הפגנת עשרות האלפים מול הכנסת בירושלים, לא רק שלא מיתה את עצמה, אלא גם התיאבון שבא בעקבותיה, נותר גדול מתמיד. "מארגני המחאות הודיעו על הפגנות שיערכו בהמשך השבוע, זאת לאור העובדה שוועדת חוקה והכנסת ממשיכות לדרוס את הדמוקרטיה". נכתב בהודעה שפרסמו אתמול. "המארגנים הודיעו כי המחאות ההשבתות ושיתוק התנועה במדינה רק יחריפו עד לגניזה מוחלטת של התכנית להחרבת הדמוקרטיה הישראלית" נכתב באותה הודעה.
ההודעה הזו לא מגיעה בחלל ריק. המוחים נגד הרפורמה המשפטית, וכהונתו של נתניהו כראש ממשלה, כבר השביתו השבוע עסקים רבים ברחבי המדינה ואפילו תקעו את כביש 1 שנחסם לתנועה למשך זמן מה. עכשיו הם מזהירים את כולם מהסלמה בהפגנות.
ההשתתפות בהפגנות בשמאל הישראלי, כמעט הפכה לחובה. אנשי ימין מספרים כיצד הם נאלצים לצאת בניגוד לרצונם להפגנות, רק כדי לא להיות מסומנים, וההתגייסות של כל ארגוני השמאל, רק ראויה להערכה.
במדינה דמוקרטית, הפגנות הן אבן יסוד. לא חייבים להסכים איתם, גם לא חייבים להפגין יחד איתם, אבל הפגנות הן חלק מדמוקרטיה. אפילו נשמת אפה. בישראל מבינים זאת היטב, המשטרה מגלה איפוק רב בהפגנות, ואפילו חסימת עורק התחבורה הגדול בישראל, עוברת ללא כל התערבות משטרתית.
אבל לא אצל כולם זה עובד כך. בעוד הסולידריות בתקשורת נוטפת והופכת לדביקה כשמדובר בהפגנות השמאל ואלו שיושבים על כס המגישים והפרשנים הופכים לדוברי ההפגנות שלא מטעם, עד כדי איבוד כל נורמה עיתונאית, כשמדובר בזרם אחר שמפגין הכל מתבלבל.
משום מה כשמדובר בהפגנות של אלו שמבקשים לחקור את מותו של אהוביה סנדק ז"ל, התקשורת לא מגלה לכך סובלנות, בטח ובטח לא המשטרה שכמעט ששה אלי קרב. המכת"זיות עומדות הכן מבעוד מועד, האלות כבר שלופות והיד על האזיקים קלה מתמיד.
גם בקרב הציבור החרדי יש כאלו שמוחים לא אחת, על דברים שחשוב להם. נכון, המוחים אינם נמנים על המיינסטרים החרדי, אבל כשהם מוחים, שערי הגהינם נפתחים. בתקשורת –גם החרדית – יש מי שדואג להסביר עד כמה מדובר ב-'חילול השם' בכך שיש כאלו שאולי יפסידו את הטיסה שנקבעה להם, ועכשיו לא יוכלו להגיע בגלל חסימת הכביש. שלא לדבר על האמבולנס שרח"ל לא יכול לעבור למרכז הרפואי בעיר הסמוכה, כאילו שאמבולנסים וטיסות יודעים להבחין בין מפגינים למפגינים.
גם המשטרה לא טומנת את ידה בצלחת ומשתמשת בכל הכלים שעומדים לרשותה, כדי למנוע את המחאה. אוטובוסים המסיעים את המפגינים נעצרים עוד בדרכם, הפרשים צוהלים יותר מהסוסים והשמחה רבה גם כשלא מדובר בפסח. רק אחרי האלימות המשטרתית המזעזעת שנמצאת כמעט בכל הפגנת חרדים, או מתנחלים, יש מי שמבקש מהמשטרה לחשב מסלול מחדש.
ההפגנות ההמוניות של השמאל הישראלי מוכיחות שכשהמשטרה רוצה, היא יודעת לא להיות אלימה. באורח פלא, זה קורה כמובן רק בהפגנות שמאל, אבל לא רק המשטרה היא הנושא, אלא גם אלו שבתוכנו.
לא מעט קולות מתוך המגזר מוציאים את דיבתם של המפגינים רעה וישנם כאלו שאפילו איימו לירות בהם בנשק חם, לו יפלו בידיהם. אבל כשמדובר במפגינים מהשמאל, קולם של המוחים לא נשמע. פתאום לא מפריע להם שהכבישים חסומים, פתאום אין פיקוח נפש. הם אמנם לא יוצאים למחות, אבל הם גם לא מגנים.
את הזכות להפגין אין צורך להגביל, בטח לא מול ממשלה שיש בידיה לא מעט כוח ולמפגינים כל שנותר זה רק להפגין, אבל הזכות הזו לא שמורה רק לפריבילגים מקפלן או מגן הוורדים, אלא לכולם. לא ייתכן שבכל פעם שקבוצות יצאו להפגין, יקום קול זעקה, אבל כשמדובר במחנה השמאל, להם הכל יהיה מותר.
ההפגנות הן חשובות בדמוקרטיה, אבל גם השוויון. אם להם מותר להפגין, ואם את ההפגנות שלהם גם הציבור החרדי מכיל, אין סיבה שהפגנות של חלקים מהציבור החרדי, יזכו לגינויים נחרצים, כאילו סוף העולם כאן. מה שמותר להם, מותר גם לאחרים.
כתבה כל כך נכונה ומדוייקת.