חג חנוכה הוא חג הניסים, אבל ניסים מתרחשים מדי יום. למעשה אין הורה שלא חווה לפחות פעם בחייו נס גלוי כאשר הילד שלו היה בסכנה וניצל בנס. סכנות נמצאות בכל מקום, סכנה יכולה להסתתר בדלי ספונג'ה תמים שנמצא באמצע הבית והתינוק נופל לתוכו, או במיחם השבת שילד צעיר מגיע אליו ונכווה קשות. הסכנה לנפילה מגובה יכולה להיות טמונה בגן השעשועים וסכנות רבות נמצאות כמובן גם בכביש.
לצערנו, לא תמיד זה מסתיים בנס ויותר מדי ילדים נפגעים. מי שעוקב אחר החדשות, מבחין בכמות נכבדה יחסית של תאונות בקרב ילדים חרדים. רק בשנה האחרונה שמענו על ילד שנהרג בתאונה דרכים בבית שמש, פעוט שטבע בבריכה בצפת, ילד שנספה בשריפה איומה בירושלים, תינוק שנשכח ברכב באליקים ועוד כהנה וכהנה אסונות שמקורם בחברה החרדית. בחמש השנים האחרונות נהרגו 111 ילדים מהחברה החרדית בתאונות, שאת רובן ניתן היה למנוע.
הנתונים מראים לנו שילדים חרדים נמצאים בסיכון יתר לתאונות ביחס לילדים יהודים שאינם חרדים. איך יכול להיות שדווקא בחברה החרדית, המקדשת כל כך את ערך החיים, זהו המצב? המשפחה החרדית לרוב ברוכת ילדים, ועם זאת לצד השמחה שמביא עמו כל ילד וילדה כך גם קשה יותר לחלק את תשומת לב ההורים בין כולם.
המשימה אינה פשוטה, והנתונים מדאיגים, אך הבשורה הטובה היא שיש מה לעשות. תאונות אינן גזירת גורל ולא לחינם ניתן לנו הציווי "ונִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם". לכל אחד מאתנו האחריות להכיר בסכנות ולאמץ הרגלי התנהגות בטוחה בתוך ביתו ומשפחתו. עלינו להרחיק מהילדים גישה למיחם בשבת, להקפיד לשמור חומרי ניקוי ותרופות בארון גבוה או נעול, להשתמש רק באמצעי חימום בטוחים ולוודא שכל הילדים יוצאים מהרכב בכל נסיעה. כל אלו חשובים, אבל זה לא מספיק כדי לעשות שינוי עמוק ומשמעותי.
אז כיצד משנים את המציאות העגומה?
לארגון בטרם יש ניסיון עשיר בשינוי מציאות. שיטת הפעולה שלנו משלבת פעילות מוכחת הכוללת פיתוח תוכניות מותאמות תרבותית לצד הדרכה, הסברה ממוקדת, מחקר ושינוי מדיניות.
בממשלה החדשה יש לנציגי החברה החרדית משקל משמעותי שיכול להביא למהפך של ממש גם ביחס לבטיחות הילדים החרדית. חברי הכנסת החרדים מחויבים לבטיחות ילדים, ואנו פוגשים אותם בדיונים בכנסת ופעילות הפרלמנטרית זועקים יחד אתנו את זעקת הילדים. כעת בכוחם להעלות את הנושא על סדר היום של הממשלה, לגייס תקציבים ושותפים ולפעול יחד להצלת חיים, שהרי ידוע כי כל המציל נפש מישראל, כאילו הציל עולם ומלואו.
הכותבת היא מנכ"לית ארגון בטרם לבטיחות ילדים
האם זה מגובה באיזה מחקר או תחושת בטן של הכותב שילדים חרדים נפגעים יותר
זה מגובה במחקרים.
ילדים חרדים ( בנים) נפגעים יותר מהאוכלוסייה הכללית. ופחות מאוכלוסייה ערבית.
לצערי מסכים עם הכותבת . כנהג ואני מאמין שכל נהג יאמר זאת . זה פחד לנהוג בשכונות החרדיות . ילדים ומבוגרים קופצים לכביש בלי להסתכל כלל לכביש . הופכים את הכבישים למדרחוב עם עגלות ועם ילדים קטנים באמצע הכביש . לא פעם ולא פעמיים כמעט ופגעתי בהולכי רגל חרדים שקפצו או ירדו לכביש בלי שימת לב . הלוואי ויהיה שינוי בתרבות הזהירות בדרכים
כתבה כואבת, אך בראש ובראשונה יש לשים את האצבע המאשימה על התשתיות הלקויות בערים החרדיות, ישנם רשויות כמו ב"ב שמתמודדות עם כבישים ורחובות שנבנו לפני יותר ממאה שנה ומלכתחילה לא צפו את ריבוי הרכבים והתושבים שם, אך בערים חדשות כמו מודיעין עילית וכדו' שנבנו לפני שנים מועטות ומתעלמים מדרישות התכנון והבטיחות ומצפים לניסים… – יש בזה פשיעה של ממש.
כשהרשויות של המדינה יתחילו להתייחס לחיים של הילד החרדי כחיי החילוני, ויהיו מדרכות, כבישים, רוחב מתאים לכמות התנועה, מעברי חציה, ותוספת כבישים להכיל את עומס התחבורה הציבורית בשכונות החרדיות המפוצצות באדם, פי כמה וכמה בשכונה חילונית, או אז תהיה שינויים בניתונים הנוראים שהצגת כאן. אולי הכותבת הייתה עושה משהו מועיל יותר אם היא הייתה מפרסמת כמה השקעה בשתיות לנפש יש לילד חרדי לעומת ילד חילוני ושם תמצא התשובה לשאלה בכותרת.
הכי קל וזמין להאשים את הקרבן.
האם בדקתם את יחסיות כמות ילדים חרדים לעומת אלו מהציבור הכללי???
אהה הבנתי..לכן החיים שלהם שווים פחות.
אתה גאון עם שלשה סימני שאלה.
טענת טיעון חילוני אניטשמי קלאסי
שלי הוא של בת…
א. איני אנטישמית ואל תגיב לעולם בלי לחשוב….- חיים של כל ילד חשובים בעיני מאד !!! גם של מי שלא זוכה עדיין לשמור מצוות וגם של כאלו שלא זכו להיוולד יהודים.
ב. אני חרדית וגאה להשתייך לציבור הזה- אבל אם יש יותר ילדים במציאות … אז באותו יחס עלולות להיות תאונות.
ג. בגורמים לתאונות יש לטפל בלי קשר למי נפגע יותר.
סליחה, קבלי התנצלותי, באמת לא ירדתי לסוף כוונתך.
אכן יש יותר ילדים, ובנוסף גם הרבה יותר צפיפות אכלוסיה אצלנו, ולכן יש יותר מקרים של פגיעות בדרכים.
המחדל והפשע הוא שאין השקעה בתשתיות בערים ובשכונות החרדיות כמו בשאר הארץ. אפשר לראות את ההבדל בין השכונות והערים באופן ברור. אני מאשים את ראשי הערים והחכי"ם שלנו שדואגים לתקציבים למוסדות וג'ובים, אבל לא לבטיחות הילדים והמבוגרים שלנו במרחב הציבורי. אפילו דבר בסיסי כמו תחבורה ציבורית שקורסת בשכונות שלנו, או לכותל למשל, אין טיפול ולא עולה על השולחן.
צריך השקעה רצינית בנושא הזה אבל משום מה זה לא טופס מקום חשוב.