הַצביעו לאֶגו שלכם! / יוסף טיקוצ'ינסקי על קמפיין הליכוד והפילוג בעוצמה יהודית

1.
מבריק, מדויק, רק מעט מוגזם:
קמפיין הליכוד לא מאכזב ונוגע בדיוק בכל הנקודות הנכונות. בפועל, הציפיה היא רק לממשלה שבמקסימום תעשה את המינימום

עוד לא יבשה הדיו על תוצאות הפריימריז בליכוד ועדיין לא נשתברו כל הקולמוסים בתביעות שעדיין מתנהלות נגד השריונים שאושרו לנתניהו ברשימת המפלגה, אבל פעמיו של יו"ר הליכוד כבר נשמעים במחוזות הקמפיין ובמסרים שהוא מתכוון לשלוף בחודשיים שנותרו עד לפתיחת הקלפיות.

קמפיין הליכוד עוד לא פרץ במלואו באופן רשמי אבל את הכיוונים הכלליים בו אפשר לראות כבר עכשיו, במסרים הראשונים שמוציאה המפלגה, בתגובות שהיא מפרסמת להתרחשויות הפוליטיות ובסרטונים שנתניהו דואג להוציא לעיתים קרובות. הכיוון בינתיים די צפוי אבל הוא מדויק ונוגע בנקודות הנכונות.

אמנם, כמידי קמפיין בקמפיינו יש להעריך שבליכוד מעדיפים לשמור את המסרים העוצמתיים והחזקים לרגע האחרון, לתת את מכת המחץ שתישאר בתודעתו של האזרח ברגעים שהוא כבר נכנס לקלפי ולא לבזבז את התחמושת עכשיו, כשהזמן עוד ארוך ולשאר המפלגות יש את הזמן לחשוב ולהשיב תשובה הולמת, אבל רוח הדברים כבר די ברורה בשלב הזה.

בכל העולם ובכל התקופות, אחרי כל מצב חירום ואחרי כל תקופה קשה, קיים הרצון הציבורי לשנות את ההנהגה ולהחליף את המושכים בחוטים, עם או בלי קשר לאופן בו תפקדה הממשלה במהלך הימים הקשים. זה גם היה החשש הכבד של נתניהו אחרי משבר הקורונה שבאמת היה אחד הפקטורים המרכזיים לכך שהוא לא הצליח להקים ממשלה למרות שניהל נכון חלקים משמעותיים בהתמודדות מול המגיפה.

בשנה האחרונה כשהמצב הביטחוני הידרדר ויוקר המחיה זינק לגבהים, קיימת בישראל תחושה ציבורית של משבר, של אסון ושל מצב חירום אולי אפילו חמור יותר מהקורונה. חלק לא מבוטל מהתחושה הזאת נוצר בכוונת מכוון ע"י הליכוד שטרח להעצים את כשלונות הממשלה אבל התוצאה היא שכיום כשהממשלה נפלה ושוב יש בחירות, קיים רצון קולקטיבי לחולל שינוי כלשהו.

ועל הרצון הזה, על התחשה הקיימת הזאת מבסס כעת נתניהו את קמפיין הבחירות שלו. בסרטונים שכבר פרסם השבוע הוא נוגע בצורה מדויקת, מחושבת ומאוד נכונה, בדיוק בעצבים הרגישים של האזרח הישראלי הממוצע, הוא לוחץ בעדינות על הכפתורים הנכונים ומכוון את הזרקורים בדיוק למטרה.

נתניהו מנסה לדבר ללב ולכיס של האזרחים גם יחד. הוא מדבר כמובן על יוקר המחיה ועל המצב הכלכלי המורגש בכל כיס, אבל הוא בעיקר מדבר על הכבוד הלאומי. תחת צמד המילים הזה הוא מכניס את הנושא הביטחוני, את התקוממות ערביי ישראל ואפילו את האיום האיראני.

מר ביטחון השתמש תמיד באיראן ובטרור כמוטיב מרכזי בקמפיינים שלו, אבל תמיד זה היה מכיוון של הפחדה מסויימת, תמיד זה היה באלמנט של איום מסויים שאם נתניהו לא יהיה בשלטון, אז לאיראן יהיה גרעין, אז ארגוני הטרור ירימו ראש, אז יהיה הכל פשוט נורא. השינוי המרענן הפעם בקמפיין הנוכחי הוא, שנתנהו מגיע מכיוון מלטף, מרגיע ובעיקר מבטיח.

נתניהו לא צריך לתאר הפעם מה יהיה אילו. המצב הביטחוני ברור והאיום האיראני גם הוא בראש הכותרות נוכח הסכם הגרעין שמתגבש. אל תוך הסיטואציה הזאת מחליק כעת נתניהו באלגנטיות ופשוט מציב את עצמו במרכז התמונה. "בשנה האחרונה ישראל הלכה אחורה", הוא מזכיר בסרטון שהפיק ומיד מבטיח: אנחנו נהיה אלה שנחזיר לכם את הכבוד, את המעמד.

לא את הביטחון ולא רק את השקט – אלא את הכבוד.

מעבר לזה הוא לא צריך כלום והוא גם לא טורח לפרט כלום. הקמפיין של הליכוד לא מתווכח עם המפלגות האחרות על האופן בו יש לטפל בטרור, לא חוזר על מסרים מתוך התכנית הכלכלית העלומה שהציג לפני מספר שבועות ומאז לא עשה בה שימוש יותר, הוא רק מזכיר שבעבר הוא היה זה שידע לדבר יפה בחו"ל ולהסביר את ישראל בעולם.

נתניהו עושה כאן שימוש פסיכולוגי בתודעת ההמונים ומציב את עצמו כתשובה לכל כשלונותיהם של בנט ולפיד. המסר שמועבר בעדינות הוא ברור: הם חלשים, אני חזק, הם עשו לכם רע, אני אעשה לכם טוב. נכון שאתם סובלים היום? אז אני התשובה לכך, אני הפתרון. קמפיין הליכוד נבנה הפעם כנטיעת תחושה שיש מוצא לכל הבעיות של השנה האחרונה והוא רק מקופל יפה בתוך פתק מחל.

אבל מעל לכל נתניהו מכוון לאגו ואומר לאזרחי ישראל: אני אחזיר לכם את הכבוד, תכבדו את עצמכם ותבחרו בי, כי מעמדה של ישראל זה אני. זהו. מעבר לזה הוא לא מפרט, הוא רק מזכיר: הרגשתם מושפלים בשנה האחרונה? כבדו את עצמכם ובחרו בי, אני אחזיר לכם את הגאווה הלאומית.

השועל הפוליטי הערמומי ביותר שקיים כיום בפוליטיקה, לא איכזב והביא שוב קמפיין מבריק. כעת נותר לשים לב לנקודה צדדית אחת, נו איך קוראים לזה? אה כן, מהות, מהות. זו המילה.

אין ספק שלנתניהו יש את הכישורים והניסיון להתנהל מול מצב כלכלי קשה או מול זירה בינלאומית מורכבת. כך שבמידה מסוימת הוא צודק שהוא יוכל לטפל בזה יותר טוב מבנט או לפיד. אבל מכאן ועד לנטוע תחושה שהנה הנה רק נחליף את הממשלה וכבר חיינו יהפכו להיות ורודים ומושלמים, הדרך ממש ארוכה.

יוקר המחיה לא התחיל בשנה האחרונה הוא רק טיפס משיא אחד לשיא גבוה יותר. המצב הביטחוני לא היה מושלם לפני שבנט הקים ממשלה עם לפיד, התופעה המפחידה בה ערביי ישראל וארגוני הטרור מרגישים אדוני הארץ, לא התחילה בשנה האחרונה, השליטה המוחלטת שיש לאסירים הביטחוניים בבתי הכלא בהם הם כלואים והכניעה המוחלטת של שב"ס ומערכת הביטחון לכל גחמה שלהם לא התחילה בהקמת הממשלה הנוכחית. הרמת הראש של ערביי ישראל היא תוצאה של שחרור מוחלט אותו הם מקבלים כבר הרבה מאוד זמן, זו תוצאה של תופעה זוחלת ומתרחבת ולא של שינוי פתאומי באיזושהי ממשלה כזו או אחרת.

ומשכך, אין שום פתרון קסם למצב הנוכחי וחבל לשגות בדמיונות. כולנו מצפים במקסימום לממשלה שתעשה מינימום. לממשלה שתתחיל לפחות בדברים הקטנים כמו להוריד בחזרה את מחירי הכלים החד פעמיים והשתיה המתוקה, או להחזיר אחורה את הרפורמה במחירי התחבורה הציבורית. אחרי שזה יקרה נוכל לדבר הלאה ולראות האם יש לממשלה דרך כלשהי למנוע את הרמת הראש של הטרור והאיסלאם האזורי, בשקט בשקט נגלה לכם שהתשובה היא לא.

2.
מאחורי החליפה והעניבה:
מישהו עובד להוציא את האופוזיציה מבן גביר, כדי שניתן יהיה להוציא את בן גביר מהאופוזיציה

כבר שבוע חלף מאז שנחתם הסכם הריצה המשותפת בין סמוטריץ' לבן גביר ברגע האחרון שלפני כניסת השבת, ומאז נראה כי הכוכב החדש מקרית ארבע לא רווה מידי הרבה נחת בדרכו החדשה. בימים האחרונים החלו חבריו הוותיקים מעוצמה יהודית להשמיע זמירות מפתיעות מאוד, שעלולות בהחלט להוציא לו את האוויר מהבלון שניפח.

ברוך מרזל ומיכאל בו ארי מאשימים את בן גביר בכך שנטש את הדרך הכהניסטית עליה מתבססת תנועת עוצמה יהודית וכי הוא דואג קודם כל לאנשיו אותם שיבץ ברשימתו ולא לחבריו הוותיקים שהקימו בעצם את התנועה. זה לא שבן גביר הפך לפתע את עורו ונהיה מרכז מתון ומחוייך, אבל מבחינתם הוא כבר לא עונה על המטרות לשמן נבחר ובשבילן הוא מקבל את תמיכתם.

הפרשנות הרווחת להתפתחות המפתיעה היא שמדובר בעצם בתרגיל וכי עוצמה יהודית מנסה בעצם להכשיר את דרכה לשותפות בממשלה הבאה, באמצעות הצגתו של בן גביר כמי שדעותיו התמתנו והוא נהיה ממלכתי יותר וממורכז יותר. יתכן ומדובר באמת בעצה של יועץ אסטרטגי מוכשר אבל במידה והתאוריה הזאת באמת נכונה, אפשר רק לנסות להבין מה ההיגיון מאחוריה.

תמיד אמרו על אנשי מרצ וחלק מאנשי העבודה, שהם לא אנשים שיודעים להיות חלק משלטון. כך למשל אנשים כמו סתיו שפיר ואיציק שמולי שהגיעו לכנסת בזכות תנועות מחאה חברתיות, לא שרדו בה אחרי שהבינו שהעסק שם שונה מעט מזירות ההפגנות הצעקניות. כך למשל גם רוב חברי מרצ שבנו את עולמם הפוליטי על גבי הגישה הנגטיבית, על תנועות מחאה שמאלניות נגד כל הממשלות שהיו, אלה שעיצבו לעצמם השקפת עולם קיצונית שאינה תואמת אף ממשלה.

אנשים מהסוג הזה מתקשים להתרגל למצבם החדש והם מתנהלים כאופוזיציה בתוך הממשלה, אחדים מחברי מרצ אפילו תועדו כמה פעמים בהפגנות ארגוני שמאל פרו ערביים שמחו נגד הממשלה שהם עצמם חברים בה, הסתבר שאפשר אולי להוציא את מרצ מהאופוזיציה אבל קשה יותר להוציא את האופוזיציה ממרצ.

במידה מסויימת ועם כל ההבדלות הנדרשות, גם בן גביר בנה את עולמו את הרוח הנגטיבית, על רוח המחאה שהתחילה עוד נגד ממשלת רבין ונמשכת עד עצם היום הזה נגד כל ממשלה שלא נוקטת בקו ימני קיצוני נוקשה כלפי כל סממן פלשתיני. בן גביר הוא איש הפגנות ומחאות ועוד לא הוכיח את עצמו כאיש פרגמטי שיודע לקדם את מטרותיו גם באופן פוזיטיבי. סמוטריץ' כבר חצה את הקו הזה אבל בן גביר עדיין לא.

יתכן אם כן שמישהו כבר לחש על אוזנו של בן גביר, שכדאי לו מאוד לא לחזור על הטעויות של מרצ והעבודה, נראה גם שבן גביר עצמו כבר עושה זאת בפועל והוא התבטא לאחרונה כמה פעמים שהוא כבר לא אותו חמום מוח שהיה פעם, החליפה והעניבה שהוא לובש כיום הם יותר מאקט סמלי של חבר כנסת.

נותרה רק השאלה הפתוחה האם מרזל ובן ארי הם אכן חלק מהתכנית או שהם באמת מאוכזבים מדרכו החדשה של חברם לדרך. אבל כפי שזה נראה בתכלס, מישהו כבר עובד להוציא את האופוזיציה מבן גביר, כדי שיהיה אפשר להוציא את בן גביר מהאופוזיציה.

3.
הטעות של הסרוגים:
חבריו של בן גביר לא תומכים בו. אבל אם לא הם אז מי כן?

וכמו לכל מטבע עם שני צדדים, גם למהלך של עוצמה יהודית יכול להיות צד שני, כל זאת כמובן בהנחה שהוא נכון ולא מדובר בסכסוך אמיתי בתוך המפלגה. יתכן שהיועץ שיזם את המהלך למד מניסיונם של היריבים בצד השני של המפה.

אם זו באמת מטרתם של מרזל ובן ארי הרי שהנזק המיידי לכך יהיה חזק וקשה יותר מאשר המטרה התאורטית. בחודשים האחרונים זוכה בן גביר לרייטינג חסר תקדים וזה לא קורה בגלל שהוא נהיה ממלכתי ולובש עניבה אלא ההיפך. הוא רכב על גל הטרור והעצים את כוחו בזירות פיגועים, הוא ניצל את הרוח המשולהבת בקרב הצעירים המבקשים נקמה, המבקשים לגדוע את ההתקוממות הפלשתינית הטרוריסטית וניתב את כל זה לתמיכה בו.

טובי הסוקרים עדיין לא יודעים להחליט האם מדובר בתמיכה אמיתית או ברוח נושבת שעלולה להתרסק אל סלעי המציאות עם פתיחת הקלפיות, אבל גם אם יש לו תמיכה כזאת אז קודם כל היא לא גדולה מידי כמו שהסקרים צופים לה, ושנית – היא מתרחשת רק בגלל דבר אחד: כי בן גביר הוא בן גביר, על כל המשתמע.

הצעירים שתומכים בו לא רוצים לראות מועמד ממלכתי מעונב שמדבר כמו יפה נפש, בשביל זה יש מועמדים אחרים למכביר. אלה שמשיבים בסקרים לטובתו של בן גביר עושים זאת כי הם רוצים בדיוק את זה, את חמום המוח שהקים את עוצמה יהודית והבטיח לטפל בערבים אך ורק בדרך הכהניסטית, הא ותו לא, זה בדיוק מה שהם רוצים, ככה הם אוהבים את הבן גביר שלהם.

כעת כשיבואו חבריו של הבן גביר וינסו באופן יזום למרכז אותו או לצבוע אותו בצבעים ממלכתיים, הם עלולים להפסיד בבת אחת את כל אותם מצביעים שכעת מנפחים את בלון התמיכה החדש של עוצמה יהודית. לא ברור איזו תועלת יש בהכשרת בן גביר כשותף בממשלה, אם לבסוף הוא יגיע לכנסת הבאה קצוץ כנפיים כשרוב חבריו נותרו בחוץ.

הסיטואציה בציונות הדתית היא שרוב המצביעים מתרכזים היום במחוזות שבין סמוטריץ' לבן גביר, כשסמוטריץ' נחשב לממלכתי יותר ובן גביר מביא את הנדוניה הכהניסטית. הרוב המתון נמצא ברובו אצל סמוטריץ' ושם גם יישאר וחלק נוסף וחשוב לא פחות נמצא במפלגת נועם, שבאיחוד החדש נותרה בחוץ ועדיין מחפשת את דרכה.

מפלגת נועם שונה מאוד במהותה מעוצמה יהודית, היא סוחפת אחריה צעירים אידאליסטיים יותר שמוצאים בה תקווה מול הטרלול המוחלט המשתלט על הרחוב החילוני וזולג גם לשולי הרחוב הדתי הלייטי, מסתבר שהבשורה שמביא אבי מעוז מדברת לליבם של הרבה צעירים במגזר ויתכן שהציונות הדתית עשתה טעות שלא התאמצה יותר לשמור אותם קרוב, בתוך הבית פנימה.

כעת, אם בן גביר באמת ינסה להיות ממלכתי יותר ולהתרחק מהרעיונות עליהם הוא נבנה כפי שטוענים היום מרזל ובן ארי, יתכן שהמרוויחה מכך תהיה דווקא נועם, שתציע לאותם צעירים את הדאגה למדינה יהודית שורשית ותסחף אליה את כל אותם מצביעים שלא יאהבו את הבן גביר החדש שעטה על עצמו את גלימת הסמוטריץ'.

אם אכן עוצמה יהודית מבצעת כעת תרגיל פוליטי, יתכן שבכך היא יורה לעצמה ברגל ולגוש הימין בראש. אלפי קולות שעלולים ללכת לאיבוד עלולים אולי לגרום לכך שבן גביר ייראה מאוד יפה במצלמות התקשורת, במיוחד של אלה המכוונת לזווית של ספסלי האופוזיציה.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן