חודשיים בלבד חלפו מאז השבעת הממשלה ודומה כי חבלי הלידה של הממשלה שהלכו והסתבכו, הותירו את חותמם על התנהלות הממשלה והיא תתפרק מוקדם הרבה יותר מהצפוי.
עם השבעת הממשלה, הבטיחו ראשיה ארבע שנים של יציבות פוליטית, אבל בעוד כולם מדברים בימים האחרונים על המצב הביטחוני הרעוע, ועל ממשלה שאמורה להתנהל כממשלת ימין מלא-מלא ומשום מה לא עושה זאת, אמש נפלה הלבנה הראשונה בחומה, כשיושב ראש מפלגת 'נעם' חבר הכנסת אבי מעוז הודיע על התפטרותו מהממשלה.
ההחלטה של אבי מעוז לא מגיעה מהשפה ולחוץ, היא גם לא מגיעה בשל הרקע הביטחוני, אלא בזכות מה שנתניהו היה טוב בו כל השנים: הפרת ההסכמים. מעוז שיגר לנתניהו מכתב התפטרות מאופק, אך מלא בביקורת.
אבי מעוז, אחד שראה דבר או שניים בחייו, ששמר על ציר פתוח עם נתניהו, גם כשחבריו בציונות הדתית סמוטריץ' ובן גביר הערימו קשיים, הוא הראשון לחתוך את החבל, אחרי שכשל כח הסבל. מעוז שהצהיר שוב ושוב כי הוא בא לשנות את מצב הזהות היהודית במדינה, השיג הסכמים קואליציוניים שלא היו מביישים גם מפלגה של 11 מנדטים, במבחן התוצאה, כשהוא אפילו לא חבר כנסת, גילה שוקת שבורה.
לא מכבר הגישה המדינה את עמדתה לבג"צ בנושא הכותל. שם הבין מעוז כי נתניהו לא רק שמתנהל בעצלתיים, אלא גם מסרב לקיים את ההסכמים עימו. אם בתחילה מעוז חשב שהזמן יעשה את שלו, ומדובר רק בעיכובים בשל בעיות הבראשית, עמדת המדינה שהוגשה בניגוד לסיכומים עם מעוז ובניגוד להסכמים הקואליציוניים, הדליקו לו נורה אדומה, אבל לנתניהו זה לא הפריע. גם סאגת הקמת הרשות לזהות יהודית, שבאמצעותה אמור מעוז לתכלל לא מעט שינויים שהוסכמו בהרכבת הממשלה וטרם הוקמה גם חודשיים אחרי הרכבת הממשלה, גרמו לו להבין שאין לו מה לעשות בממשלה.
שישים וארבעה המנדטים שבחרו במפלגות הימין, דרשו בבחירות שינוי מערכתי אצל נתניהו. שינוי כלפי מערכת המשפט, שינוי במצב הביטחוני ושינוי גם במצב היהודי. בינתיים המצב הביטחוני לא משהו, הרפורמה המשפטית מתקדמת לא בגלל נתניהו, אלא דווקא למורת רוחו, והזהות היהודית? אחרונה בסדרי העדיפויות שלו.
יש שיאמרו שהתפטרותו של אבי מעוז מהממשלה, היא ברכה עבור נתניהו, אבל האמת היא שמדובר בתחילת ההתפוררות של ממשלת נתניהו. אם מישהו דמיין שההפגנות על המחאה המשפטית יכריעו את עתידה, דווקא שאלת הזהות היהודית והמצב הביטחוני הם אלו שמאיימים באמת על שלמותה.
עם הרכבת הממשלה, והרבה לפני שהוצגה הרפורמה המשפטית, הרוחות באופוזיציה סערו. על המוקד היה מינויו של מעוז לממונה על היחידה לתכנים חיצוניים במשרד החינוך. מה לא אמרו על המינוי, הכותרות בארץ ובעולם כבר דיברו על חושך ואפילה ועל קץ הדמוקרטיה. מאז כמובן זרמו הרבה מים בנהר וסערת מעוז נשכחה.
למרות זאת ועל אף הזמן הרב שחלף, ועל אף שזעקות השבר בנושא נדמו, המינהלת שהייתה אמורה לקום תחת מעוז לא הוקמה, והיחידה שהועברה רשמית לסמכותו, נותרה בפועל ללא יכולת לבצע צעדים כלשהם, בין היתר בשל העובדה ששר החינוך מתכחש לה פעם אחר פעם.
ההתנהלות נגד מעוז נובעת גם בשל הפחד של נתניהו מההפגנות נגד הראשון והתדמית הציבורית שנבנתה למעוז שלא בצדק, אבל נתניהו מסרב להפנים דבר אחד: מעוז הוא רק התירוץ להפגנות נגד נתניהו והתירוצים מתחלפים כהרף עין. פעם זה בגלל מעוז, פעם זה בגלל יוקר המחיה, פעם זו הרפורמה המשפטית ופעם זה בגלל תג המחיר הכבד בחווארה.
השמאל חדור מטרה ברורה: להפיל את נתניהו בכל מחיר. ההתכחשות של נתניהו למעוז, לא תועיל לאחרון, וגם הוא יודע זאת. נתניהו גם יודע שאחרי שלבנה אחת נפלה, אבנים נוספות עשויות ליפול ותשאלו את חברי עוצמה יהודית, שכבר החרימו אתמול את ההצבעה במליאת הכנסת ואין שום סיבה שלא ינהגו כך שוב.
לנתניהו, לא טוב שמעוז יכהן כחבר כנסת. אמנם הממשלה נשענת על שישים וארבעה חברי כנסת והיא לא ממשלה שתלויה באצבע של מעוז, אבל כחבר כנסת, תהיה לה משקל משמעותי. זו הסיבה שעל אף שסביר להניח, שרבים מהליברלים בליכוד מחאו כפיים עם פרסומו של מכתב ההתפטרות ששיגר מעוז, נתניהו דווקא מיצר על כך, מתוך ידיעה שההתפטרות הזו לא תשרת אותו.
כן, הוא מסרב להפנים שלא מעוז הוא הבעיה, אלא דווקא הוא. אך הוא מבין היטב, שבפוליטיקה, כל זעזוע קטן, עשוי להביא לתוצאה שלא טובה מבחינתו ולכן לא מן הנמנע שבארבעים ושמונה השעות עד לכניסת ההתפטרות לתוקף, נתניהו יעשה הכל, כולל הכל, כדי להחזיר את מעוז למשרד ראש הממשלה. רק שהפעם הוא יצטרך לשלם במזומן. סולקי האשראי, כבר חסומים.
