אתמול התקיימה דרמה אמיתית בכנסת במסגרת הבחירות לוועדה לבחירת שופטים, כשהבחירות הנערכות בחשאיות סיפקו מתח רב לראשי המפלגות בנוגע לתוצאתן. האינטרס של חברי האופוזיציה בסיפור היה די ברור, כשהביעו את רצונם הטבעי בבחירת נציגתם לוועדה. חברי הקואליציה לעומתם הצליחו לסבך את הציבור בנוגע לעמדותיהם המעורפלות. ערפול זה בא לידי ביטוי כשנציגת האופוזיציה קארין אלהרר נבחרה לוועדה הנחשבת, לעומת טלי גוטליב מהקואליציה שנשארה בחוץ, תוצאה שהייתה מביכה ולא מביכה בו זמנית. באופן אבסורדי נתניהו היה צריך להזמין ללשכתו את המועמדת חברת הקואליציה גוטליב, כדי לנזוף בה על כך שאינה מוכנה להסיר את מועמדותה.
הרקע לעמדת נתניהו ושותפיו להביא לבחירת נציגה מהאופוזיציה לוועדה הוא די אירוני. נתניהו חשש שאם ייבחרו שני נציגים מהקואליציה לוועדה, הדבר עלול להביא לפיצוץ השיחות בבית הנשיא, ומחאות הרחוב עלולות לפרוץ במלוא עוצמתן. בימים כתיקונם נתניהו היה נלחם בעור שיניו כדי להביא לידי בחירת נציגיו, אך כעת כשקיים הרצון לשמור על קיומן של השיחות, זה גרם לו להילחם נגד עמדתו הטבעית עד כדי איום פוליטי על חברת מפלגתו הקולנית המאיימת לחסל את תוכניותיו.
החשש מפני פיצוץ השיחות אינו השערה בלבד, ראשי האופוזיציה הודיעו בפה מלא, שבמידה ולא תיכנס נציגתם לוועדה, על הקואליציה לראות את השיחות כמבוטלות. מסרים אלו המגיעים מנציגי עמדת המיעוט במדינה הם בעייתיים מאוד. נוסיף לאיומים אלו את דברי בני גנץ בשבועות האחרונים על כך שיבעיר את המדינה כשמשהו לא הסתדר לו, וקיבלנו פה מדינה מאפיונרית לכל דבר ועניין.
דמוקרטיה שומרת על זכויות המיעוט להביע את דעתו ואף להפגין במידת הצורך. דמוקרטיה מעולם לא כוונה למקום בו המיעוט יוכל לשלוט ברוב על ידי איומים לצאת בהפגנות, בטח שלא הפגנות אלימות. מה שקורה כעת במדינה, שיש רוב ברור לגוש הימין והוא עומד מפוחד מפני תגובתם של הבריונים משמאל. זה דבר הזוי שבמדינה דמוקרטית ושומרת חוק, נציגי השלטון יחושו מאוימים מהתנהגות בלתי חוקית של מתנגדיהם. אם אכן מצב זה קיים, הרי שהמדינה אינה דמוקרטית שכן אין חופש דעה ופעולה לרוב האזרחים החיים בה.
זה כבר הפך למוסכמה. זה כבר עובר טבעי באוזן שאסור לקואליציה לפעול חופשי, שמא יתעורר זעמם של חברי האופוזיציה והם ישביתו את המדינה.
חשוב לומר, שאחרי הכול ולמרות הכול, זה שהתוצאה פה במדינה הזויה, אין זה אומר שמנהיגי הקואליציה אינם עובדים נכון. כשיש ילד מופרע בכיתה לעיתים צריך להתנהל בצורה שונה מהמקובל, כדי להחזיר את השליטה עליו לידיי מחנכיו. צריך לעבוד עם התקשורת המגויסת וחברי האופוזיציה המופרעים בתחכום רב, ולעיתים מעשים שנראים ככניעה לדרישותיהם עשויים להביא את התוצאה הרצויה, אם הם נעשים במחשבה תחילה וכחלק מתוכנית מסודרת.
עם כל זה, אסור להתרגל! אסור להפוך את הכניעה לדרישות הבריוניות כנורמה. צריך לזכור שהשמאל הישראלי מנהל מכבסת מילים המנקה כל תדמית של עיוות בדעותיו. הוא גונב את השלטון המעשי במדינה בלי להתבלבל. לא אכפת לו לתת לגוש הימין את השלטון הפורמלי, גם ככה השמאל כולל אנשים השונאים את המושג הזה שנקרא לעבוד ולהזיע. הם בעיקר אוהבים לדבר ואם כבר לדבר אז להעביר ביקורת על כל דבר שזז בגוש הימין, החל בנתניהו, עבור דרך המתנחלים וכלה במגזר המעורר אצלם תיאבון רב, שהוא כמובן המגזר החרדי. צריך לזכור שמטרת הימין היא להחזיר את השפיות למדינה ולבטל כל בריונות ציבורית של מגזר כזה או אחר נגד השני.
