קבינט בהדלפה / רועי ויזאן

ההדלפות שיוצאות מישיבות הקבינט הם לא דבר נדיר, אבל לאחרונה זה הפך לדבר שבשגרה, וכל ישיבה מספקת לנו את ההצגה הכי טובה, זה לא סוד שבזמן האחרון לא שוררת הרמוניה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי, ששכח כנראה את מקומו ומתנהג כלפי הדרג המדיני כאילו הוא הכפוף אליו ולא להיפך, לנתניהו נמאס מההדלפות שגורמות לו ולממשלתו נזק, ולכן דרש בדיקת פוליגרף דחופה, ההערכה שהמדליף הסדרתי נמצא דווקא בדרג הצבאי בהסכמה שבשתיקה של ציר מסוים מהדרג המדיני, והמניע לכך ברור.

הודעתו של הרמטכ"ל בקבינט המודלף על הקמת וועדה שתבדוק את כשלי הצבא בשבעה באוקטובר, הפתיעה את חברי הקבינט לא רק בעיתוי שלה, אלא במי שנבחרו לנהל אותה, השר הממונה גלנט ידע על קיומה של הוועדה חמש דקות בלבד לפני הישיבה, ככה זה שראשי זרועות הביטחון, ראויים ככל שיהיו, מרגישים בעלי הבית על השרים הממונים, זה קרה במשטרה עם המפכ"ל, המשיך בשב"ס עם הנציבה, וזה קורה גם בצבא עם הרמטכ"ל.

חשוב מחד לתת גיבוי לראשי הצבא ולמפקדיו בטח בשעה שהלוחמים הגבורים מחרפים את נפשם בחזיתות השונות, אבל מאידך חשוב לא פחות שהם יהיו קשובים גם לשאלות נוקבות ומחייבות מהשרים, אין ספק שצריך וחייב לטפל במחדל הגדול בתולדות צה"ל, הבעיה היא גם בעיתוי שלה תוך כדי הלחימה, ובעיקר במי שנבחר לנהל אותה, ופה נראה שהרצי הלוי כמו רבים אחרים בצבא ובממשלה, לא התעורר מהשבעה באוקטובר, והחליט למנות אנשים שחלקם הם מאדריכלי הקונספציה, ואם זה לא ישתנה, אז אפשר לנחש שהתוצאות יהיו בהתאם.

שרי הימין עוד לא התאוששו מההחלטה למנות את מופז וזאבי פרקש לנהל את המחדל, ונפל עליהם בבום המינוי המפתיע של הנשיא בדימוס אהרון ברק להיות נציגהּ של ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג המאשים את ישראל ברצח עם בעזה.

המינוי של אבי האקטיביזם השיפוטי הוא המסמר האחרון בארון הקבורה של הרפורמה המשפטית ז"ל, נתניהו מסמן בכך למחנה שלו שמה שהיה בשנה האחרונה לא יחזור על עצמו, ברק אומנם לא כוס התה של נתניהו, אבל בעיתוי הנוכחי ובשל דעותיו, שהקשו לא אחת על המלחמה של ישראל בטרור, וכן עובדת היותו ניצול שואה, כל אלו יכולים לסייע לו בניסיון לשכנע את בית הדין בחפותה של ישראל.

בינתיים ישראל ממשיכה בלחימה בעזה בעצימות נמוכה יותר בצפון הרצועה, ובמקביל בעצימות גבוהה בדרומה, היעדים שהציב נתניהו הולכים ומתרחקים להיות ברי השגה, ובואוֹ של שר החוץ בלינקן לא תורמת להשיגם, הוא יותר בכיוון של להשיג יעד לסיום.

בלינקן כצפוי, מביא איתו מהבית הלבן עוד ועוד הקלות לעזתים תמורת כלום ושום דבר, זה מתבטא בעיקר בדרישה להגדיל משמעותית את הסיוע ההומניטרי ברצועה, ובניסיון להחזיר את העזתים הגולים בחזרה לביתם בצפון הרצועה, בו בזמן שהצעה לשחרור חטופים בוששת מלבוא, ועשרות אלפים המפונים עדיין לא מרגישים בטוחים לחזור לביתם, ככה זה שאתה תלוי בדוד סם שעסוק כרגע באיך להתרומם בסקרים מול היריב דונלד טראמפ בבחירות הקרובות והמלחמה בעזה ממש מזיקה לו.

ביידן מצידו עדיין חולם להיות חתום על נירמול היחסים בין ישראל לסעודיה, שמבחינתה לא נטשה את הרעיון למרות הלחימה בעזה, והיא מייחלת לסיומה בהקדם האפשרי, הוא רוצה מצד אחד שהלחימה בדרום תהפוך למבצע ממוקד ומתוחם בזמן, ומצד השני הוא מעוניין שהלחימה בצפון המתעצמת מיום ליום תסתיים בצורה דיפלומטית שתגרום להרחקתם של כוח רדואן מהגבול מעבר לליטני, ובכך למנוע הסלמה אזורית, אבל הסיכוי שזה יקרה דומה לסיכוי שהסכסוך הפלסטיני יסתיים בצורה דיפלומטית.

ישובי קו העימות הפכו מזמן לעוטף מספר שתיים, והמפונים הרבים מתוסכלים ומיואשים מלהסתובב כמו פליטים זמן ממושך, מלחמה בצפון ככל הנראה היא עובדה מוגמרת, ומה שקורה בדרום, הוא רק הפרומו למה שיכול לקרות חלילה בצפון, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים.

רועי ויזאן, יועץ ופרשן פוליטי. לתגובות: [email protected]