אתמול דווח על חמישה אזרחים ערבים-ישראלים שנרצחו בתוך עסק לשטיפת מכוניות בעיר יפיע הסמוכה לנצרת. באופן מאוד לא מפתיע, הרקע למקרה מתבסס על סכסוך בין משפחות ערביות בצפון, שהביא לעליית מדרגה זו, שבה נהרגו חמישה בני אדם באירוע אחד.
אנו שומעים בשנים האחרונות דיווחים תדירים אודות חיסולים המתבצעים בחברה הערבית, כאשר כבוד המשפחה משחק שם מרכיב מרכזי. מצד אחד הכבוד והאגו הם בין הנושאים הכי מהותיים בחברה זו, ומצד שני הרג והרס נחשבים כמעט לכלום. המתבקש במצב כזה הוא, שמרחץ הדמים לא יאחר מלהופיע.
יחד עם הדיווחים על הרצח במגזר הערבי, אנו שומעים במשך תקופה ארוכה על ניסיונה של ממשלת ישראל לטפל בסוגיה זו. היא מנסה לשלוט באירועי החיסולים האישיים, לצד מניעת הפשיעה בתחומים נוספים, כמו נטילת דמי חסות (המכונה פרוטקשן), בניה בלתי חוקית, התפרעויות על הכבישים ועוד. עד כה נדמה שממשלת ישראל די נבוכה בסוגית הפשיעה בחברה הערבית. היא רגילה להגיב לפעולות רצח וטרור הנעשים כלפי יהודים. היא לא מוצאת את עצמה, בסכסוכים הפנימיים המתקיימים שם. נראה שהממשלה אפילו לא סגורה על עצמה, אם להתייחס לפעולות אלו כפי שהיא רגילה במעשי טרור או להכניס אותן תחת המטריה של פשיעה אזרחית הדורשת טיפול מעט שונה.
למעשה, ללא כוונה התפתחה פה מדינה בתוך מדינה. יש את מדינת ישראל ויש את מדינת הערבים בתוך מדינת ישראל. למדינת הערבים יש חוקים משלה, הרתעה משלה וכללים שמי שלא מתמצא בהם לעולם לא יוכל לשלוט במה שקורה שם. הישראלים עם כל עיגולי הפינות הידועים שלהם, עדיין מתייחסים לחוקי המדינה על פי רוב, בצורה די רצינית. במדינת הערבים נראה כי חלקים לא מבוטלים מתייחסים לחוק כהמלצה בלבד, או כדבר שצריך למצוא את הדרך כיצד לעקוף אותו. כמה שינסו כל יפי הנפש לפעול לשילוב התרבויות, ניסיון זה נועד לכישלון. מדובר בתרבות אחרת, ומי שלא יפנים זאת, לא יוכל להביא פתרון לפשיעה בחברה הערבית המתפשטת בקצב מהיר.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הלך לבחירות על הטיקט של מיגור הפשיעה בחברה הערבית. משום מה עד כה זה לא צלח במיוחד (עם זאת שחשוב להדגיש את פעילותו הנמרצת לאכיפה חוקית במזרח ירושלים). החיסולים האישיים נמשכים, הפרוטקשן ממשיך להיגבות ובכבישי הדרום תושבי הפזורה עושים בהם כרצונם.
לא שייך לפעול בחברה הערבית באותם כללים ומעשים המתבצעים בחברה הישראלית. צריך ללמוד שם את רזי המגזר ולפעול בהתאם לכללים שלהם. ניסיון לכפות את צורת הטיפול המקובלת, לחברה שזה לא מתאים לה, צפוי להיכשל וליצור חוסר אמון גדול אף יותר מזה הקיים.
ראשי המגזר הערבי מתחננים מזה זמן רב לממשלה וזרועותיה לטפל בצורה יסודית בפשע ובחיסולים המתקיימים שם בתוך הקהילה. בזמן שהפשע הופנה החוצה בגביית פרוטקשן וכדו', כמובן שזה לא הטריד אותם כל כך, אך כאשר הפשע החל לנבוט בתוך הבית פנימה הם החלו להתעורר. כך או כך, האינטרס למיגור הפשיעה הערבית הוא משותף לשני המגזרים, וכולם עומדים אובדי עצות באשר לטיפול הנכון שיביא את התוצאה המיוחלת.
לעשות עוד מאותו דבר, לא יועיל כלום. צריך לפתוח את כל התמונה של ניהול החברה הערבית במדינת ישראל, ולהתחיל לטכס עצה ומחשבה מחוץ לקופסה המקובלת כדי להשיב את השליטה על מה שקורה במגזר. צריך להתעלם מדעות קדומות, לבוא בראש נקי ולנהל מערכה יסודית להבאת פתרון לסוגיה הנפיצה.
קל לתת מוסר!!