1.
רווח מכל הכיוונים:
לא ברור מי פרסם את פרטי הפשרה, אבל נתניהו הוא המרוויח המרכזי מהסערה
לא היה שום דבר מיוחד ויוצא דופן בביקור שערך השבוע נתניהו בקפריסין, ובכל זאת הוא זכה להד תקשורתי יוצא דופן בעיקר בגלל מה שלא היה בו.
הברית המשולשת בין ישראל, קפריסין ויוון החלה כבר ב- 2016 כברית אינטרסים אזורית סביב מאגרי הגז בים התיכון ובעיקר כציר משותף מול טורקיה, שלוטשת גם היא את עיניה למשאבים אלו. מפגשים בין ראשי הממשלות ושרי החוץ של שלוש המדינות נערכים בממוצע פעם בחצי שנה עד שנה ולכן גם הביקור שהתקיים השבוע היה שגרתי לחלוטין.
בזמן האחרון מאז ימי ממשלת לפיד, ישראל חוזרת אט אט לחמם את היחסים עם טורקיה, מה שמעורר חשש בניקוסיה ובאתונה. משום כך, ניצל נתניהו את המפגש הבילטרלי השגרתי הנוכחי כדי להיפגש עם שני עמיתיו מיוון ומקפריסין ולהרגיע אותם, שהברית המשולשת בעינה עומדת. מעבר לכך לא היתה שום משמעות חדשה לביקור הזה אבל העיתוי בו הוא התרחש, גרם לו לעלות לכותרות יותר מהביקורים הקודמים עליהם כמעט לא שמענו.
ראשית, היתה זו הנסיעה הראשונה של נתניהו לחו"ל מאז השתלת קוצב הלב, שבגללה גם נדחה הביקור בקפריסין שהיה אמור להתקיים כבר לפני חודש. שנית, הנסיעה התקיימה בדיוק בימים הבוערים של ערב הדיונים הדרמטיים בבג"ץ, כך שעיתונאים רבים ניצלו את ההזדמנות והצטרפו לנסיעה הקצרה כדי לנסות לדלות מנתניהו כמה שיותר אמירות והתייחסויות. ונתניהו אכן לא אכזב, בניגוד למנהגו הוא הקדיש זמן רב לשיחות עם העיתונאים, גם בזמן הטיסה וגם במהלך הביקור.
בתזמון מושלם, בזמן שהותם על ציר הכבישים שבין ניקוסיה הבירה, שדה התעופה בלרנקה ובית המלון בלימסול, החלה המערכת הפוליטית בישראל לסעור סביב הדיווחים על חידוש המאמצים מצד נשיא המדינה יצחק הרצוג להביא לפשרה בין הקואליציה לאופוזיציה סביב המשך הליך הרפורמה המשפטית. אבל אז נתניהו מילא את פיו מים ולא הרחיב על הפרטים הרבים שהתגלגלו במהדורות החדשות, רק מפלגת הליכוד הוציאה הודעה קצרה ולקונית בה הכחישה מכל וכל את הכל.
לפי שעה לא ברור מי בדיוק טרח לעדכן את כלי התקשורת על פרטי הפשרה שנדונו בחדרים הסגורים. ההודעה הרשמית הראשונה היתה מבית הנשיא שבישרה כי הרצוג מקדיש את השבועות האחרונים לניסיונות מחודשים להביא את הצדדים לשולחן המשא ומתן. כעבור זמן קצר התפרסמו בשלושת הערוצים המרכזיים פרטים מתוך חדרי הדיונים שחשפו כי נתניהו מנסה באופן אקטיבי להקפיא את חקיקת הרפורמה כולה בשנה וחצי, זאת מלבד פשרות נוספות בוועדה למינוי שופטים ובריכוך חוק עילת הסבירות.
בליכוד כאמור הכחישו זאת, יריב לוין עצמו התבטא עוד יותר בחריפות ואמר בראיון לתקשורת כי זו פשרה שאי אפשר להסכים לה. אחרי יממה של סערה נשא בני גנץ הצהרה לתקשורת בה החליט כדרכו להגיד הרבה מאוד בלי לומר כלום, ואחרי נאומו הארוך בו תקף בחריפות את נתניהו ואת הממשלה, עדיין לא ניתן היה להבין אם הוא סוגר את הדלת בפני כל מאמצי הפשרה או שיש עדיין על מה לדבר. נתניהו מצידו המשיך לשדר כי הוא מוכן ומזומן לכל הידברות ללא תנאים מוקדמים.
עוד יממה חלפה וגם יו"ר הכנסת נשא הצהרה משלו, בה הודיע כי בכוונתו לבלום כל ניסיון לערער על מעמד הכנסת וכי הכנסת לא תקבל בהכנעה כל פגיעה במעמדה, כשהוא מביע גם כן נכונות לפשרות אבל מזהיר את מערכת המשפט שלא לנהוג בכוחנות ובאופן חד צדדי. גם הצהרה זו הסתיימה בנימה מפוייסת עם מסר ברור שיש על מה לדבר.
ומשכך, באמת לא ברור למי היה אינטרס להוציא את הפרטים החסויים לכאורה לתקשורת. אך במבט נוסף על ימי הסערה, נדמה שמדובר בספין מושלם שמשרת את שני הצדדים אבל במיוחד את נתניהו.
האופוזיציה לא מעוניינת בשקט, השקט מנוגד לתפקיד המרכזי שלה – למרר את חיי הממשלה ולנסות להפיל אותה. כל פשרה תיתפס ברחוב השמאלני ככניעה לימין ולכן לפיד, ליברמן ומיכאלי מיהרו לתקוף בחריפות את גנץ על עצם העובדה שהוא מוכן בכלל לשמוע על פשרה. מנגד, ההתנגדות החריפה משמאל לעצם רעיון ההידברות, משרת באופן מושלם את נתניהו, שיכול לומר הנה אני ניסיתי, והם אלה שלא רוצים.
אם לומר את האמת, היה ברור כבר מהרגע הראשון לפני כמעט שנה, שנתניהו לא רוצה את הרפורמה, הוא לא מעוניין בה, הוא לא רוצה לבצע שום מהלך שיפגע במערכת המשפט. מנגד, ה'בייס' שלו מטפס על עצים גבוהים מידי והוא נדרש ללהטט בעדינות בין הכוחות הללו. עד כה הוא עשה זאת בהצלחה וכעת הספין החדש שיצא השבוע לתקשורת משרת אותו באותה דרך.
נתניהו יודע היטב שכבר אין לו מנדט להמשיך עם הרפורמה כמו שלוין ורוטמן רוצים. מלבד ההתנגדות במפלגות השותפות, יש כיסי התנגדות גדולים מידי בתוך הליכוד עצמו. הוא מבין שיהיה קשה להכריח את כולם לתמוך באופן מלא גם ברפורמה וגם בחוקים שסביב הסדרת מעמד לומדי התורה, ללכת עם כל זה ביחד על הראש של השמאל והתקשורת – וגם להצליח. מצד שני, להכריז על ביטול הרפורמה זה גם לא משהו שבא בחשבון, לכן צריך למצוא דרך אמצע.
כשמהדורות החדשות מדווחות על ניסיון מצד הליכוד להגיע לפשרות מרחיקות לכת, אפילו שלוין מצווח במר נשמתו שהוא לא יסכים לדבר כזה, זה כבר מהלך שמוציא את נתניהו טוב. מצד אחד הוא לא באמת יעשה משהו שלוין לא יאהב, מצד שני הציבור ישמע שהוא היה מוכן לעשות זאת ורק האופוזיציה היא זו שמסרבת באופן עיקש לכל פשרה.
עצם קיומם של דיונים ועצם הרוח הפייסנית לכאורה הנושבת מהליכוד, היא עצמה המטרה. לנתניהו אין עניין להגיע לפשרה ואין ענין לקדם את הרפורמה, יש רק עניין לצאת בסדר מהסיפור הזה עם כמה שפחות נזקים. ואת זה נתניהו עושה בינתיים בהצלחה רבה. הוא לא ממוסס בעצמו את הרפורמה, הוא נותן לסביבתו הקרובה והרחוקה לעשות זאת בלעדיו, להוציא את הערמונים מהאש עבורו.
האופוזיציה לא תוכל לבוא אליו בטענות, כי הוא הרי היה זה שהציע פשרות מרחיקות לכת. לוין, רוטמן והימין לא יוכלו לבוא אליו בטענות, כי הרי לא ראש הממשלה הוא זה שמסרב לקדם את הרפורמה, זו המציאות החדשה שנוצרה מול מחאות השמאל ומול המתנגדים בליכוד, יש יותר מידי הסברים שיהיה אפשר להשתמש בהם ולגרום לכך שלאט לאט הרפורמה פשוט לא תקודם.
קשה לדעת באמת מי הוא זה ואי זה הוא שעדכן את שלושת הערוצים הגדולים בכל הפרטים הפיקנטיים והחסויים לכאורה, אבל לא קשה לנחש שמדובר בספין מאוד מוצלח, שתפס את הכותרות יפה מאוד והיחיד שיצא ממנו מורווח מכל הכיוונים זה נתניהו, שכדרכו וכמנהגו יצא עם מלוא מבוקשו בידו, אבל כשידיו נקיות לחלוטין, רבב לא דבק בו, מחבת טפלון של ממש.
ושוב, בשבוע כזה נחשפנו לצעד נוסף וכל כך מתבקש אותו יכול היה כל ביבילוג מתחיל לצפות מראש. נתניהו לעולם לא יחשק את עצמו במקום שלא יהיה לו מוצא ממנו. הוא תמיד ישמור על כל האופציות פתוחות, השבוע הוא עשה זאת שוב כשגם אחרי סערה משמעותית כל כך הוא נשאר באותו מקום, לא מבטל את הרפורמה ולא מקדם אותה, לא מתקוטט עם האופוזיציה ולא עם הבייס, הארץ כולה רועשת וגועשת ונתניהו כמנהגו יושב בין המשפתיים, גם מול ממשלתו שלו.
2.
חודש הדיונים ו(אי)-הסליחות:
עוד לפני פסקי הדין, שורת הדיונים היא כבר סוג של תמונת ניצחון תקשורתית לבג"ץ
במהלך החודש הלועזי הקרוב, בקו התפר שבין תשפ"ג לתשפ"ד, יתכנסו שופטי בג"ץ לשורה של דיונים דרמטיים שיתקיימו בזה אחר זה. בשבוע הבא זה יתחיל עם הדיון ההיסטורי על חוק עילת הסבירות בו יישבו לראשונה כל 15 שופטי בג"ץ בדיון אחד, וזה ימשיך בשבועות הבאים עם חוק הנבצרות, ניגוד העניינים של נתניהו, העתירות נגד שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים ועוד.
במציאות של היום, בכירי מערכת המשפט כבר לא טורחים להסתיר את העובדה שהם מתנהלים באופן פוליטי לכל דבר וענין. גם מובילי מחאת השמאל לא טורחים להסתיר זאת והם כבר הודיעו כי במהלך החודש הקרוב, המחאה תתעצם ותתרחב לכל רחבי הארץ, כשהם מודים במפורש שמחאה ציבורית נרחבת כזאת יכולה להשפיע על החלטות השופטים. במדינה מתוקנת השופטים היו ממהרים להתנער ממשפט כזה ולא היתה נחה דעתם עד שלכולם היה ברור שמדובר באמירה מטופשת, אבל כאן משום מה זה לא קורה.
מערכת המשפט גם מתעלמת מהעובדה הצדדית לפיה יש ניגוד עניינים מובהק בכך שבית המשפט יושב לדון בעתירה שנוגעת אישית אליו, הרי מערכת המשפט אינה ניטרלית בכל הקשור לחוק סבירות המגביל את יכולות השופטים או הרכב הוועדה לבחירת שופטים, ובכל זאת הנושא נדון בפני אותם שופטים שאמורים להיות ניטרליים, זאת בניגוד למערכת פוליטית שבנויה באופן כזה שהיא מקבלת את ההחלטות על עצמה באמצעות בחירה של רוב.
ובשבתם כבעלי אג'נדה פוליטית, קשה לצפות מראש מה תהיה ההחלטה בכל אחת מהעתירות, השופטים ינסו כנראה לאזן בין ההחלטות כדי שמצד אחד לא ייראו כאילו החליטו למחוק לחלוטין את הכנסת אבל מצד שני ינסו לשמור על כוחם ועל היכולת שלהם לבטל את החלטות המערכת הפוליטית, ומכאן המשחק יהיה כנראה רגיש וישתנה תוך כדי תנועה.
אבל מה שברור זה, שהחודש הקרוב עומד להיות חודש התהילה של מערכת המשפט. אחרי חודשים ארוכים בהם מפגיני השמאל נלחמו לכאורה על מעמדה של מערכת המשפט ואחרי הניסיון המשמעותי ביותר שהיה עד כה בהיסטוריה הישראלית להרעיד את האדמה תחת רגלי השופטים והפרקליטים השאננים, בית המשפט יבוא עכשיו להנחית תשובה פומבית ניצחת משלו.
והתשובה הזאת לא תהיה בהכרח בין דפי פסקי הדין אלא בתקשורת. בג"ץ ינצל היטב את העובדה שהעיניים יהיו נשואות אך ורק לאולמות הדיונים וישתמש בזה עד תום. מבחינת מערכת המשפט, עצם הדיונים הם כבר תמונת ניצחון תקשורתית. כי אחרי סערה גדולה כל כך, המסר שייצא לציבור הוא שבסופו של דבר, ההכרעה נתונה להם, הנושא מתגלגל לפתחם והם אלה שיידרשו להכריע, ולא משנה מה תהיה ההכרעה. בדיוק כמו בקמפיין פוליטי של מועמד לבחירות, כך תעשה מערכת המשפט כשמצלמות התקשורת יהיו מכוונות אליה. אלה רגעי התהילה הארוכים ביותר שיהיו למערכת הזאת וזו תמונת הניצחון מבחינת שופטי הבג"ץ.
3.
הסכם שלא להסכים:
מה נשתנו הסכמי אברהם של טראמפ מהסכמי אברהם של ביידן?
בעוד שהשיח הציבורי נסוב כולו סביב פשרת הרפורמה, ממשיכים גורמים אמריקניים לקדם את מהלך ההסדר המדיני המשולש בין ארה"ב, ישראל וסעודיה כחלק מהסכמי אברהם שנחתמו כבר עם איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו.
הסכם עם סעודיה נחשב מורכב יותר בעיקר בגלל הדרישות שמציבים הסעודים מישראל בנושא הפלשתיני. ההסכמים הקודמים שנחתמו בזמן טראמפ, נעשו על גבם של הפלשתינים שהרגישו שהעולם הערבי זנח אותם והמשיך הלאה בלעדיהם. לטראמפ זה לא הפריע ולנתניהו זה היה קלף מנצח.
כיום, בבית הלבן יושב ממשל אחר שחפץ בכל מאודו לעשות את מה שלא הצליחו הממשלים הקודמים במשך שלושים שנה – ולכונן מדינה פלשתינית. בינתיים נתניהו בולם זאת בגופו אבל הבית הלבן מפעיל לחץ באמצעות ההסכם עם סעודיה.
אין דבר בעולם שנתניהו רוצה יותר מאשר להיות חתום על הסכם כזה, עם מדינה מוסלמית שכבר חתמה על נירמול יחסים עם איראן ובכל זאת חוזרת לחיק העולם המערבי. מבחינתו, אחרי הסכם כזה הוא יכול לרדת מבחירה מהבמה הפוליטית ולפרוש לביתו. אבל היום, להסכם כזה יש מחיר. ארה"ב וסעודיה מעוניינות בהסכם מתוך אינטרסים כלכליים חובקי עולם ובשביל זה הן צריכות את ישראל, אבל יותר חשוב לביידן להניח את הנושא הפלשתיני במרכז סדר היום למרות הקושי שזה יערים על הדרך לחתימה.
בסופו של דבר, מדינה פלשתינית לא תקום בגלל שהפלשתינים עצמם הם אלה שלא רוצים בכך, אבל מה שביידן ואנשיו עושים בימים אלה, זה להפעיל מכבש לחצים על נתניהו ולנסות לנצל את הרצון שלו בהסכם, כדי להוציא לפחות הצהרה על דבר כזה. בינתיים, הם גם ינסו להוציא ממנו שורה של הטבות והקלות מרחיקות לכת לאוכלוסיה הפלשתינית, וזה כבר מתנגש עם המצב הביטחוני הקיים ביו"ש ועם גל הטרור שדורש דווקא החמרה בנהלים ובהסדרי הביטחון.
האמריקנים מכירים את נתניהו ומנסים ללחוץ לו בדיוק על הכפתורים הרגישים האלה, הם יגרמו לו להיקרע בין הרצון שלו לעשות היסטוריה, לבין הרצון שלו שלא לחולל ביו"ש אסון אוסלו 2. לכן מהבחינה הזאת, ישראל מצפה שבחורף הבא יתחלף הממשל בבית הלבן ואז הזירה תהיה נוחה יותר גם מבחינת הסעודים. בראיה ישראלית, אי אפשר להמשיך עם הסכמי אברהם כל עוד הממשל בבית הלבן לא רואה עין בעין את הדברים עם הממשל בירושלים, הסכמי אברהם של תקופת ביידן שונים לחלוטין מהסכמי אברהם של תקופת טראמפ.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
