שתיקה רועמת: יוחאי דנינו תוהה האם סער ואלקין אכן "נעו למרכז"

מחצית השבוע חלף מאז הראיון שהעניק שר הביטחון ויושב ראש המחנה הממלכתי (המפלגה. לא באמת כל המחנה, כמו שגם לא באמת ממלכתי) בני גנץ ובו חשף את מה שאחרים ידעו כל הזמן: ממחנה הימין של סער ואלקין, לא נותר אפילו דבר. בטח לא כהנא.

בראיון שהעניק בערב יום הכיפורים, לעיתונאי יהודה שלזינגר, התייחס שר הביטחון לשורת נושאים חלקם מעניינים יותר, חלקם מעניינים פחות. אבל כותרת שאותי עניינה במיוחד וצדה את אזניי אחרי ששמעתי באוטובוס, כמובן, עסקה במרכוזם (להלן: שמאל מלא- מלא) של חברי מפלגתו החדשים, גדעון סער וזאב אלקין. שלא לדבר על מתן כהנא, שכלל לא הוזכר בשאלה הזו.

שר הביטחון נשאל בנוגע לחברי מפלגתו שתומכים ברעיון ההתיישבות בצפון השומרון, כמו סער ואלקין. אלקין אפילו הצביע בעד ביטול החוק, אבל גנץ לא התבלבל וחזר על תשובתו פעמיים: "הם נעו למרכז. זה מה שסיכמנו אני המרכז ואני המושך. אנשים באים איתי. אנחנו הולכים לממלכתי-מרכזי שרואה צרכים לאומיים".

לגנץ מותר לומר את אשר על ליבו. כבר שנים שהוא חולים על ראשות הממשלה, ואחרי כהונת בנט, הוא מצפה לאקזיט שיזניק את מניותיו ויאפשר לו גם כן להיכנס בדלת הראשית של משרד ראש הממשלה ולא כמוזמן. זו הסיבה שגנץ מדבר שמאלה ועושה שמאלה, מתוך מחשבה שזו הדרך שתסלול לו את הדרך ללשכה המרופדת.

הבעיה האמיתית היא עם סער, אלקין ואולי גם כהנא. נתחיל דווקא מהאחרון. כהנא, טייס מוערך, נכנס לפוליטיקה כחלק מהימין החדש. בהמשך הצטרף לימינה ונחשב לאחד מהפוליטיקאים הבולטים בציונות הדתית. במשך השנים הקצרות שבהן כהנא בפוליטיקה, הוא הספיק לבלוט כאחת הדמויות המשמעותיות בימין, אבל מאז שהצטרף כשולייתו של אייזנקוט למחנה הממלכתי, משום מה הימין שבתוכו נדם. לא תשמעו ממנו מילת ביקורת על יו"ר מפלגתו, גם לא על אייזנקוט משריינו, זאת למרות שיש יותר מסיבה אחת לעמוד לגורלם של המתיישבים ולנקוט בעמדות ימין. אבל כהנא, בלע את לשונו.

במשך השנים, גדעון סער וזאב אלקין, נחשבו לניציים במיוחד בעמדתם המדינית. סער התפאר פעם אחר פעם בכך שנתניהו הצביע בעד ההתנתקות, בזמן שהוא התנגד נחרצות. גם אלקין הכריז על עצמו כאיש ימין, גם בימים האחרונים ממש. אבל משום מה כשגנץ מדבר ועושה שמאל, השניים האלו שותקים.

אבל לא רק כשגנץ עושה שמאל הם שותקים, אלא גם כשגנץ מבהיר שחור על גבי צהוב, כי השניים כבר לא ממש ימין, השתיקה הזו נמשכת והיא רועמת יותר מיד. לא הייתי מצפה מהשניים לצאת למתקפה נגד יושב הראש שלהם, אבל אם לכל פוליטיקאי יש דרכים משלו להבהיר עד כמה אין דעתו נוחה מאמירה כזו או אחרת, גם לסער ואלקין יש דרך לעשות זאת, אבל הם מעדיפים לשתוק.

"אני איש ימין – לא ויתרתי על אף אחת מעמדותיי והוכחתי זאת בממשלה האחרונה" אמר סער רק לאחר החיבור עם גנץ. עכשיו, כשגנץ מבהיר שסער כבר לא ימין, האחרון פשוט שותק. לא מגיב וכך גם אלקין. מי שהיה אחד מיוזמי חוק הלאום, מי שהצביע בעד ביטול ההתנקות, ובמשך השנים רשם על שמו לא מעט פעולות ימין, עכשיו כשמגדירים אותו כאיש מרכז, הוא פשוט מעדיף להמשיך בשלו, כאילו כלום לא נאמר. מעדיפים לא להזדעק, לא להגן על השם שקנו לעצמם ביושר, במשך השנים שלהם בפוליטיקה.

בשנים עברו, רבים בציבור המסורתי, היו מכתירים את עצמם כ-"דתי בלב", כל אימת שהיו פוגשים רב, או חובש כיפה שחורה. עכשיו זה נראה, שיש ימין בלב, רק השאלה היא אם יש לב.

אם יש מי שצריך לסכם את עמדתו של אלקין ואת השינוי שחל בו, הרי שמי שהיה מקורב לנתניהו, שותף בכיר לפעלוליו, יודע יותר טוב מאחרים, להגדיר את הבעיה. "אין להם אידיאולוגיה – הכל מסתכם בשאלה האם זה טוב או רע לנתניהו" אמר אלקין בראיון לאולפן ווינט פחות מיממה לאחר שהחוק לפיזור הכנסת אושר בקריאה ראשונה.

האמת היא שבראיון ההוא, אלקין דיבר על אנשי הליכוד, אבל כנראה ש-"אין אדם מדבר, אלא מהרהורי ליבו" תקף גם הפעם. אין אידיאולוגיה, הכל מסתכם בשאלה האם זה טוב או רע לנתניהו, ובשל כך, גם סער וגם אלקין מוכנים לשבור שמאלה את כל ההגה.