיינים שנושאים את עול רוחניות הציבור על כתפיהם, מנהיגים ומנווטים את החיילים המעטים של בורא כל בעולמו בתקופה הקשה ביותר מבחינה רוחנית. בעת כניסת היום הנורא קולו של חכם שלום זצ"ל נשמע בהיכל התפילה ואלפי תלמידיו ענו בנעימה – לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי / בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי… לְךָ לִבִּי וְכִלְיוֹתַי / לְךָ רוּחִי וְנִשְׁמָתִי… לְךָ לִבִּי וְדַם חֶלְבִּי / כְּשֶׂה אַקְרִיב וְעוֹלָתִי… לְךָ אֶבְכֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה / בָּרֹב שִׂיחִי וְתוּגָתִי… מילות התפילה הקדושה שחיבר רבי אברהם אבן עזרא מקבלות משמעות חיה שאשר אלה נאמרות במחיצת יהודים שזכו לקיים אותה, ולא רק בשאיפתם.
עוצמות היום הקדוש מורגשות בכפלים בבניין הישיבה שממוקם בדיוק מול קודש הקודשים, ודורשות תשובה אמיתית מכל הנוכחים. אחד מרגעי השיא מגיע בסדר העבודה ביום הכיפורים אשר נאמר על ידי 'הכהן הגדול' זצוק"ל בעצמו. שחיטת הקורבנות ובקשת הכפרה על עוונות עם ישראל בקעו מליבם של ישראל, שאף פעם לא היה מסוגל להיות מאופק אל מול מחריבי הדת והיה פורץ בבכי מר גם מול אלפי תלמידיו, שקיבלו שיעור נוקב על השתתפות בצער השכינה.
מרנן חכם שלום זצוק"ל ויבלט"א רבי שמעון בעדני שליט"א בתפילת יום כיפור בהיכל פורת יוסף. צילום: דוד ארזני
'אחת, אחת ואחת, אחת ושתים… אל מול מקום המקדש, מטרים בודדים ממקום ההזאה, ממקום הכפרה. ובהמשך סדר העבודה, העם משתחווה והכהן חכם שלום זצוק"ל נשאר לעמוד ליד התיבה, מתחנן לפני קונו שיכפר על עוונות הדור. לאורך היום הנורא ניתן היה לקחת הנהגות רבות מגדול הדור זצוק"ל שזכינו להיות במחיצתו. אחת בולטת הייתה הסירוב להיגרר ל'נערבין' ביום הדין. חכם שלום זצוק"ל השרה אווירה של הקפדה על קלה כבחמורה ודיוק בכל מנהג ומצווה, אך אלה היו ברוגע ושמחה פנימית אשר בלטו לעין כל.
ק-ל נוֹרָא עֲלִילָה, הַמְצִיא לָנוּ מְחִילָה בִּשְׁעַת הַנְּעִילָה… – השעה הקדושה ביותר ביום החשוב בשנה הגיעה. מנהג מרתק נגלה לעיני – ראש הישיבה זצ"ל צעד אל מדרגות ארון הקודש, ואחריו עשרות מתלמידיו שביקשו להיות הכי קרוב אל הקודש. מקומי כאורח, בלי חזקות, היה בקצה בית המדרש הגדול, אך ליבי לא נתן לוותר על ההזדמנות בשעה המסוגלת ודחף אותי לקדמת ההיכל.
ארון הקודש של ישיבת פורת יוסף נבנה באדריכלות גאונית – היכל ספר התורה מעוטר בגילופים מכסף, נאה ביופיו אך לא גדול, וסביבו זכוכית שקופה ענקית החושפת והמחברת את בית המדרש עם מקום קודש הקודשים והכותל המערבי שממוקמים ממול. מרן זצוק"ל שהיה אז קרוב לשנת התשעים לחייו, מזוכך מהצום, עמד סמוך לארון הקודש במשך כל תפילת הנעילה כבחור צעיר בשיא כוחותיו. עוד לפני פסוקי קבלת עול מלכות שמים המרטיטים כל לב, בדמדומי היום הנורא, בעת הנעילה, הכהן הגדול הרים את ידיו ונשא כפיים לברך את עמו ישראל – באהבה. הכהן הקדוש, במקום הקדוש, ביום הקדוש ברגע הקדוש – וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
השמחה הנסוכה על פניו של גאון הדור בעת יציאתו מהיכל הישיבה ל'ברכת הלבנה' שמורה רק למי שזכה לשהות כל חייו בבית ה', והקהל כולו ענה למחזה כשליווה את חכם שלום זצ"ל בשירת: אֱמֶת מַה נֶּהְדָּר הָיָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּצֵאתוֹ מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע.
כותב השורות (עם טלית על הראש) בסיום ברכת הלבנה של מוצאי יום כיפור במחיצת מרן זצוק"ל. צילום: מראה כהן
תלמד – תגדל
הפעם ראשונה בה זכיתי לראות את מרן זצוק"ל הייתה דווקא באופן אקראי ברחובות בני ברק בהיותי ילד. חזרתי יחד עם אבי שליט"א מתפילת ערבית של מוצאי שבת ולפתע ראינו את הגאון זצ"ל מלווה על ידי שני יהודים שביקשו עצה. אבי ניגש לרב שיברך אותי לגדול לתורה וייראה. חכם שלום זצ"ל שהיה נחרץ מאוד בדרכו פסק: "אם ילמד טוב, הוא יהיה תלמיד חכם". במילים הבודדות מרן זצ"ל העביר מסר ברור לדרך בעבודת ה' – עמל ויגיעה מביאים לגדולה.
דקה לאחר מכן למדנו שיעור בענווה, היה זה כאשר חכם שלום זצ"ל סיים לענות למלווים וביקש ללכת לבדו, ללא גינונים. כשאחד מהם ניסה לנשק את ידו כמנהג המתברכים, חכם שלום משך בכוח את ידו כאומר: 'איני ראוי לכך', עוד שיעור.
מוצאי היום הקדוש בישיבת פורת יוסף. צילום: דוד ארזני
"לא עשיתי קריעה מימי"
אבי שליט"א ניגש באחד מהפעמים כשעלה להתפלל בכותל המערבי אל מרן זצוק"ל ודן איתו על החובה לעשות קריעה בזמן שרואים את מקום המקדש בחורבנו, ההלכה שלצערנו אינה מוקפדת, לעיתים גם על ידי יהודים יראים. במהלך הדיון חשף חכם שלום זצ"ל בפני אבי פרט מעניין ולפיו מימיו הוא לא עשה קריעה על מקום המקדש כפי שכתוב בגמ' ונפסק בשולחן ערוך. הסיבה, הסביר מרן זצוק"ל, משום שבפעם הראשונה שראה את הכותל הייתה בשבת, ומאז לא עברו שלושים יום שלא ביקר במקום.
מרן זצוק"ל בכותל. צילום: שוקי לרר
רפואה לדורות
היינו דור שזכה לחיות לצד דמות ענקית שנתנה לנו את האפשרות להבין את דרך הגדולה שהנחילה ישיבת פורת יוסף לעם היהודי – גדלות בעמקות התורה ובמוסר לצד ענווה מעוררת השתאות.
כשמרן הבן איש חי זי"ע הורה לנגיד ר' יוסף אברהם שלום זצ"ל להקים את ישיבת פורת יוסף בירושלים כתחליף לשאיפותיו להקים בית חולים יהודי בעיר, ההסבר היה שהקמת ישיבה תייתר את הצורך בבית חולים, שהרי בזכות לימוד התורה בני העיר לא יזדקקו לכך. אולם למעשה ברוח קודשו הביא הבן איש חי תרופה גדולה יותר ליהדות הנאמנה בעולם כולו.
בית הגידול לגדולי ישראל בדורות האחרונים שלח את בוגריו להקים את עולם התורה בכל קצוות תבל, אך בעיקר חידש דרך מיוחדת המאפיינת את כל בוגריה, דרך המשלבת הנהגה מתוך ענווה לצד גדלות עצומה בתורה ובמידות.
דמותו המיוחדת של מרן ראש הישיבה זצוק"ל נתנה לנו הצצה לדורות הקודמים, בהם ענקי עולם נהגו בעצמם מנהג אנשים פשוטים. כך היו תלמידיו צריכים להילחם כדי שחכם שלום זצוק"ל יסכים לנסוע ברכב פרטי ולא באוטובוסים, כך התעקש חכם שלום שלא ינשקו את ידיו, וכך הוא ביקש לברוח מכבוד וגינונים שבאים עם הנהגת הציבור.
***
בסיומו של שבוע בו נפרדנו מאחד מדמויות ההוד בעולם היהודי, ניקח כל אחד משהו מדרכו העילאית – 'והחי יתן אל לבו'. קבלות אלה יקרבו אותנו לתחיית המתים בה נזכה לראות את החכם הכהן בעבודת בית המקדש. אמן.
גדולה האבידה ואין לה תמורה
זכותו תגן עלינו