הזדמנות שאסור להחמיץ / יוחאי דנינו על הבעיות במו"מ הקואליציוני

זו הייתה אמורה להיות מלאכת הרכבת הממשלה הקלה ביותר, מבין אלו שהוטלו על בנימין נתניהו. הדרישות ידועות מראש, התפקידים גם הם לא בשמיים, הפערים אינם גדולים ונותר רק לסכם את סדרי הישיבה בשולחן הממשלה.

אבל כמו תמיד אצל נתניהו חייב להיות משהו שהשתבש. בפעמים קודמות זה השתבש עד כדי החזרת המנדט בפחי נפש, ועכשיו עוד יום חלף בדרך להרכבת הממשלה, ומאומה לא התחדש בו. לא רק זה, אלא אפילו להיפך. הטונים הצורמים של גורמים בליכוד נגד סמוטריץ' וסמוטריץ' נגד הליכוד, נשמעים למרחוק ובין לבין יש גם תופינים בדמות המפלגות החרדיות שלא מבינים על איזה משא ומתן מדובר, אם בליכוד בקושי מקיימים ישיבות ודיונים של צוותי המשא ומתן.

בניגוד לממשלות קודמות, שצוותי המשא ומתן הממונים על הקמתן היו נועדים מבוקר עד ערב, לפעמים אפילו עד שעות הלילה הקטנות, הפעם נראה שבליכוד לא ממהרים לשום מקום. על פי הלו"ז שנקבע מראש, לכל מפלגה מקצים שעה לצוותי המשא ומתן, והמשך כבר יבוא בפעם אחרת.

ובינתיים, בין לבין, לפחות משהו אחד קורה: גזרת סמוטריץ' – נתניהו מתחממת. בליכוד תוקפים את יושב ראש הציונות הדתית בגין דרישותיו לקבל את אחד משני המשרדים הגדולים, האוצר או הביטחון, וטוענים כי אין כל סיבה להיעתר לבקשותיו. חברי הכנסת כבר קיבלו דף מסרים ובראיונות לכלי התקשורת אמנם נזהרים בכבודו, אך מסבירים מדוע תיק הביטחון צריך להגיע למפלגת הליכוד.

מנגד, סמוטריץ' שרואה את התבהלה שאוחזת את אנשי נתניהו לא ממש מתרגש, אלא להיפך. בדיוק מהסיבות שבהן מודאגים בליכוד מהאפשרות שסמוטריץ' יהפוך לשר ביטחון או אוצר, סמוטריץ' מתעקש על התיקים הללו. כשר אוצר יוכל סמוטריץ' לתקצב את מה שחשוב לו, לקדם מדיניות ימין ובעיקר לשלוט במשרדי הממשלה השונים באמצעות התקציב. אם ייקח את תיק הביטחון שעליו הוא מדבר כעת, הסמכויות יהיו אפילו רבות יותר בכל הנוגע להתיישבות. על פיו יישק דבר. ברצותו יפרקו את המנהל האזרחי וברצותו יקפיאו את מעמדו. ברצותו יקדמו ישרות אלפי יחידות דיור וברצותו יוקצו עשרות פקחים למאבק בבנייה פלסטינית בלתי חוקית בשטחי c.

המאבק בין נתניהו לסמוטיץ' הוא לא אישי, אין לו בעיה עם סמוטריץ' האיש ואין לחסידיו בעיה עם המפלגה. הבעיה שלו היא מגזרית. בעבר אמר נתניהו שלציונות הדתית לב גדול, אבל מוח קטן. מבחינתו, רק הוא איש האשכולות וכולם אמורים לסור למרותו. הבעיה היא שסמוטריץ' לא מוכן לקבל זאת ומבחינתו, מה שהיה, לא יהיה עוד. ההישג בפירוק הממשלה נרשם על שמו, ההישג בהבאת המנדט ה-61 נרשם על שם מפלגתו ואין כל סיבה שהוא לא יהיה שותף בכיר, יקבל את התפקיד שהולם אותו ויממש את תביעותיו ואת מדיניותו. אין סיבה שסמוטריץ' יישאר מאחור.

אבל בינתיים, נכון לשעת כתיבת השורות, סמוטריץ' לא לבד. מלבד השותף – יו"ר עוצמה יהודית חבר הכנסת איתמר בן גביר – שהפך ל'מבוגר אחראי' בעת האחרונה, גם ביהדות התורה לא מוכנים להפקיר את סמוטריץ'. במפלגה החרדית אשכנזית מבינים היטב שאם הפעם סמוטריץ' על חבל הגרדום, ייתכן ובפעם הבאה דווקא הם שיהיו באותו מקום.

במשך השנים נחשבו רבים מראשי מפלגות הציונות הדתית כלעומתיים למפלגות החרדיות. אפילו כאלו שהיו עם כיפות גדולות, לא ממש אהדו את המפלגות החרדיות ובעת הצורך לא היססו לעגל פינות וגם להותיר את החרדים הרחק ממוקדי ההשפעה.

הטראומה על ההרחקה ממוקדי ההשפעה, היא לא רק בשל התפקידים, אלא בעיקר מפני ההשלכות. השלכות של פגיעה בעולם התורה, פגיעה במשפחות האברכים ופגיעה במעוטי יכולת. הקדנציה החולפת הותירה לא מעט משקעים במפלגות החרדיות, שטרם התאוששו מברית האחים של בנט ולפיד ב-2013, או מוקדם יותר בממשלת שינוי-מפד"ל, כך שרק לחשוב על חזרה לשם בעוד זמן מה, מעוררת בהם חלחלה.

החיבור בין המפלגות החרדיות למפלגת 'הציונות הדתית' הוא לא פשוט בעיניים חרדיות, אבל בשונה מהראשים האחרים שקמו למפד"ל על גלגוליה, סמוטריץ' מאגף את המפלגות החרדיות לא מעט. הוא עשה זאת במאבק על השבת, והוא עושה זאת במאבק על רפורמת הכשרות, חוק הגיור ומאבקים נוספים. סמוטריץ' הוא לא רק ימין לימין, אלא גם שותף שווה בכל הדאגה לפתרונות על פי ההלכה.

השינוי הזה במפלגת הציונות הדתית, מייצר הזדמנות המאפשרת למפלגות החרדיות להקים ברית חדשה, ברית האחים, אך הפעם בצד הנכון.

ביהדות התורה, שחשים בעצמם את כפיות הטובה מצד אנשי הליכוד ומועמדה לראשות הממשלה, שחוזרים בהם מסיכום אחר סיכום, אומרים כבר בפה מלא שלא ייכנסו לממשלה בלי סמוטריץ', אבל משום מה דווקא בש"ס מתעלמים ואולי אפילו נהנים מכך. דרעי שמעולם לא חשב לדרוש את נשרד האוצר, נענה לדרישתו של נתניהו והצהיר על הדרישה הזו כדי להתנגח בסמוטריץ'. עכשיו הירידה מהעץ היא כבר מסובכת.

הבעיה של דרעי וש"ס היא עמוקה יותר. בשנים האחרונות מרבים במפלגה להציג את דרעי כ-'מבוגר האחראי' זה שעל פיו יישק דבר, חורץ הגורלות ומי ששותף לכל ההכרעות. הפעם, כשהממשלה הייתה נראית בהישג יד, שכרון הכח היה גדול מדי ודרעי העדיף לזנוח את כולם, ולהעניק גיבוי לנתניהו. דרעי שהבטיח רק בערב הבחירות, שסמוטריץ' ובן גביר יהיו בממשלה, ובלעדיהם לא תוקם ממשלה, דרעי שהבטיח שלמספר המנדטים אין משמעות, פתאום לא ממש עומד בהבטחות שלו, ופתאום גם הוא מתבצר היכן שלא היה צריך.

בליכוד טרם הבינו שסמוטריץ' הוא לא נתניהו, אולי אפילו ההיפך המוחלט. לא לחיץ, לא מתנדנד, ולא ממש מתרגש מכמה כותרות או איומים. בפעם שעברה, כשרע"מ הסכימה להשלים את הרוב הדרוש להקמת ממשלת ימין, סמוטריץ' הוכיח לליכוד שהוא יודע לעמוד על שלו. גם ההבטחה "למחוק אותו" או שהוא "יתחרט על כך" לא ממש עזרה וסמוטריץ' נותר איתן בדעתו. הפעם, אין סיבה לחשוב שזה ישתנה.

אחרי מלחמת ששת הימים, כשהייתה הזדמנות פז לטהר את בית אלוקינו מהשועלים שהילכו בו, משה דיין רדף אחרי הוואקף. אחרי המהפך בשנת 77, כשהייתה הזדמנות לימין לשלוט, התברר שהימין פשוט מפחד. מאז, לא היו ממש הזדמנויות, אבל תוצאות הבחירות הנוכחיות העניקו הזדמנות שכזו. כעת השאלה האם הימין יחמיץ גם הפעם את ההזדמנות, או שלשם שינוי הוא אכן יחל לשלוט ולא רק בתארי הכבוד.

סמוטריץ' מבין זאת, והוא מבקש לשנות את המשוואה, ולגרום לכך שהימין יחל לשלוט פשוטו כמשמעו. עכשיו זו ההזדמנות של המפלגות החרדיות לקפוץ על הגל ולייצר הזדמנות משלהם. בינתיים יהדות התורה עשתה זאת, וש"ס עוד נותרה מאחור. אם היא לא תצטרף, הימין כולו והחרדים בפרט עלולים לשלם על כך. גם בהווה, אך לא פחות מכך, גם בעתיד.

חיבוק לסמוטריץ' לעומת זאת, וההתעקשות על כבודו ומילוי דרישותיו, הן לא רק עבור סמוטריץ', אלא חשובות עבור כולנו.