אנחנו נמצאים בתקופה הזויה מבחינה פוליטית. יאיר לפיד, במסיבת עיתונאים שקיים הצהריים, מודיע ללא שום בושה כי מבחינתו חוק הגיוס החדש צריך להיכלל בדיוני ההידברות בין הקואליציה לאופוזיציה – שנערכים בתיווכו של הנשיא הרצוג. איזה מין דרישה זאת? למה שהקואליציה תצטרך לדון על העברת חוק כלשהו, לא משנה מה התוכן שלו, עם האופוזיציה?
הדרישה הזאת של לפיד אמורה לקומם כל מי שחושב שדמוקרטיה תלויה בפתק שתשלשלו לקלפי, ובתוצאות שיפורסמו על ידי ועדת הבחירות. כדי להבין עד כמה האמירה של יו"ר האופוזיציה היא מקוממת, הנה הציטוט המדויק מההצהרה שלו: "אם הממשלה תעביר חוק השתמטות לאומית במעמד צד אחד, נבטל אותו בהזדמנות הראשונה. מציע להכליל את חוק הגיוס בדיונים בבית הנשיא".
את הדרישה שלו לדון על חוק הגיוס בבית הנשיא, לפיד תולה בכך שהעברת חוק שכזה על ידי הקואליציה תהיה רק "במעמד צד אחד", ז"א התנגדות של האופוזיציה לחוק בהצבעה שתהיה במליאת הכנסת. תוצאות הבחירות ידועות לכולם – 64 לגוש הימין, 46 לגוש המרכז-שמאל ועשרה מנדטים למפלגות הערביות. לפיד למעשה רוצה להפוך את התוצאות. מעתה הקואליציה לא תשלוט בנעשה בכנסת אלא האופוזיציה.
רק לשם ההשוואה, הנה כמה דוגמאות מהתנהלות דורסנית של ממשלת המעבר בראשות יאיר לפיד, שכזכור כיהנה כאן שלושה חודשים בלבד: הרמטכ"ל הרצי הלוי מונה שבוע בלבד לפני הבחירות, בטענה של צורך ביטחוני למדינת ישראל. האם הקואליציה המפורקת של לפיד, שכבר הפסידה את הרוב של הכנסת, חשבה לעלות את ההצבעה למליאה או לקיים "הידברות" כלשהי עם האופוזיציה? (שהפכה בפועל לרוב בכנסת) ברור שלא.
מעמד החתימה על הסכם הגז עם לבנון, בממשלת המעבר של לפיד. צילום: פלאש 90
דוגמא נוספת: לראשונה מזה שנים רבות, מדינת ישראל חתמה עם מדינת אויב (בניגוד להסכמי אברהם שלא נחתמו עם מדינות שנלחמו בעבר נגד ישראל) על הסכם, ולא סתם הסכם אלא כזה שמעביר שטח של המדינה לידי האויב. אני מתכוון כמובן להסכם הגז עם לבנון, שאחד משרי הממשלה הודה בראיון באנגלית שהוא נחתם למעשה בין ישראל לחיזבאללה מאחר והיא שולטת דה-פקטו בלבנון. האם לפיד חשב לעלות להצבעה במליאה או לקיים "הידברות" עם האופוזיציה בנושא? התשובה ידועה.
כשלפיד נשאל על הביקורת שהופנתה נגדו, על אי הבאת ההסכם להצבעה במליאה, השיב כי "הצבענו בממשלה בעד הנחת ההסכם על שולחן הכנסת ללא הצבעה במליאה, כי זה הדבר הנכון לעשות. אנחנו צריכים להעביר את ההסכם הזה בזמן הזה. לא רציתי שזה יקרה בתקופת בחירות, אבל אנחנו צריכים להעביר אותו". צביעות מדהימה אצל לפיד, כשזה נוגע להצבעות שהוא צריך להעביר לבין הצבעות שהגוש השני צריך להעביר.
רק מחדד שוב. את ההצבעות האלו שממשלת נתניהו רוצה להעביר, חוק הגיוס לדוג', היא מעוניינת לעשות אחרי שזכתה ברוב ברור מצד הציבור בישראל, הקימה ממשלה ומנהלת הליך חוקי ותקני לחלוטין. מנגד, את 2 ההצבעות שהזכרתי מממשלת המעבר של לפיד, הן לא עלו כלל להצבעה בכנסת, לא נהנו מתמיכה של רוב הציבור בישראל – אלא רק במחטף שתורץ בשלל תירוצים והסברים.
אבל מאיפה בכלל הגיע הרעיון הזה ללפיד? מאותו חטא של שיחות ההידברות על הרפורמה המשפטית. כן, חטא. אם ההצהרה של שר המשפטים לוין לפני כשלושה חודשים על הרפורמה הייתה לפי קווי היסוד של הממשלה, אז אין שום סיבה שישנו את הרפורמה. ואם הקואליציה ראתה את ההפגנות, החליטה שהיא רוצה לבצע שינויים כדי לנסות שהרפורמה תתקבל בכמה שיותר קהלים בישראל – אז אדרבה תתכבד, תכנס את כל ראשי הקואליציה בחדר אחד, שידונו ויחליטו אילו שינויים ברצונם לעשות וזהו. ממתי בדיוק הקואליציה צריכה לדון עם האופוזיציה על איך והאם בכלל להעביר חוק מסוים?
הבעיה היא שכמאמר הציבור, "רק התחלנו". הרי אם האופוזיציה הצליחה להכריח את הקואליציה לדון איתה על הרפורמה המשפטית, ואם גם בחוק הגיוס הקואליציה תיכנע לאופוזיציה, אז למה שהם לא יעשו זאת בעוד ועוד חוקים? מעכשיו נראה במשך כל שבוע מחדש את לפיד נכנס ברוב רושם לחדר 'יש עתיד' בכנסת, פונה למצלמות בקול דרמטי ואומר "הקואליציה צריכה לדון איתנו על..". באותו יום כבר יעודכנו כל דפי המסרים של מארגני מחאות השמאל ויופנו כנגד החוק עליו יחליט לפיד, אלפים ייצאו לרחובות והקואליציה תיאלץ להיכנע.
לכן אסור, בשום פנים ואופן, שהקואליציה אפילו תגיב לדרישת לפיד לקיים "הידברות" על חוק הגיוס. הלוואי שיקשיבו.
