יש שיח כזה בתקשורת, שאם ישראל תגמיש הוראות פתיחה באש שיכול לגרום לפגיעה באזרחים, או איזה חייל ישפיל מחבל עצור, או ינקום קצת, שזה אסור כי “אחרת אנחנו נהיה כמו החמאס”.
חוץ מהאיוולת הגדולה שבדבר, מרחק שנות אור יש בין מה שהמוח שלנו בכלל מסוגל לדמיין, לבין מה שחמאס עשה. טיעון זה יושב על בעיה יוצר עמוקה. של חוסר הבנה מהי מוסריות?
מוסריות זה לא במעשה. זה ברצון. במחשבה. שיכול להגיע למעשה אולי. אבל שורש המוסר הוא בכוונה במחשבה.
אם אני רוצה לגנוב ולגזול, אבל לא מצליח, האם עדיין אני מוסרי? ברור שלא. כי הנפש שלך לא מוסרית. אם מי שעומד להתעלף מרעב וגנב איזה תפוח, האם הוא מוסרי ? עדיין כן.
אם אני סתם יוצא לפארק ומתחיל לשחוט בעלי חיים האם אני מוסרי? לא. אבל אם אני עובד כשוחט ושוחט בהמות ועופות, האם אני מוסרי? בהחלט כן.
מוסריות לא מתחילה במעשים. זה כיוון שטחי מאוד להסתכל ככה על מוסריות. מוסריות הוא פנימיות אנושית. תלויה נסיבות ומצבים.
לכן, הרג ילדים או מה שמכונים חפים מפשע, איננו לא מוסרי. אם המחשבה העומדת מאחורי זה הוא תקין, כדי שלא יהרגו אזרחים או חיילים שלנו. שלא פתחנו במלחמה, אלא מתגוננים. אז זה מוסרי ביותר.
אנחנו חלילה יכולים להיות טרוריסטים ( כי חמאס רק מפלצות החמאס יכולים להיות ). אם ללא שום צורך הגנתי או הרתעתי ושום סיבה אחרת סתם נתחיל להרוג אנשים. אז זה יהיה לא מוסרי.
אבל אין גבול לכמות ההרוגים המותרים בשביל להיות מוסרים. “הפרופורציה” היא לא הרוג מול הרוג. אלא הוצאות היכולת של האויב לבצע שום פעולה נגדיך.
אם לאחר שהכרעת את האויב בניצחון חד משמעי, והורדת אותו על ברכיו, השגת את יעדך, שלאחר מכן נגמרת הפרופורציה, ואז לא מוסרי להרוג יותר.
ואין שום מוסריות לוותר או לסכן חיים של אפילו אחד משלנו תמורת מיליון מהאויבים. מי שמוותר על חיים שלנו בגלל אויב זאת השחיתות המוסרית.
בנתיים אין שום סרט שאי מי בעזה ייהרג לא לצרכים של הצלת חיים שלנו , כי כולם שם ברמה כזו או אחרת או מהווים חלק מהאויב, מגוננים עליו, או האויב משתמש בו, לכן גם אם בשביל לעצור את היכולת לירות, ולמגר את החמאס לחלוטין, כל עזה צריכה להימחק, זה מוסרי. חייך קודמים. קדושת חייך מעל הכל.
ומי שמפריע לזה, הוא הלא מוסרי. כי הוא מעמיד את חיינו בסכנה, תמורת אחד הנמנע על האויב. זו אנטי מוסריות, פגיעה בקדושת החיים שלך הקודמים לכל. הדבר הכי לא מוסרי זה לוותר על החיים שלך בשביל חיי עם אחר מהאויב.
אלה העוסקים בכך “שלא נהיה חמאס”, מסתתר בקרבם בעיה יותר עמוקה, של חוסר אמונה בצדקת הדרך. “הכיבוש” וקשקושים מעין אלה. כי מי שיותר צודק במלחמה תמיד מרגיש יותר מוסרי במלחמה שלו.
לכן, במלחמת עולם השנייה, למרות שהשטיחו את דרזדן, ונהרגו מאות אלפי גרמנים לכאורה לא מעורבים ישירות, לאיש זה לא דגדג. כי היה ברור שבלי זה אי אפשר לנצח את הנאצים, ונאציזם זה הדבר הכי לא מוסרי שיש, ולכן אין בעיה להשמיד גם את אוכלוסיית הנאצים.
זה בדיוק איך שאנו צריכים להסתכל על המלחמה בנאצים של החמאס. מי שיותר צודק תמיד יותר מוסרי וינצח. וזה אנחנו בעזרת השם.
