השתמש וזרוק: אמסלם מאוכזב ונתניהו ישלם את המחיר עם ריבית / אבי מוסקוב

נתניהו היה בדילמה גדולה במהלך השבועות האחרונים, בנוגע למינוי ולתפקיד אותו יש לתת לדודי אמסלם. מצד אחד האחרון שהגיע למקום החמישי והמכובד בפריימריז היה נאמן ליו"ר מפלגת הליכוד בצורה כמעט אובססיבית, אמסלם חירף את נפשו למען נתניהו והגן עליו מפני מתקפות התקשורת, משכך היה ראוי לתגמל ולמנותו לתפקיד בכיר בממשלה.

מן הצד השני, חשב נתניהו, הנזקים שאמסלם עשוי לעשות בתפקיד עלולים לגבות ממנו באופן אישי וממפלגת הליכוד מחיר כבד מדי. אמסלם דרש שני תפקידים רגישים ביותר – משרד המשפטים או יו"ר הכנסת. יו"ר הכנסת הוא תפקיד ממלכתי (עד מינוי של הבריון השכונתי מיקי לוי), האמון על כל מהלך כנסת ישראל, ונחשב לאחד משבעת סמלי השלטון ודודי אמסלם לא מכיר במושג "ממלכתיות", לטוב ולמוטב. הוא מתלהם ואומר בקול את מה שכולם חושבים. די לי לנו בהתבטאותו מעל דוכן המליאה כשאמר שנשיאת ביהמ"ש העליון "שיכורה", כדי להוכיח עד כמה הממלכתיות היא ממנו והלאה.

לאורך הימים באופוזיציה, אמסלם ייחל ליום שבו הוא ישב על כסאו של לוי. פעם אחת לפחות הוא איים עליו מעל דוכן הנואמים ש"אני אעשה לך בדיוק את מה שאתה עשית לנו". אך אמסלם אינו יכול להיות ממלכתי. הוא פוליטיקאי לא שגרתי – הוא אותנטי ואינו משחק את המשחק הפוליטי המלוכלך והצבוע. זאת הסיבה איפה שנתניהו סיכל את מינויו ליו"ר הכנסת. הנזקים בכסא היו"ר עלולים לעלות לליכוד ביוקר.

את תפקיד שר המשפטים, נתניהו גם לא יכול היה לתת לאמסלם מבחינתו משום שנתניהו אינו מעוניין לפתוח במלחמה עם הפרקליטות ובתי המשפט. גם אם הוא מעוניין להחיל רפורמות במערכת המשפט הן לא יהיו מרחיקות לכת ובוודאי שלא בצורה מתלהמת ומלחמתית. אך אמסלם לפעמים חש שהוא עצמו זה שעומד למשפט במקום נתניהו. היחס שלו כלפי רשויות החוק, השופטים, המשטרה והייעוץ המשפטי הפך לשנאה של ממש. הוא רואה בהם איום ממשי על המדינה ועל הדמוקרטיה. הפרקליטות מבחינתו הפכה ליחידה התופרת תיקים לפי מידותיהם של הפוליטיקאים.

נתניהו שפוחד מאוד מהפרקליטות, גם כיום שלכאורה כבר אין לו מה להפסיד, יודע כי מינוי אמסלם לתפקיד שר המשפטים היינו הכרזת מלחמה נגד מערכת המשפט. משום שכאמור אמסלם לא יתייפייף ולא יתיישר לחליל חנפני המערכת. אמסלם יאבק את כלות הנשמה בפרקליטות החולה, בשלטון הבג"ץ ובמערכת המשפט בכלל.

עם זאת, ולמרות ההיגיון באי מינויו של אמסלם לתפקידים הבכירים, מדובר במהלך קלאסי של כפיות טובה של נתניהו ששיטת "השתמש וזרוק" היא נר לרגליו ומובילה את דרך חייו. לאחר הפגישה שלשום עם נתניהו, אמסלם לא יכול היה להסתיר את אכזבתו. "‏אהיה בסוף ח"כ מן המניין – ‏כפי שהתחייבתי מראש", הבהיר אמסלם. "‏זה לצערי המחיר שמשלמים על נאמנות ועמידה בעקרונות. ‏אשרת את מצביעי הליכוד ותושבי ישראל מהכנסת – ‏במסירות, נאמנות ובאהבה, כהרגלי בקודש"' , הוסיף במרמור.

נתניהו בטבעו וכדרך פוליטית ארוכת שנים אינו חושב לטווח ארוך. מבחינתו, כעת אמסלם אינו ראוי לתפקידים אותם חשק ולכן לא יקבלם. אך במהרה יגלה כי מדובר בטעות פוליטית מרה. די לנו לראות כעת את מופעיו של דוד ביטן שהפך בעקבות כך לאהוד התקשורת כשתוקף את יו"ר הליכוד בצורה שגם ביש עתיד מקנאים ברטוריקה הקשה. ביטן מאוכזב וממורמר ואלו התוצאות. כעת לנתניהו הדבר אינו מפריע משום שכל עוד הוא נמצא באופוזיציה מרמורו של ביטן אינו בא לידי ביטוי במעשים, רק בדיבורים. אך כשתקום הממשלה ביטן כמו גם דוד אמסלם המאוכזב עשויים לתקוע מקלות בכל מהלך קואליציוני ויהפכו את חיי הקואליציה לסיוט מתמשך.

נתניהו צריך לזכור שאמסלם וביטן הם החברים הכי קרובים בליכוד. סיכויים כעת להתאחד ולהפוך למרדני הליכוד גובר מאוד לאחר אי מינויו של אמסלם. אל הצמד עלולים גם להצטרף מאוכזבים נוספים כשיגלו את תפקידם או אי תפקידם בממשלה הנכנסת. בקיצור, אם נתניהו חשב שממתינים לו 4 שנים של ממשלת חלומות ושקט נפשי, מהר מאוד יגלה כי עליו להתמודד עם ח"כים סוררים מרשימתו, שבצדק מאוכזבים.