צאת השבת ושוב אנו מתבשרים על פיגוע קשה בעיירה הפלסטינית חווארה, בו נגדעו באחת חייהם של אב ובנו – פיגוע נוסף בתוך שרשרשת של פיגועים שאירעו בחצי שנה האחרונה בכפר רצחני זה, שמהווה חלק מדרך ברירת מחדל שמחברת את צומת תפוח למספר יישובים בשומרון.
לא פעם אנו שומעים, בפרט אחרי פיגועים ובעוד הדם רותח, על כך שצריך להיזהר יותר ויותר מלהסתובב בכפרים הפלסטינים המועדים לפורענות, כדי שחלילה לא נשמע שוב על עוד אסון ועל עוד בני משפחה שנטבחו על ידי בני עוולה.
חרף האזהרות ועל אף התמונות הקשות שמצמררים ומכניסים בנו תחושת פחד, הדבר נשחק בדרך כלל לאחר יום או יומיים. שוכחים את שאירע, ולא מעט מאתנו קופצים לדיר קדיס, לחוסאן, לברטעה ולעוד כפרים פלסטיניים הקורצים במחיריהם ובמרכולתם הזולים.
"לא מפרנסים אויבים", תמיד אנו שומעים את אלו המזהירים ובצדק, שאחיהם של אותם רוצחים שפלים צריכים להרגיש את זה פעם אחת על בשרם ובכיסיהם. אם דבר זה עוזר, הדעות חלוקות. "כשהרצח בעיניהם שום דבר לא ימנע מהם, גם לא מחיר הריסה של בית משפחתם", יהיו שיטענו.
ועדיין, המחירים בדרך כלל גוברים על השכל, מתעתעים וקורצים, אבל בפיגוע האחרון קבלנו אזהרה אדומה, תרתי משמע, לאסון העלול להגיע מהמחירים הזולים באותם כפרים עוינים ורצחניים. זה כבר לא רק אלו מהכפר שלהם, זה יכול להיות הם בעצמם שידאגו להזמין את הרצח על אותו ישראלי שבא לפרנס אותם ולחושב שחוסך בזה כמה שקלים.
הרצח המזעזע שאירע על כביש 60 בכפר חווארה, התרחש בתוך מכון לשטיפת רכב, כאשר מחבל חמוש באקדח נכנס למקום, זיהה אותם כיהודים וירה בהם מטווח אפס לפחות חמישה כדורים שפצעו אותם אנושות ובהמשך הוביל למותם.
מה שהתברר מאוחר יותר על פי תחקיר שנערך, הוא שככל הנראה הרצח הזוועתי הזה נערך בהזמנת, ולכל הפחות בתיאום עם אחד מעובדי המכון (ואולי חמור מכך..), שעדכן את המחבל על 'היהודים' שבאו בסך הכל לשטוף את רכבם ותוך דקות הם מצאו בו את מותם.
גם הם היו בטוחים שבסך הכל הם באו לשטוף בכפר התמים את רכבם. הם כלל לא העלו בדמיונם שזה עלול להסתיים במרחץ דמים.
