מכים על חטא / אלי רובין

מעט יותר משמונה חודשים אחרי שהוקמה ממשלת ישראל הנוכחית, אפשר כבר לומר כי בדבר אחד ודאי כשלו המפלגות החרדיות: בחוק הגיוס.

בתחילה היו קולות שביקשו להסדיר את הנושא ולחוקק את החוק בחקיקת בזק לפני הקמת הממשלה, כאשר על ידי כך, הנושא היה מוסדר אחת ולתמיד מאז הקמת המדינה והמגזר החרדי לא היה נזקק לחסדי הקואליציה, שדוחה זאת שוב ושוב בטענות שונות.

הקמת הקואליציה והממשלה הנוכחית התאפשרה, בין היתר, באמצעות חקיקת חוקים פרסונליים שאפשרו חלוקת ג'ובים ותפקידים לשותפים השונים, תוך דילוג על חסמים בירוקרטיים ושינויים בחקיקה על מנת לאפשר את הדברים.

במרכז הנושאים שנגעו למגזר החרדי ולציבור שומרי התורה בכלל, היה לקדם חוק הגיוס, שנועד להסדיר את מעמדם של בחורי הישיבות, אשר עבר טלטלות רבות וכברת דרך ארוכה ונשאר תלוי ועומד ללא פתרון קבע, כאשר בהסכמים הקואליציוניים סוכם לקדם את חוק הגיוס עם הקמת הממשלה.

במהלך החודשים שחלפו נעשו ניסיונות לקדם את חוק הגיוס ולצידו את "חוק יסוד לימוד תורה", אשר יכיר בערך הלימוד של תלמידי הישיבות והכוללים שתורתם אומנותם כ"שירות משמעותי", מתוך מטרה להקשות על פסילה עתידית אפשרית של חוק הגיוס העתידי על ידי בית המשפט העליון, כאשר זה יעניק מעמד מיוחד לתלמידי הישיבות.

על אף כל זאת, חקיקת חוקים אלו נדחו שוב ושוב בתירוצים שונים של ניסיון להגיע להסכמות ולהבנות, בין היתר עם הגורמים השונים במשרד הביטחון, בצה"ל וכדו', כאשר בתירוצים שונים ועל אף שהמועד האחרון שנקבע לאישור חוק הגיוס היה העברת התקציב, הדבר התגלגל לכנס החורף הקרוב, אך נראה כי גם זה נמצא בסימן שאלה גדול.

את האצבע המאשימה אנחנו יכולים להפנות אל עבר נציגינו. היום מודים כולם שבמפלגות החרדיות עשו טעות גדולה שלא הקשיבו לקולות שביקשו לחוקק את החוק בחקיקת בזק לפני הקמת הממשלה ולכרוך אותו יחד עם חוקים פרסונליים שונים שהכשירו את הקמתה, כמו חוק בן גביר, חוק דרעי, חוק סמוטריץ וחוק נתניהו. תוך שבוע היינו יכולים לסיים את הסאגה הזו שמעסיקה את המדינה מיום הקמתה. אבל, היו "אויבער חכמים" שהעדיפו לדחות.