צביעות מוסרית / אלי רובין

למעלה משבועיים עברו מאז הטבח הקשה בעוטף עזה והמלחמה שפרצה בעקבותיו, כאשר ישראל עדיין נמנעת מלהיכנס לפעילות צבאית קרקעית ברחבי עזה, בשל שיקולים שונים, כאשר במסגרת ההכנות והכשרת הקרקע לפעולה שכזו, ישראל מפציצה מאוויר יעדי טרור, מוציאה הודעות יזומות לאוכלוסייה האזרחית שתתפנה לדרום הרצועה ומנסה למזער נזקים ופגיעה בחפים מפשע עד כמה שניתן.

למרות זאת יש המבקרים את התגובה הישראלית והפעילות של צה"ל שוב ושוב. בתקשורת הזרה ובעולם בכלל שוב ושוב מבקרים ותוקפים את ישראל שהיא זו התוקפת חפים מפשע, אך למרבה הצער והאבסורד ישנם גם קולות כאלו בתוכנו, כאן בישראל. אמנם בשוליים, אך הן קיימות.

צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם, בהחלט. כל פעילות שקולה ומדודה והכי חשוב היא ממוקדת על המטרה, תוך מזעור נזקים עד כמה שניתן מהסביבה ומפגיעה בחפים מפשע, אבל עדיין אסור שבשם המוסריות הזו, התגובה המגיעה לארגון הטרור הרצחני הזה לא תגיעה. לא בשל הנקמנות, המובנת מאליה במקרה הזה, אלא בכדי למנוע טבח ורצח של חפים מפשע נוספים.

תיאורי "הזוועה" שאנו שומעים על מה שחווים תושבי הרצועה, היו אמורים לזעזע אותנו במידה ועזה הייתה ממוקמת בקצה השני של העולם, אבל כשאנו יודעים כמה טרור יוצא מתוככי שכונות המגורים שלהם, מחצרות הבתים ואף מתוך בתי החולים, קשה להזדעזע ממה שהם חווים.

נכון, לא כולם שם טרוריסטים, אפי' לא רובם כנראה, ועדיין קשה להזדעזע מכך שחלקים מהם "מפונים מבתיהם" בצפון הרצועה לדרום הרצועה, בזמן שמרחק קילומטרים ספורים מהם נמחקו ונהרסו משפחות, וכן גם הם, להבדיל, נאלצו להתפנות מבתיהם. גם בגלל ונדליזם שהם עברו על ידי תושבי אותה רצועה, אבל בעיקר בשל רצף המטחים שמשוגרים לכיוונם מתוך אותן שכונות בצפון הרצועה.

כך גם לגבי הטענות בנוגע לכך שרוב תושבי הרצועה חפים מפשע, ומבלי להשוות חלילה בין ישראל לארגון הטרור הרצחני חמאס, כאשר אותם רוצחים הוציאו פעולות טרור לאור במהלך השנים שחלפו ובראשם אירוע הטבח הרצחני בשבועות האחרונים, הם לא עשו את השיקול האם מדובר באזרחים חפים מפשע.

וטיעון זה גם תקף לגבי תקיפת בית החולים אל-אהלי, שלא ישראל אחראית לו כמובן, אך יחד עם זאת צביעות העולם שמיהר לבקר – זועקת, לאחר שאלו שתקו בעת שאותם מרצחים משגרי טילים, לא לקחו בחשבון פגיעה אפשרית בבית חולים ברזילי, וכך גם לגבי כל טיעון וטיעון בנוגע למסכנותם של תושבי רצועת עזה.

קשה להזדעזע מהתבכיינות הקבועה הזו, לרחם על אותם תושבים תמימים שאחרי פעילויות טרור ברחבי ישראל רבים מהם מתועדים ברחובות עזה חוגגים את רציחתם של עוד כמה יהודים במיני מתיקה שונים.

אז כן. אל לנו לשכוח שעם חיות אדם אנו מתעסקים, ובשביל לטהר את קיני הטרור – וכן, גם לנקום באלו שדם הנרצחים על ידיהם – לפעמים נאלצים לפגוע קצת גם בסביבה.

הגיע הזמן שנדאג לשלומינו ונרחם גם על עצמנו.